גוטפרוינד, ספרו המרתק של שאול אולמרט

גוטפרוינד – שאול אולמרט

הרומן, גוטפרוינד, הוא ספר אנושי על חברות, אשמה, זיכרונות, משפחה והתבגרות.

שם הספר הוא על שם משפחתו של הגיבור, גוטפרוינד, גוטפרוינד פרושו, חבר טוב,  שם שמקפל בתוכו את לב ליבו של הרומן, מיהו חבר טוב, או מה משמעותה של חברות. האם חברות היא בכל מחיר.

זוהר, גר בארה”ב, גרוש ואב לבת מרוחקת ממנו, עובד במפעל. חיו רחוקים מלהיות חיי הזוהר של אמריקה. זוהר מקבל שיחת טלפון, שמעירה בו זיכרונות ורגשות, שהדחיק במעמקי נפשו. ומכאן הוא יוצא למסע, מסע בזיכרונות, מסע בנפשו, מסע אל עצמו.

בתת ההכרה חיכה זוהר לשיחה הזו, שיחה שתעיר את מה שהשאיר מאחור ותחזיר אותו במסע אל עברו.

במחברתו הוא כותב בגוף ראשון על ילדותו בירושלים, כבן לאב פוליטיקאי שהיה ראש העיר. באותם ימים הוא מסוקרן לגבי אשה גרושה ובנה שהגיעו לגור בשכונה. הסקרנות שטבועה באנשים מובילה אותו להתעניין יותר ויותר ביפתח, הבן המוכשר של הגרושה, הילד החכם, בעל הביטחון, שקפץ כיתה. יפתח נחשב בעיניו כמו אל בלתי ניתן להשגה. זוהר  ילד מופנם וסגור מרכז את כל מאמציו להיות חברו של זוהר, מנסה להרשים אותו, הוא אפילו לומד באינטנסיביות בתקוה שאולי גם אותו יקפיצו כיתה.

זוהר ויפתח הופכים להיות חברים קרובים בלב ובנפש. הקרבה ביניהם היא כמו התמזגות של האחד בשני. “ברובע הכירו אותנו כצמד בלתי נפרד, ואמרו לנו פעם שאנחנו דומים.” החברות ביניהם קשורה בירושלים, בסמטאות העיר העתיקה, בבתים ובחצרות. הקורא מוצא עצמו מטייל בין הסמטאות. אהבתי את השיחות החכמות של יפתח על אלוהים, ואת ההתפעלות של זוהר מהידע והחוכמה של יפתח.

בכתיבה צפופה ודחוסה, מלאה ברגשות אהבה וגעגועים ליפתח, כותב זוהר את זיכרונותיו ומחשבותיו. בין הכתיבה לחיים האישים שלו יש פער. אם בעבר האדם הקרוב ביותר אליו היה יפתח, ושניהם היו שקועים זה בזה, הרי שהיום יחסיו עם גרושתו ובתו רחוקים להיות מושלמים. הבת מרוחקת, הגרושה כועסת על הניכור שלו. זוהר כואב את המרחק בעיקר מבתו. הכתיבה על יפתח עוזרת לו לרכך את עצמו ולנסות להתקרב אל דריה, בתו.

זוהר מסוגר, שומר על ריחוק גם מהקורא, מדחיק ואינו מספר, לפחות בתחילת הרומן, מדוע עזב את הארץ וניתק את עצמו ממשפחתו. אבל לאט לאט  בין הזיכרונות הוא פורם את נפשו, מתמודד עם החוטים הסבוכים של חיו. והקורא לומד להבין אותו, לקבל את הבריחה בעיקר מאביו וממה שהוא מייצג עבורו ועבור יפתח. הוא לומד להביט על עצמו ולראות את שגיאותיו. זה ספר על בדידות וכאב הבדידות. עצב על כך שיפתח שגאל אותו מבדידותו איננו. עצב על כך שנטש את יפתח  ברגעים שהוא היה זקוק לו. עצב על כך שהבדידות מרחיקה אותו מהאנשים הקרובים אליו.

הקשר לאורך השנים בין זוהר ליפתח מתואר כקשר עמוק, שנדמה  לרגע שהוא אינו מציאותי. שני החברים מתכננים את עתידם ורואים עצמם יחד. עד שהוא מאכזב את יפתח. ותוך כדי הכתיבה עצמה מבין זוהר שהוא למעשה גם מאכזב את בתו. הגילוי הזה מוביל אותו לפעולה. אהבתי את בתו שבחוכמתה הילדית מושכת אותו אליה, ובעיקר מחזירה אותו לכתיבה, כשהכתיבה והמחברת מחברים ביניהם.

יש בספר יסודות ארספואטיים, הדחף של הכתיבה ובעיקר הכתיבה כמשחררת ותראפויטית, הבחירה על מה לכתוב ובעיקר “מנין נחלתי את שירתי.”

הספר כתוב בשני גופים ובשני זמנים. הכתיבה האישית של זוהר על העבר, כתובה בגוף ראשון מנקודת מבט אישית שלו על העבר תוך כדי התמודדות עם עצמו. ההווה כתוב בגוף שלישי דרך עיני מספר יודע כל, שמכיר היטב את הגיבור ואת פעולותיו. שילוב הכתיבה הזה יוצר אמינות ובעיקר קרבה אל הגיבור.

הכתיבה של שאול אולמרט רגישה ואנושית ואף משלבת פרטים ביוגרפים בסיפורו של זוהר. מאוד אהבתי את את בחירת הפרטים הביוגרפים וההתמודדות היצירתית של הסופר, בספר קיימים פרטים ביוגרפים רבים שהראשון ביניהם מופיע בתחילת הספר כהקדשה לחברו האהוב גדי ברינקר. אהבתי את שילוב הבדיה עם חלק מהביוגרפיה. גדולתו של סופר בעיני הוא לדעת להשתמש בחומרים אישיים ובזיכרונות ולערבב עם הבדיה ובכך ליצור עולם חדש ומרגש. כזה הוא הספר, יצירה מופלאה שנוגעת ללב.

הסיום ריגש אותי כמעט עד דמעות, בייחוד ההבנה שלו מהניתוק מיפתח מאביו וממשפחתו, ובעיקר הסיום הטוב שאינו סיום של אגדה, אלא סיום אנושי ומתאים לגיבור.

זה ספר על זיכרונות, לא רק של הסופר ויפתח, אלא של כולנו. זיכרונות של תמימות שמתערבלים עם פיגועים ומשחקי קלפים וחבורת הזבל ועוד.

רומן מרתק, חשוף ואנושי על געגועים, חברות, משפחה, אשמה ובעיקר חמלה.

רוצו לקרוא.

גוטפרוינד, שאול אולמרט

עורכת: עלמה כהן ורדי

הוצאת: ידיעות אחרונות, 2026