חתולות- רחל היימן

 “חתולות”, סיפורה של רחל היימן הפנט אותי, לא יכולתי להניח אותו והרגשתי את זנב החתולות מתחכך ברגלי.

באתר עברית יש מדור סיפורים קצרים לקריאה. לא תמיד אני אוהבת לקרוא סיפורים קצרים, ודווקא בימים אלו הם מתאימים לריכוז שלי. את הכתיבה של רחל היימן אני אוהבת מספרה “חזרה” ובשנה האחרונה ממעקב אחריה בפייסבוק. מידי פעם היא מעלה הגיגים חכמים שכתובים כסיפור מרתק.

אמי לכל חתול קראה, חתולה, כנראה אצלם בירושלים היו רק נקבות של חתול.

“חתולות” הוא סיפור על מוות, צוואה והחיים שביניהם. את הסיפור מספרת קטיה בגוף ראשון, קטיה היא מוגבלת בתיפקוד גבוה. היא יודעת שחושבים שהיא “מעוכבת התפתחות”. הסיפור שלה כתוב כמו שהיא מדברת ומנקודת המבט שלה, לפעמים היא מערבבת בין מה שהיא רוצה לספר למה שאחרים אמרו לה לספר,  “נגה אמרה לי תתחילי בהתחלה”.

אמה של קטיה נפטרה כשהיא היתה צעירה, כיום אחיה יונתן  משגיח עליה, עכשיו הסבתא בעלת רכוש ואדמות רבות נפטרה והם כולם מתכנסים אצל עורך הדין לקרוא את הצוואה.

ברור שהצוואה לא מוצאת חן בעיני שאר המשפחה, כמו תמיד יש מריבות סביב ההחלטה של הנפטר ושדים יוצאים מהארונות והמגירות. עוד לא נפגשתי בצוואה שמקובלת על כולם.

כדי שתסקרנו ותרוצו לקרוא את הסיפור המשובח הזה, לא אגלה לכם מה נכתב בצוואה ואיך הסבתא מחלקת את רכושה הרב.

הצוואה של הסבתא מוזרה לבני המשפחה, אך מאוד ברורה לנכדה, קטיה. כי היא היחידה שהבינה את סבתה ואת אהבותיה והעדפותיה של סבתה. הסבתא מצטיירת כדמות דומיננטית שמחליטה ומבצעת וכל אחד צריך לעשות כדבריה. כך בחייה וכך במותה.

הסיפור הקצר הזה טילטל אותי, אהבתי את קטיה והחשיבה התמימה מצד אחד והבוגרת מצד שני שלה. אהבתי את הכתיבה המדויקת של רחל היימן. זה סיפור עצוב, כואב ועדיין ומאוד מאוד אנושי.

סיפור שמלמד על יחסי משפחה, על ערכים לכסף על חמלה ונתינה.

ממליצה מאוד מאוד.

את הסיפור ניתן לרכוש באתר עברית, כך שהקריאה בו היא דיגיטלית.

אני מקוה שיצטרף לעוד סיפורים של רחל.

הערה, חבל שלא מצויין עורך.ת ומי עיצב את העטיפה המדהימה.

מסיימת בתפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.

חתולות, רחל היימן

הוצאת: יצירה עברית, אתר עברית, 2025