הכורסה הירוקה – יובל נריה

בספר, הכורסה הירוקה ,שני אנשים פגועים נפשית נפגשים, לשניהם טראומות מהעבר, יחד הם עוברים תהליך של ריפוי.

האם אדם בוחר את המקצוע שלו, או המקצוע בו. נדב גיבור הספר בחר להיות פסיכולוג במודע ושלא במודע על מנת להגבר על טראומות שחווה, על פצעי ילדות שלו.

ד”ר נדב גרין מומחה לטראומות מגיע לבית החולים הפסיכיאטרי שלוות עולם, כיוון שהוא מומחה לטראומות מפקידים בידיו את הטיפול בנדיבה, אשה בודדה מעל גיל שישים שחוותה טראומות ונמצאת כמה עשורים בבית החולים.

“בחדרו בבית החולים הפסיכיאטרי, שלוות עולם, בפינת החדר מתחת להעתק ציור של זרצקי ניצבת הכורסה הירוקה, לשם יכוון את מטופליו בתחילת הפגישות הטיפוליות, בסיום הפגישה יוותר שם לבדו עם הכורסה הירוקה, שותפתו הנאמנה לטיפול.”

נדב בודד ונדיבה גם היא בודדה. שני השמות נגזרים יחד מאותו השורש. הכורסה הירוקה משתלבת עם שמו של נדב,ד”ר גרין.

נדב מגלה עליה פרטים בתיק הרפואי. נדיבה, ילידת 1927 בת 63 ממוצא טורקי, אב לא ידוע, מצב משפחתי גם כן לא ברור, נשואה, גרושה, אלמנה לא מסומן, עשרות שנות אשפוז.

נדיבה מתמודדת עם דיכאון כרוני שלא מגיב לתרופות. אישה אינטליגנטית, רגשית ומתוחכמת, הדיכאון שלה הוא כתגובה לאירועים טראומטיים, ואף היא טוענת, שמצבה הוא תגובה נורמלית לאירועים לא נורמלים, היא חוותה נטישה שוב ושוב בחייה. יש בה רגש אשמה ובושה על כך, שבתה נלקחה ממנה זמן קצר לאחר הלידה, את בעלה אהבה והיא חשה נבגדת וננטשת.

נדיבה מספרת את סיפורה בגוף ראשון, סיפור שבו היא מגלה לקורא ולנדב פרטים מחייה וכיצד השפיעו על החיים.

“אישה זקנה אני, זקנה וגלמודה קשים היו חיי, ארוכים וקשים, ועוד שדבר לא שכחתי מחיי ולא אשכח דבר, שמלאה אני בזיכרונות חיי.”וכך היא מספרת לו על ילדות מאושרת במושבה זיכרון יעקב, שלא חסר היה להם דבר, עד שאביה נעלם. נזכרת שהגיע אליהם ליאון, אריה, גרמני שאינו יהודי שהגיע למושבה, אף אחד לא ידע מאיפה הוא הגיע ולאן הוא הולך. ליאון הפך לדייר משנה בביתם, איש מוזר היה שעורר סקרנות לילדים, כבן 30 והוא מגלה לה עולם ומלואו

סיפורו של נדב מסופר בגוף שלישי ונמסר על ידי מספר יודע כל.

נדב הרופא, בעדינות מצליח לחדור אל הנפש של נדיבה, והיא מספרת לו את הסיפור, נדב מרגיש שהוא צריך להיות שם בשבילה כדי לברוא את הזיכרונות והדרכם להגיע לרגשות שלה. דרך בין הקשר הוא יחשף לטראומות העברה בהיותו בצבא. טראומה שהדחיק וגרמה לו להסתגר. דרך נדיבה הוא נזכר באמא שלו ומבין שכמו שאמר לו הפסיכיאטר “לא תחלים מעבר עד שלא תחלים מהאבל לא תוכל לזוז הלאה.”

המפגשים בינהם הופכים להיות משמעותיים ומעבר לסתם רופא, נדיבה הופכת למשמעותית עבורה וגם היא עבורה.

הקשר בינהם הוא עדין ומיוחד שמאיר על עברם ונותן להם תקוה לעתיד משוחרר. נדיבה מתארת את הרהורי ליבה וחשיבות ד”ר גרין בחייה. הוא למעשה מהווה עבורה קשר עם העולם החיצוני.

הכתיבה של יובל נריה טובה, אבל לצערי הספר לא עניין אותי כל כך, כבר קראתי ספרים על מטפל ומטופל שבהם שניהם מטפלים וגם מטופלים, המטפל גם הוא עובר תהליך של ריפוי עצמי. ( לטענת גרייס המופתי, הכתובים הסודיים) הטראומה של נדיבה מתבררת בהתחלה, כך שאין כמעט סקרנות, דמותה השברירית והתלותית שמתאכזבת שוב ושוב, היא דמות מכמירת לב. הטראומה של נדב מתגלה קרוב לסיום. שמחתי שהוא ריפא את עצמו, הוא צעיר והעולם עוד לפניו. עדיין היו חסרות לי השיחות ביניהם, כדי שאדע מה מהווה כל אחד עבור השנייה.

נדיבה, המספרת, מדברת בשפה גבוהה, גבוהה מידי, איני יודעת מדוע בחר הסופר ברמת משלב כזו, אולי כדי להרחיקה בזמנים ולמקם אותה בשנות השלושים של המאה הקודמת. איני חושבת שאנשים בחיי היומיום דיברו כך, איני זוכרת את  הורי שמבוגרים ממנה, מדברים כך. למשל: “דבר לא נשכח ממני.” או ” וכל אימת שאכנס לחדרו.”

יובל נריה הוא פסיכולוג קליני ומנהל תוכנית מחקר בפוסט טראומה, הוא כתב את רומן המלחמה “אש” על חוויותיו במלחמת יום כיפור, כך שהוא מבין את נפש האדם שחווה טראומה. אישית אני מחבקת אותו על היותו חייל במלחמה ותרומתו למחקר פוסט טראומה.

הכורסה הירוקה, יובל נריה

עורכת הספר: עלמה כהן ורדי

הוצאת: כנרת זמורה, 2025.