הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

חיים בעיר -ארז עמיר

סקרנות ופליאה הם שהובילו אותי לקריאה בספר.

סקרנות על חיות בעיר. מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני אוהבת את החיים בעיר.הכוונה לעיר תל אביב בראש ופריס לאחריה. אני אוהבת עיר, עיר תוססת שחיה ונושמת. אוהבת את הבתים והמגדלים. את האספלט הרותח והמהביל ואפילו את צפירות המכוניות.

פליאה על כך שנער כיום בן 17

כתב ספר סיפורים על החיות בעירו,ירושלים, ומחוצה לה.

כשהספר הגיע אלי אמרתי לעצמי, אציץ בספר, אקרא סיפור אחד ו… קראתי אחד, עברתי לשני, לשלישי ולא הצלחתי לעצור.

מה יש בספר ״חיים בעיר״ שריתק אותי?

מאחורי התמונות הצבעוניות המרהיבות ביופן של החיות ישנם סיפורים מרתקים, רובם משעשעים ומלאי הומור.

בשפה ברורה מאוד ורגשית עם תיאורים אישיים רגשיים מתאר ארז עמיר את אהבתו לחיות.

הסיפורים כתובים בהומור, מתוך מכלול הסיפורים מבינים שחוש ההומור הוא חלק בלתי נפרד מארז.

מגיל קטן התעניין ארז בחיות. אהב להביט בנמלים,קשר איתן קשר חברי  עד שכיסו את גופו ועקצו אותו. והוא? הרגיש כאילו בגדו בו. ובסיפור אחר הוא מתאר כיצד הן הצילו אותו.

בסיפור הומוריסטי אחד הוא מתאר כיצד יצא בפעם הראשונה ליער בקרבת ביתו. מצא קופסה ובה שאריות עוגיות חשיש. הוא לא ידע שהן כאלו. אבל לאחר שאכל והאכיל את הקיפוד שטייל לידו,שניהם הלכו ונפלו, הקיפוד אפילו הלך לאחור,״מייקל ג׳קסון בית הקברות של הר הרצל״. השיחה שלו עם הקיפוד גרמה לי לצחוק בקול.

מעקב אחר החיות והצילום שלהן הוא בדמו של ארז. הוא אינו מוותר לעצמו על מנת לפגוש בחיות. מתעורר מוקדם,נוסע, מוותר על שעות שינה. הוא כמו דוקטור דוליטל מבין את החיות ,מכיר אותן ומדבר אליהן.

בחלק מהסיפורים הוא מדבר על החיות כאילו היו בני אדם,או חברים קרובים. לפעמים טעיתי וחשבתי שהסיפור הוא על חברה,כמו בסיפור ״שקיות״. סיפור נפלא.

כל כולו מתרגש לקראת מפגש עם החיות.  ״כשהעיט יתקרב לאגם,הלב שלי יתחיל לפעום חזק ואני אדע שאין לי סיכוי לפשל איתו.״

אפילו הדימויים שלו בחיי היומים לקוחים מעולם החיות.

״ הם יוצאים בשיירה כמו נמלים״

 מה שמוכיח עד כמה החיות הן בדמו ובנימי נפשו.

לא רק על החיות בעיר או מחוצה לה הוא כותב בסיפוריו. הוא מתאר את האנשים סביבו,את חבריו, הוריו, בני משפחתו, את האנשים שהוא פוגש בגנים. הוא מכיר אותם ואת עברם.

במהלך שיטוטיו הוא נפגש עם אנשים ואנו למדים עד כמה הוא רגיש לאנשים שהוא פוגש וגם לחיות.

רואה אותם במבט של פסיכולוג והבנה נפשית עמוקה.

סיפוריו על הצביה ג׳והנה מאוד שעשעו אותי.

הוא מתאר אותה בהנאה כאילו היתה אדם.

ארז משתף אותנו הקוראים באינטימיות שבצילום.כיצד הוא כורע ברך,זוחל,שוכב על הגב כדי לצלם. ״אין כמו הרגע הזה של לשבת מול איזה חיית בר,להסתכל לה בעיניים ולהרגיש כאילו רק אתה והיא בעולם.״

ארז הוא מספר סיפורים מרתק,יודע לתבל את התיאורים בהומור ובדמיון. אי אפשר לעצור את הקריאה. הסקרנות שלי כקוראת גברה מדף לדף.רציתי לדעת באיזו חיה יתקל בעמוד הבא, מי האנשים שיהיו בקרבתו ואיך יתייחס למה שיגלה. כן, גם חיכיתי לחוש ההומור המיוחד שלו,לשפה הכנה של ילד בן 15

ארז היום בן 17 חישוב מהיר ולא מסובך מגלה שאת מרבית הכתיבה שלו הוא עשה שנה שנתיים קודם לכן.מה שנחשב עדיין לגיל צעיר.

לחשוב שנער מתבגר בגיל התיכון (כשלמדו והלכו יומיום לתיכון,טרום קורונה) קם מוקדם מקדיש עצמו לצילום וגם כותב סיפורים על כל תמונה,  בעיניי זה מדהים ואפילו מרגש.

אני.עירונית שכמותי,למדתי על הקרפדות המתאבדות, על צביה שהוכתמה ומתנהגת כבני אדם, על ציפור דוחל, שלא ידעתי על קיומה, על שעיר, ששר לעצמו בשקט, על צבאים, על עיט, על מיינה שאותה מכנה ״לא פראיירית״

למדתי בעיקר שמה שאוהבים עושים הכי טוב שאפשר.

עכשיו אלך לי בנחת לפארק הירקון ואנסה לחפש חיות,מיינה ודרורים אראה בוודאות.

ממליצה לכם לקרוא. הנאה מובטחת.

חיים בעיר, ארז עמיר

שניר,מוציא לאור 2020

הספר יצא בהוצאה פרטית ואינו בחנויות

ניתן לרכוש ישירות כאןחיים בעיר

תגובות בפייסבוק