הסטודנט, חדר עבודה –  מיכל בן נפתלי

שתי נובלת, הסטודנט וחדר עבודה, קצרות וסגפניות נמצאות בספרה החדש של מיכל בן נפתלי. שתי נובלות שקשורות אחת בשנייה בקשר רעיוני.

הנובלה נפתחת בלוויה, לווייתו של אלישע, בעלה של עמירה שהיה מרצה לפילוסופיה.

“איך הוא מת?” נשאלה,  “כמו שהוא חי” ענתה. “אני אגיד לך דוגרי, עמירה, הוא היה שייך לעידן אחר, הוא עסק באמת בקיום הטרגי. הוא אף פעם לא חש בנוח בחברה שלנו, לא דיבר, לא התערב, רק התעסק במקטרת שלו. הפלנו עליו דכדוך.”

ותוך כדי שיח מוזכר הסטודנט “מה עם הסטודנט ההוא?”  נשאלה. איזכור הסטודנט מעלה זיכרונות במוחה של עמירה והיא מחליטה לצאת למסע פיסי שיהיה גם נפשי ברכבת על מנת לחפש אחר הסטודנט.

עמירה ואלישע, זוג מבוגר, חשוך ילדים, שחי בצניעות יחד. הוא והיא אחד עם השני “טוב לי איתך, בחרתי בך אומרת לו,  אתה יודע בחרתי מעט מאוד בחיים שלי.” שניהם חיים יחד בסימביוזה אחד של השנייה, פעם האמינה שהיא חולמת את הספרים שאלישע כותב.

אלישע, סגפן, אפשר לומר מוזר, תמהוני. סופר, שאיש לא קרא את הרומנים והנובלות שלו, הספר האחרון שראה אור היה ב1994 ואז הניח את העט והסתגר.

הסטודנט גדעון מגיע לשמוע את אלישע בקורס שמעביר. הקורס החשוב ביותר עבורו. הוא מחכה לו כל השבוע, כך טוען. אלישע מציע לו להתגורר בביתם. אלישע אומר שהוא מבריק, ומעלה הרהור, אולי גדעון יירש אותו. הסטודנט הופך להיות עבורם הבן האובד שלא היה להם. והסטודנט מפיח חיים בבית השותק והאפרורי. גדעון מפר את האיזון בינהם, הסטודנט שָם מולם מראה, שואל “איך זוג בלי ילדים, אין שכנים בבניין, זה כמו בונקר כאן.”

עמירה  פתאום מרגישה בהיעדר הילד. מרגישה את היתמות והצער בהעדר הילד.

יום אחד גדעון קם ונעלם. ועכשיו, לאחר מותו של אלישע, היא נוסעת ברכבת לחפש אותו. העדרו של גדעון מביתם ומחייהם פוער בינהם חור, פצע. עמירה יוצאת למסע נפשי, לא ברור אם היא מאוד רוצה לפגוש את גדעון או שהמסע הוא שלה עם עצמה, על עצמה ויחסיה עם אלישע. המחשבות ברכבת נעות בין זמנים

הנובלה המצומצמת הזו מאתגרת את הקורא. המחשבות של עמירה ברכבת בנסיעה אינן ליניאריות, הקורא צריך לסדר את רצף הזמנים. הכתיבה של מיכל בן נפתלי משובחת וברווח שבין המילים מסתתרות אמירות מרגשות.

” חדר עבודה” הנובלה השנייה בספר שונה, יש בה המשך רעיוני לנובלה “הסטודנט”. הנובלה נקראה לי כממואר אישי. נערה מתבגרת בת 13 משתכנת בחדר העבודה של אביה לאחר שעברו לדירה החדשה במגדל. “איך זה שלא עשיתם לי חדר?, היא שואלת על משקל “חדר משלך” של וולף שמוזכרת בנובלה, ועוד סופרים מוערכים. היא נכנסת לחדר עבודתו כאורחת. כשהיא עוברת לגור בו היא לא נוגעת בכלום, לא תולה אפילו תמונה. בחדר היא מגלה את הכתיבה, אולי היא עמירה מהנובלה הקודמת. החדר משמעותי עבורה, “בחדר הזה נפרדתי מילדותי, בחדר הזה איבדתי את הורי. גם הם איבדו אותי,ויתרנו על משפח. כל אחד הניח לאחר לחיות את חייו.”

הנובלה “חדר עבודה” מעלה מחשבות על משמעות המשפחה בעיצוב חיי הילד, משמעות המרחב הפרטי והציבורי וכיצד השפיעו עליה בחייה הבוגרים. גם כאן נעה הגיבורה בין הזמנים ומאתגרת את הקורא.

שתי נובלות קצרות ומאתגרות שבשתיהן הורות, אי הורות מבחירה, המשפחה והילדים הן המרכז. מיכל בן נפתלי בשפה היחודית שלה מצליחה לחדור אל לב ונפש הקורא ולהטריד אותו. שתי הנובלות קשורות זו בזו בקשר רעיוני.

הספר “הסטודנט” של מיכל בן נפתלי הוא ספר מאתר מחשבתית, ממשיך להדהד בו וללוות. זהו ספר מסע מחשבתי אחר ומיוחד.

מומלץ למיטיב קריאה.

הסטודנט. חדר עבודה, מיכל בן נפתלי

עורכת הספר: לי ממן.

עורך אחראי: גיא בן נון

הוצאת: הקשרים, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, עברית.