הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
הכורסה הירוקה – יובל נריה
הכורסה הירוקה – יובל נריה
בספר, הכורסה הירוקה ,שני אנשים פגועים נפשית נפגשים, לשניהם טראומות מהעבר, יחד הם עוברים תהליך של ריפוי.
האם אדם בוחר את המקצוע שלו, או המקצוע בו. נדב גיבור הספר בחר להיות פסיכולוג במודע ושלא במודע על מנת להגבר על טראומות שחווה, על פצעי ילדות שלו.
ד”ר נדב גרין מומחה לטראומות מגיע לבית החולים הפסיאטרי שלוות, כיוון שהוא מומחה למטרות מפקידים בידיו את טיפול בנדיבה, אשה בודדה מעל גיל שחוותה טראומות ונמצא כמה עשורים שיש בבית.
“בפינת חדר מתחת להעתק ציור של זרקי ניצבת הכורסה הירוקה, לשם יכוון את הפגישות הפגישות של רופאים, בסיום הפגישה יוותר שם לבדו עם הכורסה הירוקה, שותפתו הנאמנה לטיפול.”
נדב בודדה גם היא בודדה. שני השמות נגזרים יחד מאותו השורש. הכורסה הירוקה משתלבת עם שמו של נדב,ד”ר גרין.
נדב מגלה עליה פרטים בטיק רפואי. נדיבה, ילידת 1927 בת 63 ממוצא טורקי, אב לא ידוע, מצב משפחתי גם כן לא ברור, נשואה, גרושה, אלמנה לא מסומן, מספר שנות אשפוז.
נדיבה מתמודדת עם דיכאון כרוני שלא מגיב לתרופות. אישה אינטליגנטית, רגשית ומתוחכמת, הדיכאון כתגובה לאירועים טראומטים, ואף היא טוענת שמצבה היא תגובה נורמלית לאירועים לא נורמלים. היא חוותה נטישה שוב ושוב בחייה. יש בה רגש אשמה ובושה על כך שבתה נלקחה ממנה זמן קצר לאחר הלידה, את בעלה אהבה היא חשה נבגדת וננטשת.
נדיבה מספרת את סיפורה בגוף ראשון היא מגלה לקורא ולנדב פרטים מחייה וכיצד השפיעו על החיים.
“אישה זקנה אני, זקנה וגלמודה שקשים חיי, ארוכים וקשים, ועוד שדבר לא שכחתי מחיי ולא אשכח דבר, שמלאה אני בזיכרונות חיי. כך היא מספרת לו על ילדות מאושרת במושבה זיכרון יעקב שלא היה להם דבר, עד שאביה נעלם. נזכרת הגיעה לליאון, אריה, גרמני שאינו יהודי הגיע למושבה, אף אחד לא ידע מאיפה הוא הגיע ולא הוא הולך. ליאון הפך לדייר משנה בביתם, איש מוזר היה מעורר סקרנות לילדים, כבן 30 והוא מגלה לה עולם ומלואו.
סיפורו של נדב מסופר בגוף שלישי ונמסר על ידי מספר יודע כל.
נדב הרופא בעדינות מצליח לחדור אל הנפש של נדיבה והיא מספרת לו את הסיפור, נדב מרגיש שהוא צריך להיות שם בשבילה כדי לברוא את הזיכרונות והדרכם להגיע לרגשות שלה. דרך בין הקשר הוא יחשף לטראומות העברה בהיותו בצבא. טראומה שהדחיק וגרמה לו להסתגר. דרך נדיבה הוא נזכר באמא שלו ומבין שכמו שאמר לו הפסיכיאטר “לא תחלים מעבר עד שלא תחלים מהאבל לא תוכל לזוז הלאה.”
המפגשים בינהם הופכים להיות משמעותיים ומעבר לסתם רופא, נדיבה הופכת למשמעותית עבורה וגם היא עבורה.
הקשר בינהם הוא עדין ומיוחד שמאיר על עברם ונותן להם תקוה לעתיד משוחרר. נדיבה מתארת את ההרהורי ליבה וחשיבות ד”ר ירוק בחייה.
הכתיבה של יובל נריה טובה, אבל לצערי הספר לא מעניין אותי כל כך, כבר קראתי ספרים על רופא ופסיכולוגי שניהם רופאים וגם רופאים, המטפל גם עובר תהליך של ריפוי עצמי. (לטענת המופתי הגדול, הכתובים הסודיים) הטראומה של נדיבה מתבררת בהתחלה, כך שאין כמעט סקרנות, דמות השברירית והיתה מתאכזבת שוב ושוב מכמירת לב. הטראומה של נדב מתגלה קרוב לסיום. שמחתי שהוא ריפא את עצמו, הוא צעיר והעולם עוד לפניו. עדיין היו חסרות לי השיחות בין, כדי שאדע מה הוא כל אחד עבור השנייה.
נדיבה, המספרת, מדברת בשפה גבוהה, מידית גבוהה, איני יודעת למה בחר הסופר ברמת משלב כזה, כדי להרחיק אולי בזמנים ולמקם אותה בשנות השלושים של המאה הקודמת. אני זוכרת את הורי שגברים ממנה, מדברים כך. למשל: “דבר לא נשכח ממני.” או “ואימת שאכנס לחדרו.”
יובל נריה הוא פסיכולוגי קליני ומנהל תוכנית מחקר בפוסט טראומה, הוא כתב את רומן המלחמה “אש” על חוויותיו במלחמת יום כיפור, כך הוא מבין את נפש האדם שחווה טראומה. אישית אני מחבקת אותו על היותו חייל במלחמה ותרומתו למחקר פוסט טראומה.
.
הכורסה הירוקה, יובל נריה
עורכת הספר: עלמה כהן ורדי
הוצאת: כנרת זמורה, 2025.