“את לא קוראת בלש, ועוד ישראלי, את באמצע ספר מצוין” אלו היו המחשבות שלי כאשר הצצתי בספר “נעדרים קרים” שהגיע אלי. ואכן כל התשובות נכונות.

איני יודעת מה גרם לי להתחיל לקרוא את הספר. אבל, מה גרם לי להישאב אליו מיד בפתיחה היה ברור !!!

זהו ספר חצוף, פרוע, שנון ומצחיק עם דמות מקסימה. דמות שהקורא מיד נשבה בקיסמה.

שירה, נערה דתית מבאר שבע בוגרת אולפנה. שירה מחליטה להתגייס לצה”ל ליחידת נ”ק. בדמיונה היא חושבת שתגיע ליחידה כמו בסרטים, חדר עמוס בשולחנות שמאחוריו שוטרים שעמלים על פיענוח היעלמויות.

חלום לחוד ומציאות לחוד. שירה מגיעה לבניין שבו אין חיילים נוספים פרט ליוראי, המשרד שלה הוא קרוון קטן ומלוכלך, והגרוע הוא שלא מלמדים אותה איך לחקור. היא מקבלת תיק הדן בהיעלמותו של אביתר לימור. אביתר נראה בפעם אחרונה על האוטובוס לאחר שחרורו המוקדם מהצבא. ומאז נעלם.

שנים רבות עברו וספק אם הוא בחיים. שירה מרגישה שחסר לה חומר ופרטים.

שירה אינה עוסקת רק בחקירת הנעדר, היא עסוקה בניווטה בחיים החילוניים שאליהם נחשפה.

 במהלך הימים הקרובים תגלה שירה,הנערה התמימה מהאולפנה, עולם אחר, עולם שאינו כמו העולם הדתי ועולם האולפנה שממנו הגיעה. את החיים החילונים היא מכירה ויודעת, אבל לחיות בתוכם, עבורה זה עניין אחר. שירה מוצאת עצמה מתלבטת איך לדבר, ועוד התנהגויות שאינן זרות לה, אך מעולם לא עמדה מולן. ושירה מתמודדת עם האירועים והמצבים בדרכה שלה. נערה בטוחה בעצמה, נערה שמעיזה להגיד כל מה שהיא חושבת, אבל לא בגסות. לשירה חוש הומור נפלא ומצאתי עצמי צוחקת מהתבטאויותיה ובעיקר מהמצבים שאליהם נקלעה.

העיסוק בחקירה אינה מרפה ממנה. היא מנסה למצוא רמז, פרט קטן שיוביל אותה להבנה. והיא עושה הכל על מנת להוכיח שהיא חוקרת טובה.

בכתיבה קולחת מלאת הומור ואנושיות מעלה הספר נושאים כמו הבדלי התנהגות של חילונים ודתיים ואיך ניתן בקלות לגשר בין הפערים. נותן הצצה לעולם של הנעדרים. בני נוער שיום אחד אינם חוזרים הביתה. איך מוצאים אותם? איך מגלים מה הניע אותם להחליט להעלם?  האם נעלמו? הועלמו? או נרצחו?

לשירה אין ספק שאחרי שנים רבות יתכן ולא יימצאו אותם הנערים/ות אבל היא אינה מרפה מהסיכוי לדעת מה עלה בגורלם. ״אז אין הבדל גדול בין העבודה שלך לרבנות הצבאית. מחפשים גופות״

הספר נעדרים קרים הוא ספר רענן. מאז הבלשית ליזי בדחי לא נתקלתי בדמות נשית שמנסה לפענח חקירות. שירה היא דמות אנושית, רגישה, בעלת לב זהב. האנושיות שלה מתבטאת בטעויות שהיא עושה ובעיקר במחשבותיה.

הספר כתוב בכתיבה קולחת, שואבת, מצחיקה, כואבת.

סגר לא סגר, רוצו לקרוא. לא תתחרטו. אם אני קראתי אותו ללא הפסקה זה אומר עליו הכל.

אין לי ספק שהספר יהפוך לסרט.

 ואני? מחכה להמשך עלילותיה של שירה.

נעדרים קרים, אסף קוגלר

הוצאת עם עובד, 2021

ספר על חברות. חברות נשים.

חמש חברות. שתיים מהחבורה הן חברות ילדות ושלוש האחרות הצטרפו אליהן  כשנפגשו בהפסקה בשירותי התיאטרון וגילו שכולן שרות נפלא.

הן מקימות להקה בשם דוגי”ת, שם המורכב משמותיהן, דרורה, ורדה, גילדה יפה תלמה. הן מופיעות במהלך כמה שנים. שנים שבהן הן מוצאות בני זוג, מקימות משפחה. שנים שבהן החברות מתהדקת ואף הופכת להיות חברות של הנשים והגברים.

היום הן עברו את גיל השבעים. דרורה היפה והדומיננטית שבהן נפטרה לפני שלוש שנים. והיום הן סועדות חברה נוספת, תלמה.

תלמה והמספרת, גילדה, היו חברות טובות מגיל בית הספר העממי. חברות הדוקה. גילדה מטפלת בתלמה במסירות רבה כמו אחות רחמניה. מוכנה לעשות הכל כדי שהיא תאריך חיים.

ארבע מדברות ואחת שותקת. דרורה היא השותקת אבל דבריה נשמעים גם כשהאדמה מכסה אותה. לפני שנים הן נשבעו לומר את האמת, השתיקה שלהן והאמת והשקרים פורצים עכשיו מכל מקום. כשהן על סף הגיל השלישי, הן מרשות לעצמן לומר כל מה שעל ליבן. והן אומרות.

כבר מתחילת הרומן מרגישים במתח שבין הבנות והבעלים. תחושה של אווירה כבדה, תחרות מי שרה טוב יותר מי מהילדים מוכשר. גם בין הגברים היתה יריבות, מי יותר שנים בצבא ומי היה ביחידה יותר מובחרת.

הקרקע הזו מצמיחה עוינות פנימית, גם אם הן חברות של שנים המתח שם. מתח בין החברות ובין הזוגות ותאמינו לי יש הרבה מתח בינהם.

הקריאה בספר לא היתה לי קלה. היה קשה להתחבר לצורת הכתיבה ולהבין מי מדברת ומי זו ששותקת. זמן רב לקח לי לקרוא את הספר. בתחילה חשבתי שזהו בגלל משבר קריאה, אבל כאשר סיימתי אותו הבנתי שהסיבה המרכזית היא המועקה שהעלילה השאירה עלי. הרבה אירועים חוו הנשים, מתח רב ושקרים שמתגלים עכשיו מעיקים ומציקים. גילדה הגיבורה זו שכותבת ספרי מתח, דווקא ממנה מסתירים את הפרטים החשובים. היא האחרונה שיודעת ועל כך היא כועסת. “רק אני לא ידעתי כלום! חמישים שנה כולכם מקפיצים אותי לכל צרה ושמחה גילדה פה גילדה שם…אבל אף אחד לא חשב ליידע אותי במה שקורה?”

לא רק המועקה היא זו שמנעה ממני קריאה רציפה, משהו בריבוי האירועים הפריע לי. ההסתרה מגילדה היתה לא אמינה עבורי. השאלות ששאלתי האם זו חברות טובה? ובכל זאת ימים רבים לאחר תום בהקריאה הספר מהדהד בי. כאילו מושך בכנף חולצתי ומציק לי.

זהו אומנם סיפור על חברות, על אמת ושקר, על גלוי ונסתר, על השלמה והכלה של זיקנה על פרידה, על מוות והתמודדות עם הפחדים ממנו.

זהו ברובד הגלוי, ברובד הנסתר זהו סיפורה של מדינתנו. הנשים הן בנות גיל המדינה. את הלהקה המזמרת שלהן הן הקימו לאחר מלחמת ששת הימים, ימים של חדוות נעורים ואולי אופוריה וביטחון. הלהקה התפרקה לאחר מלחמת יום הכיפורים. אין סמלי יותר ממה שקרה לנו בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים ובעיקר השבר שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

הקושי בקריאה הוא החוזק הסיפורי של הספר. גבריאלה אביגור רותם שוזרת קולות נשיים וחברות אמיצה כמו מלאכת רקמה, לכל דמות קול וצבע ייחודי המאפשר מבט על תמונה שלמה. בתוך הקולות  אורגת הסופרת שירים מתקופות שונות ודרכם ניתן ללמוד על הדמויות ועל המדינה. כל זאת בשפה ססגונית ומעולה. העברית ,איך אומרים? מצוחצחת ונפלאה, ממתק.

אני הייתי מכנה את הרומן “ארבע מדברות ואחת שותקת” כרומן מאתגר. רומן שמביט אל תוך העיניים של הקורא ואינו עושה לו נוח.

ארבע מדברות ואחת שותקת, גבריאלה אביגור-רותם

עורך, יגאל שוורץ

הוצאת, כנרת זמורה, 2020

זוהי נובלה על בדידות וחיפוש עצמי, הרקע לאירועי הגיבור היא העיר בואנוס אייריס.

מרטין רכטמן הוא תסריטאי, במאי וסופר, מה שמאוד מורגש ביצירותיו הספרותיות. כמו בנובלה השונה והמיוחדת “שתי חברות”, גם כאן בנובלה  הסופר מעביר את הגיבור מסע התבגרות ברחובות העיר בונאוס איירס.

הסיפור נפתח על המדרכה מחוץ לחנות ספרים. המספר מגיע להשקת ספר, למרות שאינו מתעניין באירועים שכאלה הוא מגיע, כי ידע שבבר של החנות מגישים קפה סביר. היציאה למדרכה היא למטרת עישון וגם כדי להכיר אנשים. ואכן הוא פוגש בחורה, הם מדברים, מעשנים, ממשיכים לבר ומשם לדירתו ומיטתו לא לפני שהם מעשנים ג’וינט. למחרת הם מחליפים מס’ טלפון, הבחורה אינה מוסרת את שמה.

עד כאן נדמה לקורא שרומן אהבה יתפתח ביניהם, אבל לא. הבחורה השאירה בדירתו שאריות מהג’וינט והוא מגלה כי העישון מצליח לגרום לנגינת הפסנתר של שכנו הפסנתרן להישמע שמימית. הנגינה אינה מציקה לו יותר. עד היום הוא ברח מהדירה, כי לא יכול היה לשמוע את תרגולי הפסנתר של שכנו. עישון הגראס מצליח להרחיק אותו מהעינוי שהופך למעשה לסוג של הנאה.

אבל- מה קורה כאשר הגראס נגמר לו? איך יתגבר על העינוי? הפתרון עבורו הוא לברוח מהדירה ולחפש גראס. פתרון שהופך למטרה.

כל גראס שמנסה אינו מצליח לגרום לו להצליח לא להתענות מהמוסיקה.

המסקנה היא שהגראס של נשמה, אשה מסתורית כבת חמישים בעלת קול צרוד, זו שסיפקה לו את הגראס שהכי התאים לו.

הרצון לברוח מביתו בגלל נגינת הפסנתר,  הוא למעשה בריחה מעצמו, מחוסר היכולת להתמודד עם הצלילים הפנימיים שלו. מהעובדה שהפסנתרן מתרגל בדיוק מופתי והוא? אינו מצליח להתמקד.

מכאן יתחילו ניסיונות חיפוש אחר הגראס הטוב, החיפוש יוביל  למפגש עם אנשים, לאירועים מרתקים, לטיולים ושוטטות ברחובות העיר. ואליאנה? אומנם היא מקבלת את שם הנובלה, אך היא נמצאת ברקע, מלווה וצופה בגיבור.

האירועים שעוברים הגיבור וחבריו מבליטים את האומללות שלהם. אבל כמו שאמרתי זהו מסע התבגרות של הגיבור עד לסיום השנון. סיום שהזכיר לי סצינת סיום של סרטם של האחים כהן.

 מרטין רכטמן הוא תסריטאי ובמאי, הספר כתוב כמו סצינות השייכות לסרט, יש בהן קצב ואירוע רודף אירוע כמו תמונות של קולנוע.

אליאנה גולדסטיין, מרטין רכטמן

מספרדית, סוניה ברשילון

הוצאת זיקית, 2020

 

אי שם באוגוסט 2020 יומיים לפני יום הולדתי. פרסמה איריס אליה כהן את השיר “כשבא תמוז”.

כְּשֶׁבָּא תַּמּוּז

אֲנִי פּוֹדָה אוֹתִי בִּתְאֵנִים

רַכּוֹת

וּמַשִּׁילָה דְּמָעוֹת

מָרוֹת וּמְתוּקוֹת

עַל כֹּל מָה שֶׁאָבַד

לָעַד.

מיד בקריאה הראשונה הוא נכנס לי ללב והתיישב לו טוב טוב אצלי. נוח היה לו וגם לי.

איני יודעת מדוע השיר הזה ,למה דווקא הוא, לאיריס המון שירים יפים, שירים רגישים, שירים שגורמים לי להזדהות.  תמוז הגיע אלי בהפתעה ותיאר כנראה משהו ממה שאני מרגישה בתקופת הקורונה.

את איריס הכרתי במסגרת היותי בקהילת ההמשך של הקוראים המשפיעים של ידיעות.  היא הגיעה למפגש איתנו והציגה בפנינו את ספרה החדש “גלבי”. עוד לפני שקראתי אותו התאהבתי בספר ובאיריס, התאהבתי בשפה שלה, בחום המילים, באנרגיות הטובות ובאהבת האדם שבה. בכתיבה, בעלילה המיוחדת ובעיקר ממה שהיה שם מתחת לפני השטח.

איריס היא קוסמת, מכשפת מילים (כך מכנה אותה חברתי, לי-את הלר ) היא ממציאה מילים ויוצרת צרופים חדשים שהם כמו ציור. נשבעת לכם, כשביקרתי אותה בביתה חיפשתי בבית ובחצר את באר המילים שלה ולא מצאתי.

מאז “גלבי” כתבה איריס עוד ספרים, למעשה היא לא מפסיקה לכתוב, אפילו בלילה הראש שלה מגלגל מילים ומטאפורות.

במסגרת לימודי קליגרפיה חופשית עם הגר קדימה השתרבב לו השיר לציוריי. כתבתי עוד משיריה, אבל בכל פעם כשהמורה אומרת:” עכשיו קחו משפט ותכתבו לפי ההנחיות”  מיד “כשבא תמוז אני פודה אותי בתאנים רכות” קופץ מהלב ליד ולצייר, כמעט כמו ביאליק.

משתפת אתכם בכמה מציוריי שבהן השיר הכתוב משולב בהם. הקליגרפיה חופשית לכן לא תוכלו לקרוא את המשפט, תוכלו רק לנסות לזהות.

מי יודע, אולי בתמוז הקרוב,  כשהשנה ההזויה, הזו תסתיים אעשה תערוכה משותפת עם שיריה של איריס אליה כהן “כשבא תמוז”.

איריס אהובה, מאחלת לי עוד שירים משלך, מתשרי ועד תשרי.

על שאר ספריה ומפגשיי עם איריס מוזמנים לקרוא  כאן איריס אליה כהן

       

       

   

“הענק הקבור” הוא קסם של ספר שכישף אותי. הייתי קבורה בתוך העלילה יומיים תמימים, מה שלא קרה לי זמן רב.

זהו סיפור אגדה. סיפור פנטזיה קסום המעלה שאלות פילוסופיות בנושא זיכרון ושכחה.

היה היו פעם נסיך ונסיכה, כך מתחילות כל האגדות. בספר כמו בכל האגדות יש נסיך נסיכה, מכשפות מפלצות ודרקונים רשעים שמחבלים באהבתם.

המקום הוא אנגליה. הזמן הוא המאה השישית לספירה, תקופה לאחר מלחמות עקובות מדם בין הבריטונים הנוצרים לבין הסקסונים עובדי האלילים.

 המספר החיצוני לעלילה הוא מספר יודע כל בן זמננו המספר לנו  “באחד האזורים הללו, בשולי מדמנה רחבת ידיים ובצילן של כמה גבעות משוננות, חי לו זוג קשישים. אקסל וביאטריס.”

אקסל וביאטריס הם זוג קשישים אוהבים שלא נפרדו מעולם. ביאטריס בטוחה שהם חיים יחד מינקות. האהבה שלהם חזקה עד כדי להתקנא.

בוקר אחד מחליטה ביאטריס, כי עליהם לצאת למסע  ולפגוש את בנם, שאותו לא ראו שנים רבות, הם אינם זוכרים מדוע בנם עזב ואפילו אינם בטוחים שהיה להם בן.

על הארץ נפלה קללת ערפל השכחה. הם אינם זוכרים והסביבה אינה יכולה לעזור להם, כי גם הם אינם זוכרים.

״ משונה איך העולם שוכח אנשים כאילו אחזה בכולנו מחלה״

״העניין הוא מה עוד אנחנו לא זוכרים״

המסע שעוברים אקסל וביאטריס ביער כדי לפגוש את בנם דומה למסעו של אודיסאוס ועוד מסעות של גיבורים, דון קישוט, הקוסם מארץ עוץ. אליהם מצטרפים אדווין, בעל נשמה של לוחם. ויסטאן, לוחם שאותו הם מציגים  כשוטה אילם, שקיבלו אותו מבעל חוב. גאווין האחיין של ארתור מאבירי השולחן העגול. בדרכם הם פוגשים יצורים דמויי אדם, עובדי אלילים בעלי אמונות טפלות. יצורים דמויי תרנגולת וראש נחש, דרקונית מפלצות בריכה מכשפת.

אישיגורו  בורא עולם מיסתורי ופנטסטי שלרגע ונדמה כי הוא מציאותי. את המציאות הוא בונה דרך דמותם של אקסל וביאטריס ואת הפנטזיה דרך המסע ויוצרי היער המשונים. אבל אישיגורו אינו מתכוון להגיש לנו הקוראים סיפור פנטזיה בדיוני. כמו במרבית ספריו עוסק אישיגורו בנושא השכחה, שכחה אישית ושכחה לאומית. עיקרו של הספר “הענק הקבור”  הוא נושא זיכרון ושכחה.

מה קורה לאומה ועם ששוכחים את ההיסטוריה שלהם? זה רע. אבל אולי שיכחה היא טובה כאשר צריך לשכוח את המלחמות והמריבות עם העמים השכנים, את הסיבה למשקעי השנים הרבות.

ומה קורה לזיכרונות האדם ולשכחה? אפילו אקסל וביאטריס חוששים ממה שכבר נעלם מזיכרונם. הזקנה אומרת לה לשמר את זיכרונותיהם ולעשות הכל כדי לזכור.

״ אולי אלוהים עצמו שכח הרבה דברים מעברנו… ואם משהו אינו בתודעה של אלוהים, מה הסיכוי שיישאר בתודעתם של בני תמותה?״ או אולי כמו שהיא אומרת בהמשך “אולי אלוהים מתבייש במה שעשו, שהוא עצמו רוצה לשכוח.”

אהבתם של אקסל וביאטריס כל כך יפה ועדינה. הוא פונה אליה בשם “נסיכה”. היא מפגינה כלפיו דאגה. אהבתם  מתבטאת לא רק בכינויי החיבה שלהם אחד לשני,  אלא בדאגה לשלומם ובהגנה. אקסל משביע את סר גאווין שאם יקלעו לצרה הוא יגן על אשתו, ביאטריס. גאווין אומר שהיא הולכת אחר בעלה, אקסל, כמו צל.

הכתיבה של הספר כל כך אמינה ומשכנעת עד כי כך, שלרגע שכחתי, שזהו ספר פנטזיה עם מפלצות, שדים ודרקונים. אישיגורו מצליח לשחזר תקופה באופן אמין ומדויק.  גדולתו של הספר היא בעלילה ובסקרנות אצל הקורא,ובעיקר הרצון לדעת מה בני הזוג העדיפו לשכוח, כיצד יתמודדו כשיגלו את הזיכרון, מיהו הענק הקבור?

מעבר לעלילה מצליח הספר לעורר שאלות אצל הקורא בנושא הזיכרון. שאלות שליוו אותי זמן רב  לאחר תום הקריאה. ואם אני חושבת על ספר לאחר שסיימתי לקרוא ומה הוא עורר אצלי זהו סימן לכך שהספר מעולה.

קחו זמן, תצללו לעולם דמיוני ופנטסטי וכשתחזרו למציאות תתחילו לחשוב ולשאול שאלות פילוסופיות. אני למשל הייתי רוצה לשכוח את שנת הקורונה.

הענק הקבור, קאזואו אישיגורו

מאנגלית,  אלינוער ברגר

הוצאת הספרה החדשה, 2020

כמה ימים לפני חג החנוכה ולפני סגר / עוצר,  הכניסה אלינו מור אסאל המון אור והיא לא היתה לבד, היא הביאה איתה קיפוד.

בוקר נהדר. בוקר מעניין, מרתק, נפלא וקסום חווינו היום במועדון הקריאה. כל המילים הן חיוורות מול החוויה שהיתה לנו.

בפתיחות ובמילים קולחות וזורמות סיפרה לנו מור על חוויות הכתיבה, על ניסיונות כתיבה, שלושה ניסיונות שזנחה. מור תמיד עסקה בכתיבה. היא היתה עיתונאית, כתבה ספרי הדרכה, אבל ספר שהוא “יצירה לא ממושמעת, יצירה פרועה שתסחוף אותה לא בצורה מסודרת” היא עוד לא כתבה, וזה מה שרצתה.

עד ש…. ערב אחד עמדה בתחנת הרכבת וראתה רכבת עומדת וממתינה לנסיעה. מכאן נולד הרעיון לספר, כשחזרה הביתה ישבה וכתבה את הפתיחה לספר. הדמות שעלתה מולה סיקרנה אותה, היא  רצתה לדעת מה יעלה בגורלה. מכאן הרומן והרעיון התגלגלו מעצמם.

מור סיפרה על תהליכי הכתיבה שלה, כיצד כמעט בכל רגע היא חשבה על רעיון וכתבה בכל מקום. על כך ש”אני כותבת כל הזמן בראש.” “יש לי כמות מטורפת של מילים.”

במהלך הכתיבה היו לה הרבה חברים יועצים שעזרו לה והיא הקשיבה להם ונעזרה בעצותיהם.

ספרי על הקיבוץ?

ברגישות ובאמינות ספרה לנו על כך, שהקיבוץ הוא לכאורה סביבה אידיאלית, אבל מאוד קשה לגדל בה ילדים. זו סביבה מאוד לא מוגנת עבורם.

עד כמה את נוגה?

מור גילתה לנו שהיא נתנה לנוגה, הגיבורה שלה, את הביוגרפיה שלה ובעיקר את הביוגרפיה הרגשית. זה לא אומר שכל מה שחוותה נוגה היא עצמה חוותה, אלא יכולה לחוות.

מור ענתה לנו על השאלות, סיפקה את סקרנותנו כיצד התמודדה עם הוצאת ספר באופן עצמאי, כמה מכרה וכיצד ספרה הגיע להקלטה באייקסט.

והחשוב מכל – היא שימחה אותנו בכך שהתחילה לכתוב ספר נוסף, עדיין אינה יודעת לאן יובילו אותה הדמויות.

אנחנו נותרנו סקרנים לדעת את דרכם של גיבוריה.

תודה לך מור על בוקר חוויתי, מואר וקסום. בוקר שהוא אי קטן של שפיות במציאות שכזו.

השיחה איתך היתה מרתקת, מעניינת, חכמה ונעימה. כבשת אותנו ברוך קולך ובאישיותך המיוחדת.

מחכים לספרך הבא ומצפים לפגוש אותך בסלון אמיתי ולא בזום.

מוזמנים לקרוא מה חשבתי על הספר הנפלא איך ללטף קיפוד

ניתן לרכוש את הספר ישירות ממור, לרכישה ישירה

או באתר עברית.

מבטיחה לכם הנאה רבה.

הספר “ילד יחיד” הוא ספר קורע לב שנוגע בנקודות רגישות ומעלה שאלות רבות אצל הקורא.

זאק בן השש מספר את סיפורו וכאבו על היותו לבד, לאחר שאחיו הגדול אנדי נרצח. בבוקר רגיל ביותר נשמעות יריות מעבר לדלת הכיתה של זאק. המורה בתושייה רבה מכניסה את הילדים יחד איתה לתוך הארון ובכך מצילה את תלמידיה.

מי שלא ניצל הוא אנדי, אחיו הבכור של זאק. הוא ובני כיתתו היו במגרש הספורט ,אחד ממקומות הירי של הרוצח.

אנדי הבוגר ממנו מתואר כילד מוכשר, ספורטאי, בעל הפרעת קשב שזקוק לתרופה המפורסמת. “ילד רגזן שלוקח תרופה כל בוקר” כך מכנה אותו אחיו

בימים הראשונים לאחר הרצח ההורים שקועים בעצמם ובקושי מתפקדים כהורים עבורו. זאק מוצא את עצמו בודד ולא מקבל מענה לשאלותיו ורגשותיו. הוא מחפש צבעים לרגשות שלו. ״ ואיזה צבע זה בודד? חשבתי שבודד צריך להיות צבע שקוף, זאת אומרת בכלל בלי צבע, כי כשמרגישים בודדים זה כאילו אתם בלתי נראים לאחרים.״

ההורים השכולים שקועים באבלם ואינם יכולים להתפנות אליו. אנחנו חווים את יסוריה של המשפחה. האם מתרוצצת ונותנת ראיונות בכל כלי תקשורת. האב אינו מסכים עם דרכה של האם. חושב שזה עניין פרטי שלהם. וזאק? בודד ואומלל, מחפש את  רגשותיו, את אחיו. ״אני לא רוצה שאנדי לא יהיה כאן לתמיד.״ מטפח רגשות אשמה קשים.

הסיפור מסופר מנקודת המבט של  זאק הילד. בחירה מעניינת ונכונה. דרך עיניו אנחנו צופים בהתנהלות המשפחה, הוריו, סבתו. זאק הילד הצעיר מחפש מילים לרגשותיו ומוצא אותן בעזרת דמיונו. כיוון שהוא ילד  הוא מעז ואומר את מה שעל ליבו ללא בחירת מילים. אומר ישירות. התנהגותו לאורך העלילה היתה אמיתית וכואבת.

הספר נותן תמונה פנורמית על כל מי שמחובר לאירוע הרצח, לא רק הוריו של אנדי ואחיו, אלא גם הוריו של הרוצח וכיצד הם מתמודדים עם מותו של בנם וההרס שזרע במשפחות. קושי כפול.

הקריאה הובילה אותי למחשבות מפוחדות. איך אני הייתי מתמודדת עם סיטואציה דומה, כאם, כרעיה או כאחות. הזדהיתי עם כל דמות בדרך ההתנהגות שלה ואף הבנתי אותה, לא יכולתי לקבל החלטה באיזו דרך הייתי בוחרת. האם בדרכה של האם לנסות להבין מה קרה, ולהוביל עצמה לתקשורת, או בדרכו של האב שבחר להישאר בצל ולא לחשוף עצמו מול המצלמות. תיאור הרגשות של כל אחד מבני המשפחה ושאר האנשים שהיו מעורבים היה אמיתי והיו סצינות קורעות לב שגרמו לי לדמוע.

ספר רגיש, נוגע ללב שתופס את הקורא מהמשפטים הראשונים. ספר שיש בו כאב מצד אחד וכאב רב, אך יש בו גם חמלה ותקוה.

אני יודעת שיהיו שיאמרו, כי בתקופה שכזו אין הם יכולים לקרוא על נושא כזה.

ממליצה לא להפסיד את הקריאה של הספר האנושי.

ילד יחיד, ריאנון נאווין

מאנגלית יעל ענבר

ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2020

״ לסופר כל דבר הוא בגדר חומר גלם וכי אל לו להתרעם על לחם חוקו.״

 

 הספר הוא זיכרונותיו של הסופר כריסטופר אישרווד.

ארבעה אנשים, ארבע תחנות בחייו של הסופר כריסטופר אישרווד המסופרים לפי סדר כרונולוגי. ארבעה אנשים שהשפיעו על חייו כסופר ועיצבו את אישיותו.

הספר “כל מקום אחר” משרטט את מהלך חייו במקומות שונים בעולם ודמויות מורכבות שהשפיעו על אישיותו.

כריסטופר אישרווד מפגיש אותנו עם עצמו ועם ארבעה מחבריו ששימשו לו כדמויות לכתיבת הסיפורים.

הסיפורים מסופרים לפי סדר מפגשיו עם הדמויות, לפי סדר זמן כרונולוגי. הקריאה בהם מעידה על שלבים בהתבגרותו של כריסטופר כאדם וכיוצר.

באביב 1928 כשהוא בן 23 פוגש כריסטופר את מר לנקסטר, איש המחשיב עצמו ומתנשא מול כריסטופר. מר לנקסטר נותן לו עצות ספרותיות. כריסטופר עצמו חושש מהשפעתו של מר לנקסטר עליו. המפגש עימו מגלה לו עד כמה האנשים אינם מי שהם מצטיירים כלפי חוץ.

את אמברוז הוא פוגש חמש שנים מאוחר יותר ב 1933 באיי יוון. גרמניה עומדת בפני שינוי, היטלר עלה לשלטון וכולם חוששים. הוא נוסע ברכבת עם ואלדמר שאותו נפגוש בסיפור אחר. בתחנת הרכבת מחכה לו האנס מלווה ב אמברוז בן גילו, בעל מראה נערי. חבורת הנערים נוסעת לאי, כריסטופר מתאר את הנוף הנשקף מהחלון בתיאוריים מוחשיים ציוריים אפילו ליריים כל כך.

המפגש עם אמברוז מעורר בו רגשות כעס וטינה שהדחיק. כתיבת יומן מקלה עליו. ביומנו חושף את רגשותיו. מגלה את הבדידות האישית שלו והחיפוש אחר לא להיות לבד. הגילוי הנרעש עבורו  הוא שאנגליה מחרידה ויחד עם זאת לא יוכל להיות ללא לונדון.

הגילויים שלו את עצמו מול התנהלותו של אמברוז, מהווים מראה עבורו, דרך אופיו של אמברוז הוא מגלה מיהו ומהי שייכות למקום.

כשחזר לאנגליה הוא מגלה מבט בעיניו שלא היה שם לפני כן. מגלה לפצע שאינו שייך לאי או לאנגליה או לכל מקום אחר.

ב1938 הוא פוגש בואלדמר, אותו חבר שהיה עימו באי. ולאדמר משנה  את שמו ואת התנהלותו בחיים.  המפגש עם ולאדמר מגלה לו על עצמו, ועד כמה קשה לו לשחק לפי חוקי המשחק.

את פול, הדמות האחרונה והמורכבת הוא פוגש בוורלי הילס בשנת 1940 כשהמלחמה  עשרות אלפי קילומטר משם, הוא מתייסר בגלל המלחמה.

בשנה זו כריסטופר  עובד באולפן קולנוע, ומגשים את חלומות הכתיבה שלו.

פול מצליח לעורר בו רגשות כעס, קנאה. יש ביניהם מריבות על מהות החיים. פול מהווה מראה לדמותו של כריסטופר בנושא המגדר המיני.

זה הסיפור המורכב ביותר מבין שאר הסיפורים וכריסטופר מקדיש לו מספר רב של עמודים.

בכל הסיפורים  מתגלה כריסטופר, הסופר והמספר כאדם רגיש ופגיע. ההתבוננות העמוקה שלו אל עצמו פנימה בתקופות שונות של חייו משמשות הצצה אל דמות הסופר ובעיקר ניסיונות הבנת מקורות ההשראה.

הכתיבה של אישרווד היא כתיבה נוקבת, מושחזת וביקורתית, ביקורת כלפי החברה ובעיקר כלפי עצמו.

המפגשים עם הדמויות הייחודיות והמעניינות מעניקים לקורא תובנה ואף חשיבה על הקורא עצמו. מי הם החברים והאנשים שמשפיעים עלינו.

הסיפורים נכתבו בשנים שונות וסדר הופעתם הוא כרונולוגי המעיד על התפתחותו האישית של כריסטופר, שהופך מבחור צעיר לאיש בוגר בעל דעות ויכולות כתיבה שהשתפרו.

הסיפורים אינם אחידים באופן הכתיבה, מה שמעיד על שינויי והתבגרות אצל הסופר, מאדם צעיר בן 23 המחפש דרכו כסופר, לאדם בשל ומפורסם. למרות  שעינו נעשתה ביקורתית ובעלת אפשרות ויכולת ניתוח הוא נשאר רגיש לסביבה ורגיש לאומנות יכולת שמאפשרת לו לכתוב בפיוטיות ומלוא החושים על עצמו.

“כל מקום אחר” הוא ספר שאינו מתאר רק מקומות פיסיים, אלא מתאר את מקומם של האנשים בחיי האומן ואת מקומה של היצירה בחיינו.

ספר הכתוב בחדות ושנינות עם יכולת רבה של כנות והתבוננות פנימה.

ממליצה.

כל מקום אחר, כריסטופר אישרווד

מאנגלית, מיכל אלפון

הוצאת אפרסמון, 2020