הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
שרב ראשון, ספרו המרתק ומענג של דורי מנור
“קריאה של מילה אחת, די בה להפוך את חיי על פיהם.”
הספר הזה החזיר לי את חדוות הקריאה.
בתקופה האחרונה לא מצאתי עניין כמעט באף ספר, התחלתי, זנחתי, הסתכלתי על הערמה וויתרתי. הקריאה בספר “שרב ראשון” היתה כמו מפגש של אדם צמא למים בנווה מדבר.
התהפנטתי והוקסמתי, מכתיבה ותיאורי הרגשות. נשאבתי לתוכו ולא יכולתי להמתין בין הפסקת הקריאה לקריאה.
“שרב ראשון” הוא ספר מרתק ומענג המתאר כרוניקה של התבגרות, מספר על “איך שיר נולד” או יותר נכון “התדע מניין נחלתי את שירתי.”
בגילוי לב אישי מוביל דורי מנור את הקורא לתהליכי התבגרותו האישית, הספרותית והמינית.
דורי מנור הוא משורר, עורך, מתרגם, מסאי וחוקר ספרות. אלו חלק מהתארים שלו.
הוא מתחיל את סיפור חיו כילד בן שש שליווה את אמו לעבודתה במערכת הביטחון, שם כילד משועמם הופקד על סידור המסמכים, כשאף אחד לא העלה על דעתו, שהוא קורא וזוכר את סודות המדינה. בנוסף לכך הוא הציע שמות קוד למבצעים צבאיים. מכאן הדרך למילה הכתובה, זו שמתרגמת את מחשבותיו וחרדותיו לשירים היתה קצרה.
בגילוי לב הוא מספר על המילים שעזרו לו ברגעי חרדה, איך נשאב למילים הגבוהות, לשפה התקנית והצחה של מורותיו, אמו, חברותיה. לאמו הוא חב את אהבת העברית. המילים השתלטו על ילדותו, על אופיו, על המציאות שלו.
“כך החלה הכתיבה, על תקוותיה ועל אשליותיה, כך החלה השירה.”
השירה שנולדה בו, האהבה בקנאות למילה, עזרה לו להתמודד עם מיניותו, עוד לפני הגילוי המיני וזהותו כהומוסקסואל. בשנות השמונים, גיל התבגרותו, תקופת האיידס הנוראית ומלאת הפחדים, לא היה קל להומוסקסואלים. בגיל 12 הוא צפה מהופנט בקליפ של ג’ימי סאמרוויל ששינה את חיו. באותו הרגע החליט שבבוא העת הוא לא ייברח כמו ג’ימי. תיאור הרגשות של דורי מנור בצפיית הקליפ הוא אחד התיאורים היפיפיים של גילוי אישי, כמו ציור עדין עם תפאורת רקע מתאר דורי את חוויותיו בזמן הצפייה ואת החרדות שנחרטו בו. פרק שלם רגיש ואנושי הוא מקדיש למיניות שלו, כולל תהליכי ההתבגרות. באומץ לב הוא מתאר את יחסו לגוף.
כל תחנה בחייו מתוארת במנעד רגשות ובאלפי צבעים, תיאור התאהבותו בשפה הצרפתית הוא אחד המרגשים. מדאם חיימון המורה הדגולה, הכריזמטית והממגנטת הכניסה אותו לעולם השפה והאומנות. השיר הראשון שהקריאה בשיעור הראשון הילך עליו קסם, לפתע הבין את משמעות השירה. כשקראתי את תיאורי השיעורים, התייחסותה לתלמידים למרות קפדנותה, התקנאתי בו. המורה שלי שגם נקראה מדאם היתה איומה וגרמה לי לא ללמוד צרפתית למרות אהבתי לשפה ולתרבות ולארץ.(את אהבתי היא לא הצליחה להוציא ממני). שיעורי הצרפתית חשפו אותו לספרות האמיתית. תיאורי שעורי הצרפתית והקראת השירים של מדאם חיימון בייחוד השיר “גשר מיראבו” כל כך מוחשיים וממגנטים.
דורי מספר על יחסו למשוררים הצרפתיים, בודלר, אבל מעל לכל הייתי מהופנטת ומופתעת מאהבתו לספר איוב, זו לא אהבה אלא התאהבות. הוא היה מרותק ללשון היחודית שלו. פגשתי אנשים שאהבו את ספרי בראשית, קהלת, משלי, אבל איוב? תיאור התאהבותו במילים וברעיון הספר הפנטו אותי, תאמינו לי פתחתי את ספר איוב כדי להיזכר במילים.
לא רק מסע פנימי אל נפשו ואל הדרך שלו להפוך למשורר מתאר בפנינו, הוא מתאר גם מסע במדינות ובערים שהשפיעו עליו, תל אביב היא הראשונה, פריז, ניו יורק. מפגשים עם סופרים, אלן גינזברג וחברויות עם אברהם סוצקבר, דליה רביקוביץ.
כשדורי תיאר את קריאתו בספר איוב, כמי שמפצח את המילים כמו מי שמפצח אגוזים. ניסיתי גם אני לפצח את סוד קסמו של הספר. כל מה שאכתוב וכמה שאנסה לברר לא אצליח מול הקריאה בספר.
זהו ספר אישי הכתוב בפרוזה רגישה כמעט כמו שירה. התיאורים האישיים כתובים ברגישות כמו ציור עדין בעל עוצמה.
הכתיבה קולחת, שואבת מרתקת ומכניסה את הקורא אל נשמתו וסודותיו. דורי מנור מהפנט את הקורא בצירופי מילים מיוחדים, בחשיפת רגשותיו.
אני יכולה לכתוב עוד ועוד על הספר המופלא, על התיאורים המרגשים ועל האומץ להכניס את הקורא אל העולם הפנימי.
ממליצה בחום רב. אני קראתי את הספר הצנום והעוצמתי פעמיים.