הילדים שומרים עלינו – תמי שם-טוב

הילדים שומרים עלינו הוא ממואר  מרגש ונפלא, אחד הממוארים המעניינים והשונים שקראתי, לספר פנים רבות לא רק ממואר אישי, אלא גם ממואר תרבותי, חברתי. ספר שגדוש באהבת האדם והרצון להרבות טוב בעולם בעיקר בעולם הילדים.

אני אוהבת ספרי ממואר של יוצרים שכותבים, בין השורות אני מחפשת מדוע החליטו לכתוב, ובעיקר תרה אחר  “מניין נחלו את שירתם.”  הממואר  “הילדים שומרים עלינו “סיקרן אותי, הן בזכות העובדה שלסופרת היו קשיים בקריאה וכתיבה (כמו שהיו לי) שמהם היא צמחה לסופרת ילדים מוערכת וחשובה, והן בזכות השכנות המיוחדות שלה שהן בעצמן אושיות ספרות. תמי שם טוב מוכרת לי כסופרת ילדים פורייה, קראתי רק את ספרה העדין והיפיפה “ואיך קוראים לך עכשיו.” ספר שאני מעלעלת בו מיד פעם בזכות המכתבים המצוירים והיפיפים ששלח אביה של לינקה אליה כאשר הסתתרה אצל רוקח בכפר הולנדי.

“הילדים שומרים עלינו” ריגש אותי, זה ספר שיש בו המון הערכה והוקרה לשתי נשים מיוחדות, שעיצבו את דרכה הספרותית ואת הכתיבה שלה, יש בו הרבה געגוע לימים ההם.

לכתיבה הגיעה תמי במקרה או שלא, בניו יורק במשרד של שיפוצניק, מול טלפון ששתק רוב הזמן היא מתחילה לכתוב סיפור לעצמה על ילד וילדה. היא עצמה הופתעה והתפלאה על כתיבתה לילדים. הפליאה שלה הולידה סופרת רגישה ומרגישה את הילדים. בשיחות איתם על ספריה היא מדברת עמם בגובה העיניים, מנסה לרדת לעומק השאלה.

כאשר היא חזרה לארץ היא עברה לגור ב”קומה”, דירה קטנה בסימטת גן מאיר. שכנותיה לקומה הן שתי אושיות ספרות מוכרות, האחת מתרגמת מחוננת ידועה ומפורסמת בעלת שם דבר בתרגום, נילי מירסקי, האגדתית,  השנייה, אחותה העורכת המוערכת והמוכשרת, ימפה בולסלבסקי. שתי הנשים העניקו לה מתנה והיא לימוד על ספרות וספרים וגם אהבת חתולים. זו היתה חברות  מיוחדת, הן אהבו את תמי, עזרו לה ויעצו לא רק בעניני ספרות אלא בעיקר בחיים עצמם. אלו היו ימים ללא שעות, קצת מטורפים ובעיקר היו בהם המון הערכה מצידה של תמי לשכנותיה ודאגה אמיתי עד כדי מחנק מצידן אליה.

“ככה היינו לא נשים שחיות לבד, אלא כמעט ביחד, רצות עם הדיבור על אנשים וטקסטים ופוליטיקה והיסטוריה ואהבה ותירגום.” ימפה חייה בלילה, היום היה קשה לה וכך בין אדי אלכוהול רב ומילים גבוהות חיו השלושה יחד.

לצד לימוד ודאגה, מערכת היחסים הסימביוטית של האחיות מאוד השפיעה עליה, מצד אחד הן היו חכמות וביקרו את כתיבתה, נתנו לה עצות, לימדו ודיברו בשפה מאוד מאוד גבוהה, מצד שני, הן היו אימפולסיביות, מוחצנות, קיצוניות, כועסות, וצוחקות, לועגות לה שהיא מאופקת בעלת נימוסים, חנה בבלי הקטנה, קראו לה, והיא כינתה אותן האחיות קרמזוב. שלא תטעו, הספר אינו גולש לרכילות כלל, אלא מתאר קשר מיוחד  שעליו כתבה כל כך יפה, ואת זה אהבתי והערכתי.

כשתמי הרתה היא החליטה להתנתק משתי הנשים שהיתה קשורה אליהן. באופן הכי טבעי הבינה שאינה יכולה לגדל ילד בקומה.

החלק השני הוא סיפורים שכתבה למבוגרים, שניים מהם ערכה ימפה. סיפורים קצרים, מאוד מדויקים, מאוד רגישים וחכמים, יש בהם רעיונות מיוחדים ועמוקים. הסיפורים נשענים כנראה על חלקי ביוגרפיה שלה כמו הסיפור “כמו תה ועוגיה” שאותו היא מזכירה בממואר. סיפור עדין שמתאר את יחסיה עם אהובה דרך הקבלה ליחסים בינה לבין אחיה. או סיפור על ילדה שמצהירה שאין לה לב, היא נשלחת לשיחות עם הפסיכולוג ומגלה שיש לה לב. הסיפור לילה במקלט הכאיב לי בלב.

הכתיבה של תמי נפלאה, עירוב הזמנים יוצר מתח, השפה הגבוהה והתיקנית לצד כתיבה בגובה העיניים מקרבת את הקורא אליה והתחושה שהיא כתבה אותו עבורו.

הבחירה בשם הספר מאוד מרגשת, שכן היא כללית וכל אחד יכול להתחבר לילד ששומר עליו, בספרה מסבירה תמי כיצד הילדים שמרו עליה, הילדים הפרטיים והילדים הקוראים.

ספר מרתק שנקרא באחת, התיאורים המוחשיים שבו הופכים אותו למעניין מאוד. אני מתכננת לקרוא אותו שוב, כי הנסתר רב בו, והגלוי מאוד מיוחד.
תודה תמי שהתפנית לכתוב לנו המבוגרים, אני מחכה להמשך.

ממליצה מאוד.

מתפללת לשובם בשלום של החטופים והחיילים.

 גמר חתימה טובה.

הילדים שומרים עלינו, תמי שם-טוב

עורכת הספר: דנה אולמרט

הוצאת: אחוזת בית, 2025