האם אינך רוצה בי, אסף גברון

קראתי את הספר “האם אינך רוצה בי” כאילו היה צנצנת ממתקים שלא רציתי שתיגמר. בכל יום קראתי פרק והתענגתי. בכל יום חיכיתי לפגוש את הדמויות שכבר הפכו לחברים שלי. ספר שהקריאה בו היא חוויה אישית, רגשית.

רומן התבגרות רחב יריעה של ארבעה חברים מישוב קטן ליד ירושלים, המשולב גם בהתבגרות המדינה או התפכחותה. יש בו משהו שמזכיר את “בשבילה גיבורים עפים”. העלילה נמשכת על פני ארבעה עשורים משנות השמונים כשנקודת הציון היא חטיפתו ורציחתו של אורון ירדן. אולי מסמן כאן שינוי של המדינה, קודם היתה צעירה ותמימה, לא חטפו עבור כופר, והנה בשנה הזו נחטף ילד ונרצח. הפכנו למדינה אחרת, איבדנו את התום והביטחון שיהודים לא יעשו רע לאחיהם.

הפרק הראשון והנפלא פותח במפגש שלהם כילדים על סף ההתבגרות עם המוות. אירוע שיהיה מכונן במערכת היחסים שלהם ואולי אפילו מסמל את אותה מערכת יחסים. גרשון מָן, עמית כרמי המכונה קרמיט ויואב שניידר, המכונה שנייד, חוששים שחברם, אייל טראוויס, טבע במי הסכר הסמוך. עד לסיום הפרק אנחנו הקוראים מתוודעים למערכת היחסים הסימביוטית שלהם. קשר הדוק ומיוחד, קשר של הגנה, פחד ודאגה אחד לשני ואפילו תחרות.

אסף גברון מצליח להחיות תקופה, כמעט בכל עמוד חייכתי כשנזכרתי בוואק מאן, נעלי קיקרס ופלאדיום, שעון קאסיו עם מחשבון, תזמורת אורות החשמל  ועוד. התיאורים הזורמים שלו הם חלק בלתי נפרד מהדמויות ומהמדינה. הם כל כך מוחשים עד שנדמה כאילו אני רואה סרט מול עיני ולא קוראת ספר.

בכל פרק, תשעה במספר, החברים עוברים תקופת התבגרות וגדלים, יחד עם התבגרותם הם מאבדים את התמימות, את הקשר עם ההורים, הם מגלים את הפחדים והחרדות. גרשון משוכנע ששכנו הזקן הוא זה שמרעיל את כלביו.כל כלביו נקראים על שם מלכי אנגליה, ג’ורג’, אדוארד. גרשון  נשאר נאמן לאהבת חיו הראשונה. הם מתגייסים, סובלים בשירות, מתגעגעים הביתה. משתחררים, מקימים להקה בשם “רק הרצל”, רמז סמלי, מנהלים עסקים, עוזבים את המדינה וחוזרים, אבל תמיד הם ביחד. תמיד הם יודעים שהם שם אחד בשביל השני. זו אינה רק חבורת בנים, נערים, גברים. יש גם נשים, אהבות, פרידות, בגידות.

כל דמות היא עולם שלם שמייצגת חלק בחברות שלהם, מייצגת אולי חלק מהמדינה.

שם הספר  “האם אינך רוצה בי”, לקוח  משמו של השיר של להקת “הליגה האנושית”, שכולנו שרנו. כשזיהתי את משמעות שם הרומן, השיר התנגן לי בראש אפילו בחלומות.

הספר מתכתב עם ספרי התבגרות אחרים, אך הוא אינו עוסק רק בהתבגרות החבורה, אלא בהתבגרות המקום, המדינה, המעבר למדינה קפיטליסטית שבה כל אחד שקוע בעצמו. המוות שבתחילת הרומן הוא סמל ואולי רמז למות תמימות המדינה. כמו ציור הכריכה של גוטמן, מפת ארץ ישראל תמימה מלאת תקוה.

ואולי הספר עוסק בזיכרון ואיך אנחנו  רואים את עצמנו במרחק של זמן, איך אנחנו רואים את האידאולוגיה של המדינה במשך עשורים על כל השינויים שחלו בה.אולי גם היא משתנה.

“זיכרון ממציא זיכרון,  איך אפשר לזכור את האמת. אף פעם לא. היא תמיד מתחלפת.”

הפרק הראשון “אור קטן” הוא פרק פנינה שכתוב עד כדי דמעות, כשקראתי אותו אמרתי “אם אכתוב ממואר, רק כך אני רוצה לכתוב.” לצערי הרומן קצת ארוך, לו היה נערך והיה מהודק יותר הוא היה מושלם. עדיין הספר מרתק, הכתיבה משובחת ומוחשית, מצליחה לחדור אל לב הקורא ולגרום  לתחושה שאנחנו חיים מחדש תקופה, נמצאים עם בני החבורה שהם אולי אנחנו, שווה את הקריאה, ומאוד מומלץ.

מסיימת בתפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.

האם אינך רוצה בי, אסף גברון

עריכה: חנן אלשטיין

הוצאת: ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, 2025

אי אפשר לקרוא את הספר ללא השיר.

Human League – Don’t You Want Me