חקיין הקולות – תומס ברנהרד

הספר, חקיין הקולות, מונח על שולחני שנה. לא שלא קראתי אותו, אלא שלאחר שקראתי אותו, הנחתי אותו על השולחן במטרה לשוב ולעיין בו. אין שבוע שבו איני פותחת אותו באופן אקראי, וקוראת את הסיפור הקצר ש”זכיתי” בו. תמיד אני מחייכת ומתפעלת מחוכמתו של הסופר.

תומס ברנהרד כתב 104 סיפורים קצרים כל אחד כתוב כפיסקה אחת. בסיפורים הקצרים שבספר הוא קיבץ דמויות רבות ססגוניות ומיוחדות. שבאמצעותן הוא מעביר את מחשבותיו על החיים, על המוות, על החברה. חלק מהאירועים משעשעים, חלקם נוקבים עם הומור שחור. יש בהם  כאלו שמעמידים דמויות דיכאוניות. חלקם אפיזודות סתמיות שמעבירות אירוע. כמו  הסיפור על מעיל הלודן  שנסחף ונמצא על גדות הנהר. המעיל ספר את סיפור בעליו. או בעל שמטביע את אשתו וטוען שסופה טרפה את הספינה ואשתו טבעה. באמצעות הסיפורים הלכאורה “פשוטים” מעלה ברנהרד מחשבות על בני האדם והדרך שבה הם בוחרים לחיות.

הסיפור “שני האחים” מעלה חשיבה פילוסופית כואבת על בני האדם. שני אחים שונים שהתרחקו אחד מהשני. האחד בחר בפילוסופיה כדרך חיים והשני בעסקים, כשמתו שניהם, אמרו עליהם “ברגע המכריע של חייהן התפצלו השניים איש איש לדרכו,שלא היתה יכולה להיות אלא הדרך ההפוכה מזו של האחר, וצעדו כך בעקביות אל מותם.” לעג וכאב לאדם שמכלה ימיו על כלום וההפסד על הקשר בין בני אדם.

תומס ברנהרד הוא סופר שמתבנון על הצד האפל של היקום ושל בני אדם. הוא יכול להביט בעיניה של הדמות ולגלות את ניצוץ הסבל שלה. יש בספר ביקורת על החברה ועל האנשים, כמו למשל בסיפור המופתי שקיבל את שם הקובץ “חקיין הקולות” שבו הדמות, יצרן נשק במקורו, מסוגל לחקות את כל הקולות והצלילים חוץ מאשר את קולו שלו.

בחלק  מהסיפורים ההומור מהווה לעג לנבחרי החברה כמו הסיפור “פיזה וונציה”, אחד הסיפורים האהובים עלי.

בשפה ברורה וישירה מצליח תומס ברנהרד להאיר את היומיום ואפילו את הבנאליות היומית.

מודה, לא כל הסיפורים אחידים ברמתם, קריאת כולם נותנת אור ותמונה על מחשבותיו של אחד מגדולי הספרות.

אם הספר מונח  אצלי ומזמין אותי לקריאה חוזרת זה אומר הכל.

ממליצה מאוד.

חקיין הקולות, תומס ברנהרד

תרגמה מגרמנית והוסיפה אחרית דבר: טלי קונס

הוצאת:ספרית רות, 2025

פיזה וּונציה, באדיבות האתר אלכסון

ראשי הערים של פיזה ושל ונציה סיכמו ביניהם להדהים בלי שום הכנה מראש את המבקרים בעריהם, שבמשך מאות שנים הוקסמו באותו אופן הן מפיזה והן מוונציה, ולהעביר בחשאי ובן לילה את מגדל פיזה אל ונציה ואת הקמפנילה של ונציה אל פיזה. אלא שהם לא הצליחו לשמור את תוכניתם בסוד, ובאותו הלילה שבו תכננו להסיע את מגדל פיזה אל ונציה ואת הקמפנילה של ונציה אל פיזה, ולהציבם כל אחד במקומו של האחר, אושפזו שניהם בבית המשוגעים – ראש העיר של פיזה בבית המשוגעים של פיזה וראש העיר של ונציה בבית המשוגעים של ונציה, מטבע הדברים. הרשויות האיטלקיות הצליחו לטפל בעניין בסודיות גמורה.