חולשה לגנרלים – מיכל זמיר

חולשה לגנרלים הוא ממואר אישי של מיכל זמיר, על אף שהדמות היא חסרת שם לאורך הרומן.

מיכל זמיר, בתו של ראש המוסד צבי זמיר מספרת על ילדותה והתבגרותה בשכונת צהלה ובהמשך בתל אביב. לאורך הרומן היא אינה  בעלת שם, כאילו רצתה להרחיק עצמה, אולי לומר שהיא מערבבת בדיה עם זיכרון.  היא בוחרת לפתוח את סיפורה בשנת 1973 כמה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים בערב פסח, שבו התבצעה פריצה לביתם בזמן שהם שהו מסובים אל שולחן הסדר בירושלים. הפריצה אולי מסמלת את החדירה שלה עצמה אל עצמה, ואת החשיפה האישית, כמו שהפורצים נכנסו וראו את הבית, כך היא, מזמינה את הקורא אליה פנימה.

מיכל גדלה בשכונת צהלה שכונה של אנשי צבא בכירים, רובם גנרלים. הבית שלהם היה היחידי בשכונה שלא הייתה לו גדר, כאילו שאין להם מה להסתיר. תמיד הכל נקי ומסודר ומונח במקומו, ואיש לא התרוצץ בתחתונים. כילדת צהלה היא עמדה בניגוד לילדים משכונות אחרות שהיו בעל יכול פיסית ויכלו בקלות ל”פרק” את בני צהלה, מה גם שהם הסתכלו עליהם כמו על סנובים ועשירים.

מיכל מתגלה כנערה שפורצת את הגבולות, תחילה גבולות פיסים של השכונה, ובהמשך גבולות התנהגות, עישון, חריכת דלת הרשת ובהמשך עזיבת השכונה לטובת תל אביב והבוהמה של אותה תקופה. מגורים עם משורר ידוע, המבוגר ממנה בשנים רבות, ומסעדן מוכר שחושב רק על עצמו. היא מעולם לא הלכה בתלם שחשבו שבו היא צריכה ללכת. היא זו שקבעה את גבולותיה וחייה.

הספר נכתב כתיאור ותיעוד חייה שלה, יש בו רכילות, לדעתי, על אנשי השכונה ומה חשבו השכנות על רות דיין, ואיך זה שלא מפריע לה כלום ושיש לה חיים משלה שמשה חוזר באמצע הלילה. המון דמויות מהברנז’ה חלקם מופיעים בשמות שלהם וחלקם ללא שם והקורא מנסה לדעת ולהבין מי זה מי, לפעמים הוא מגלה לפעמים לא.

קראתי את הספר לקראת הרצאה עליו, ונדמה לי שאני בין היחידים שלא בדיוק התלהבה ממנו. מיכל זמיר יודעת לכתוב. בכתיבה ברורה ישירה, מדויקת אפילו מדויקת מאוד היא מתארת את מחשבותיה ואת האירועים שחוותה. לצערי הסיפורים לא ענינו אותי, ואף לא נכתבו בדרך סקרנית, בעיני זו היתה מסירת אינפורמציה עטופה בתיאורים, חסר לי הרגש. מה שהיה למשל בספרה של נעמי לויצקי “ילדה רעה” שבו היא מתארת את עצמה כמודרת, ומכנה עצמה, ילדה רעה,נעמי העבירה בצבע ועניין את אותה התקופה ואותם האנשים.

יש לו, לספר, נקודות זכות.

 בין הסיפורים והעלילה שלה היא משחזרת תקופה, שחזור מדוייק של מלחמת יום הכיפורים ולאחריה, ההפגנות, המורל הנמוך בעם והשינוי שחל בעקבות המלחמה. מיכל התבגרה  והתפכחה עם המדינה. ובינהם  יש תיאור של הטבע של השדות מסביב לבתים שפורחים ועדיין לא נבנו עליהם בתים, שדות שהיו שדות בור והם סמל לתקופה, תקופה תמימה שלאחר מלחמת ששת הימים והתפוררות התמימות.

שם הספר “חולשה לגנרלים” אינו רק החולשה הנשית לאנשי צבא, אלא חולשה של המדינה לסגידה לאנשי הצבא, העמדתם כמורמים מעם. ההערצה למין הגברי החזק שבטחון המדינה מופקד בידיו. בשם הספר יש ביקורת על הצד הגברי בחייה וגם במדינה שלנו.

היא מספרת שישעיהו ליבוביץ הגדיר את אחד החברים שלה כגיבור “הוא היה תותחן במילואים” וזה היה חשוב לו, לישעיה ליבוביץ עד  שהוא חזר והדגיש את זה כמה פעמים, כי לא מדובר באיזה ביטניק חשישניק יפה נפש פציפיסט.

רומן אישי, רטרוספקטיבי, ממואר, שמשלב תקופה עם סיפור אישי. אישית לא התחברתי ולא התלהבתי, הקריאה לשיקולכם.

חולשה לגנרלים, מיכל זמיר

עורכת: שרי גוטמן

הוצאת: אחוזת בית, 2025