אימהות עם עגלות של תמר סנדלר גורן  הוא ספר אחר ושונה. וידוי נאות. כשילדיי היו קטנים, בעגלות וקצת מחוץ לעגלות, שנאתי ללכת איתם לגינות השעשועים. לגינה הם הלכו עם המטפלת. ביום הפנוי שלה הם הלכו איתי  למוזיאון, לשוק, לטיולים ברחובות ועוד. את תמר גורן סנדלר הכרתי, כשנולדה לה בתה הבכורה, שאף זכתה ממני לשמיכות מרהיבות.…

“קריאה של מילה אחת, די בה להפוך את חיי על פיהם.” הספר הזה החזיר לי את חדוות הקריאה. בתקופה האחרונה לא מצאתי עניין כמעט באף ספר, התחלתי, זנחתי, הסתכלתי על הערמה וויתרתי. הקריאה בספר “שרב ראשון” היתה כמו מפגש של אדם צמא למים בנווה מדבר. התהפנטתי והוקסמתי,  מכתיבה ותיאורי הרגשות. נשאבתי לתוכו ולא יכולתי להמתין…

סיפור עצוב על אומללות נפשית של אם ושל בנותיה. “אל מול הלילה” הוא ספר רגיש ונוגע ללב. במהלך הקריאה הרגשתי כאילו הדמויות  עשויות מחרסינה עדינה, שתנועה קטנה בלתי זהירה תגרום להישברותן. זהו ספר שאינו רק ביוגרפיה, זהו ספר שמנסה לבדוק מה משמעות הזיכרון, האובדן, מהי האמת. אם מביטים בתמונה של דלפין רואים בחורה בעלת יופי…