רותירות – יעל משאלי

הספר רותירות הוא ספר אנושי, שמתאר באופן כן, ישיר ומפוכח אלמנוּת בגיל שישים.

אני אוהבת את הכתיבה של יעל משאלי. זוהי כתיבה מדויקת, שבין משפטיה מסתתרים רגשות רבים. היא מצליחה להנגיש את היומיום לקורא באופן שונה וייחודי, פרטים רגילים ובנאליים לכאורה, הופכים בכתיבתה לצבעוניים ובעלי יופי יוצא דופן.

דחיתי את הקריאה ב”רותירות”. מדוע? הבנתי מחבריי הקוראים שהדמות בספר היא אישה בת גילי שהתאלמה לא מכבר ובודקת את זהותה מחדש. לא אסתיר, גם אצלי מתגנבים פחדים וחששות מהרעיון. לכן דחיתי שוב ושוב את הקריאה מחשש שהפחד ישתלט עליי, אך שם הספר והכריכה המדהימה והיפהפייה שלו לא הרפו ממני.

רותי מתאלמנת ללא הכנה לכך, לא שאפשר להתכונן, אבל מוות מפתיע של בן זוג,או אדם קרוב, הוא אכן ללא הכנה. בזמן שהיא עוברת בדיקת קולונוסקופיה, בעלה מתמוטט ומת. וככה בגיל שישים היא מוצאת את עצמה לבד, בלי בן הזוג שהכירה שנים, שהבין אותה והיא אותו. בלי הפעולות השגרתיות יחד, כמו פירוק משלוח מצרכי מזון, ניקוי פילטרים ואפילו תיכנון נסיעה.

כלפי חוץ רותי אינה מגלה את מצבה הנפשי, היא אינה רוצה להיות עול על בנותיה או להעיק על הסביבה. היא מנסה לתפקד, למצוא את עצמה מחדש, להביט במראה ולראות את הנימים בצווארה. לשאול “אבל אם הייתי רוצה, מה הייתי רוצה? הייתי רוצה את מה שמגיעים אליו אחרי זוגיות של ארבעים שנה. אחרי הפסיכיות של ההתאהבות הסוערת, אחרי הכל. אז את לא רוצה, פסקה ושטפה את הפה.” אבל בכל זאת היא מוצאת זוגיות, לא אחת, שתיים,  לא סוערת כמו בגיל העשרה. זוגיות מגששת.

רותי היא כל אחת, כל אשה שהתאלמנה ומחפשת את דרכה מחדש בעולם. בשפה ישירה ותיאורים יומיים  פעוטים כאלה שאיננו מתעכבים עליהם, כמו קניית ספר הופכים להיות נוכחים בסיפור. המחשבות הרגילות שאיננו נותנים עליהן את הדעת נאמרות בספר באופן גלוי וברור. הפחדים האישיים, כמו פחד להישאר לבד בערב, חרדה שיקרה לה משהו ואף אחד לא ידע. גם הפחד מבדידות במהלך היום מאיימים עליה.

גם אם יש עומס של פרטים ופעילות בנאלית, כמו הצעת מיטה והגפת תריסים הם משתלבים בעלילה ובדמותה של רות, הם אולי אפילו מאפיינים אותה. לי הם היו קצת יותר מידי. מה שכן, דמותה נגעה לליבי, יכולתי להזדהות עם מחשבותיה והתנהגותה. יעל משאלי מצליחה להעביר בדיוק מושלם ומפורט את דמותה של רות, היא יוצרת הזדהות של הקורא, ביחוד נשים שעברו את גיל השישים ונשים מבוגרות שהתאלמנו.

זה ספר מסע, לא מסע התבגרות, אלא מסע והבנה של אשה בערוב ימיה וחיפש עצמי מחדש. גם אני עברתי איתה את המסע, אומנם אני עם בזוגי כבר מעל לארבעים שנה, אבל במוחי צצות מחשבות מבהילות וסרטים רבים על מה יקרה אם חלילה, ממש כמו רות.

הכתיבה של יעל משאלי רגישה, מדויקת, אינה משאירה מקום לחוסר הבנה, להפך הכל כך כך מדויק.

האם אני מצטערת על קריאת הספר למרות החששות שלי, עדיין לא החלטתי. סביר להניח שלא.

רותירות, יעל משאלי

עורכת: עלמה כהן ורדי

הוצאת: כנרת, זמורה,2026