רק בשמחות, ספרה נוגע ללב של  שרי אלפי-ניסן

רק בשמחות – שרי אלפי – ניסן

הספר, רק בשמחות, הגיע לי ממש בטוב ועשה לי עוד יותר טוב, הרגשתי כאילו נפלתי לחנות ממתקים, או יותר נכון לארוחה בבית עיראקי גדוש במאכלים.

אני חצי עיראקית חצי טוניסאית אבל  מאה אחוז פולנייה. לכן כשנכנסתי למשפחת הרגשתי ממש בבית, כי מירב שהיא עיראקית מסתבר שהיא גם פולניה,

שבוע לפני יום הולדתה ה-40 ,כנראה גיל של חשבון נפש, מחליטה מירב להפוך לאמא, היא מספרת זאת לחבר הכי טוב שלה “אני מביאה ילד. זאת אומרת, או ילדה. מה שבא לה להיות, זאת אומרת.” בראש שלי ההצהרה נשמעה הרבה יותר אלגנטית.

“את מביאה ילד? מאיפה? מהסופר? תביאי לי גם פריכיות אם את כבר שם.”

זה בערך הסגנון של הספר.

מירב בת הארבעים, בת זקונים, דוקטורנטית לסוציולוגיה, שמנסה שנים לסיים את עבודת הדוקטורט שלה. נולדה ברמת גן, עיר הבירה של העיראקים בישראל, להגדתה. שונאת את שמה, כי אמה ציפתה לבן ואביה ניסה להוציא את המירב מהבשורה שהיא בת. מאז היא ילדה של אבא, ילדה חריגה במשפחתה, היא קפצה כיתה, היא בעלת השכלה גבוהה ולא נשואה.

כשהיא מקבלת את ההחלטה להורות היא לוקחת את המשימה כפרויקט, רוכשת מחברת והולכת לבנק הזרע, מביטה בקטלוג כאילו היה קטלוג של איקאה.

את תהליך ההפיכה לאם מלווים חבריה הקרובים, רני, רווק מוצהר שהיא משתפת אותו בהכל, כולל מחשבות על גברים ואפילו עליו. הוא השפוי היחידי, בעל קול פנימי יציב. לפעמים מדבר במטאפורות שהן תרגום מדויק לחיים. מאיה חברתה הצעירה לטוב ולרע. מאיה ורני כל כך קרובים שהם אפילו מכנסים ישיבת בחירת תורם זרע.

 מרכז הספר הוא המשפחה הענפה של מירב שתמיד הופכת את הארוחות להמולה תוססת, משחקים, שש בש, מריבות, עקיצות וטרוניות שמתעופפות מעל לקובה, חמוסטה, מלוות תדיר במילת המפתח אִבְּדַאלָק, שצלילה משתנה בהתאם למי שהיא מופנית אליו. משפחה שבה יש ערבות הדדית זה לזה, חטטנות בחיים של כולם, ארוחות שבת וציפייה שלכולם תהיה משפחה. מירב מסתכלת על המשפחה שלה ולא מבינה מה היא עושה שם.” אני בתצפית אנתרופולוגית בבית שלי הזרה שמגיעה מבחוץ וצופה מהצד.”  לא הצלחתי להחליט מי הגיבורה בסיפור, מירב או המשפחה, או גם וגם.

הספר הוא סטנד אפ מתמשך שמעלה חיוך, מירב היא צינית בעלת חוש הומור ועל פניו נראה שהיא לא לוקחת את חייה ברצינות. כל זה מעל לפני השטח, כי ההומור נועד לכסות, לכסות את פגיעותה ורגישותה, את חוסר ההצלחה שלה בהשוואה לאחרים, לאחיה הנשואים ובעלי המשפחה, לחברותיה לעבודה שעומדות לסיים את הדוקטורט.

אהבתי את הדיאלוגים, היתה בהם שנינות של הסוואה. בכל שיחה שבה שורבב  הומר יכולתי לחוש כאב, צער שההומור מכסה. אהבתי את דמותו של רני הכן והציני, את דמות האב שמחבק תמיד ומספר סיפורים, מקביל לדמות אביה של הסופרת, שמכתיב לה תשובות לא נכונות והיא משוכנעת שהן אמיתיות.

מירב מספרת את סיפורה בגוף ראשון, אך משמשת כקול לנשים רבות שרוצות להגשים את עצמן בקריירה ובהורות. למרות ההומור הספר מעלה סוגיות רבות, יחסי משפחה, הורות, אהבת הורים, חברות, קנאה.

כל כך נהניתי מהספר, מהדמויות הססגוניות, מההומור ומהרצינות שבו. ציפיתי לגלות במי תבחר מירב לאב  של התינוק, ומה יקרה בסיום. מגלה, הסיום אינו קיטשי, להפך מאוד מציאותי.

ספר קריא, סוחף, גדוש בהומור שיעשה לכם טוב.

ממליצה.

רק בשמחות, שרי אלפי-ניסן

עריכה: דקל שי שחורי

הוצאת: כנרת זמורה, 2026