הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

איש בגן החיות – נובלה חדשה ושנונה של דיויד גארנט

דיויד גארנט בונה עלילה לכאורה פשוטה, קצת פנטסטית, אך עלילה שמאחוריה פילוסופיה קיומית בעלת משמעות.

הנובלה “איש בגן החיות” בעלת רבדים. לאחר שמסיימים את הקריאה ואפילו קוראים בה שוב, מבינים את כוונת המחבר.

ג’ון קרומרטי וג’וזפין לאקט מאורסים. הם מגיעים לגן החיות וכיוון שהם שקועים במריבה הם אינם רואים את החיות או חשים בריחותיהם. ג’ון מטיח בג’וזפין “את מוכרחה לדבר על רגשות של אחרים כי אין לך רגשות משלך.”

תוך כדי שיחה על אהבה, התאהבות, מסירות, שואל אותה ג’ון האם תינשא לו ותוותר על כל בני משפחה. תושבתה של ג’וזפין היא לא. והיא מטיחה בו “צריך לכלוא אותך בכלוב ולהציג אותך כאן בגן החיות”

למחרת ג’ון כותב מכתב להנהלת גן החיות ומבקש להיכלא בכלוב ולהיות מוצג לראווה. היעדרות היונק החשוב בעולם מגן החיות משולה בעיניו להצגת המלט ללא נסיך דנמרק.

ג’ון נכלא מרצונו בכלוב והופך להיות מוצג לראווה. העלילה של הנובלה מתפתחת לא רק מבחינת אירועים אלא בעיקר מבחינה פילוסופית. תוך כדי קריאה עלתה במוחי מחשבה, אומנם הספר נכתב בשנת1924 אך הרעיון של העלילה יכול לשמש לתוכנית ראליטי בימנו.

“החיה שמולם השתעממה. היא הביטה בהם לרגע ושכחה אותם מיד. היא התגוררה בחלל קטן וכבר שכחה שמחוצה לו יש עולם שבו יצורים כמוה רצים הלוך ושוב.”

וידוי, איני אוהבת לבקר בגן חיות. לא שלא ביקרתי, שנה אחר שנה הלכתי עם ילדיי לספארי וראיתי את התבגרות החיות דרך בגרותם של ילדיי. איני אוהבת לראות את החיות כלואות בכלוב או במתחם מחיה פרטי. לפעמים כשהבטתי בנמר או בקופים לא הבנתי מי מביט על מי, אנו בני האדם על החיה או החיה מביטה בנו.

“איש בגן החיות” מעלה בדיוק את התהייה הזו. מי הוא הכלוא? מי שנמצא בכלוב או מחוצה לו? מי מביט על מי? מהו הכלא, חיצוני או פנימי?

ג’ון להפתעתו מגלה את החופש שברגעי החיים בכלוב, את הרעיון שהוא עצמאי ויכול לעשות כרצונו. אך גם את העובדה שהוא כלוא בתוך סבך הרגשות שלו עם ג’וזפין. ג’וזפין מגלה לתדהמתה את מהות האהבה והדחייה.

שתי הדמויות עוברות תהליך של הבנה והשלמה.העלילה משתנה ומתהפכת מספר פעמים עד לסיום.

“איש בגן החיות” הוא לכאורה משל. אבל יש בו הרבה מתחת לפני השטח. הוא מציג תובנות על המין האנושי וחברה האנושית ומהו תפקידה.

דיויד גארנט  הוא סופר בעל עמדות פילוסופיות חברתיות. הוא שואל את השאלות שכל אחד מאיתנו חושב עליהן ולא מעז לשאול. בעזרת עלילה מעט פנטסטית הוא מעלה תהייה על מהות קיומו של האדם בעולם עם ערכים וגבולות. מי קובע מה נכון ומה לא. ובעיקר הוא שואל שאלות על מהות האהבה והוויתור שכל אחד מבני הזוג צריך לעשות במסגרת הקשר.

לפני כשנה קראתי את “מאשה לשועלה” ש של דיויד גארנט והתאהבתי בכתיבתו. אהבתי  את הרעיונות הפילוסופים שלו על זוגיות ומהות האדם. דיויוד גארנט לוקח את הדמויות שלו ומביא אותם למצבים קיצוניים או בלתי מציאותיים שמאחוריהם מסתתרות שאלות אנושיות.

מה שחשבתי על מאשה לשועלה ניתן לקרוא כאןhttps://bit.ly/2yZ19jd

“איש בגן החיות” הוא ספר ראוי ביותר בזכות הסיטואציה של הגיבורים המעלה שאלות אצל הקורא.

איש בגן החיות, דיויד גארנט

מאנגלית, יותם בנשלום

הוצאת תשע נשמות, 2019

מאשה לשועלה -ספרו הערמומי של דיויד גארנט

את הספר שמעתי באודיו בפיה של הקריינית הנפלאה, נטלי פיינשטיין. לאחר ששמעתי הרגשתי שאני פשוט חייבת את הספר אצלי בספריה ורכשתי עותק כתוב.

אני יודעת שלא אחדש, זוהי נובלה מדהימה, הן בכתיבה, הן ברעיון וברבדים הנפלאים שמעל פני השטח.

 ספר מבריק, מתעתע ברובו ומותיר חומר למחשבה הרבה שעות לאחר הקריאה.

סילביה פוקס צעירה יתומה ויפה בעלת השיער הערמוני נישאת למר טבריק העשיר. הם עוברים לגור באחוזה, בוקר אחד בזמן טיול הם שומעים קולות של ציידים, סילביה שסולדת מצייד מנסה להניע את בעלה מלגשת, אך הוא מושך אותה עד שהיא פולטת צעקה והופכת לשועלה, מר טבריק אינו מאמין למראה עיניו.

מרגע זה, מהשינוי המטמורפוזי  שמזכיר במקצת את הגלגול של קפקא, הופכת מערכת היחסים ביניהם למתעתעת בקורא. מערכת יחסים שיש בה רבדים חברתיים רבים, החל מתפקיד הגבר והאשה בחברה שמרנית וכלה בחוסר יכולתה של האשה לעמוד מול אותם גברים.

הסופר שהוא גם המספר ונוכח בין דפי הספר מצהיר בתחילת הסיפור, כי הוא מספר את סיפור כהווייתו, כעובדות ,את ההסבר והפרשנות הוא משאיר לקורא, כך שכל אחד יקרא וימצא פרשנויות הנוחות לו.

“מאשה לשועלה” הוא ספר אלגוריה רבגונית למערכת יחסים בין גבר אוהב לאשה. איך אישה אוהבת יכולה להפוך בין רגע לחיה? מדוע הפכה סילביה לשועלה? השועל נחשב לחיה ערמומית ,אפילו בוגדנית המטשטשת עקבותיה. אולי סילביה בחרה להפוך לשועל בגלל פחדיה מבעלה הקנאי? הבעל רואה לפתע את סילביה כשועל, מכאן הוא מרגיש כי עליו לטפל בה, לדאוג לה, לאהוב אותה עד כלות, בשלב זה של התנהגות הבעל ראיתיו כבעל קנאי המצר את צעדיה של אשתו, סילביה מנסה לברוח ולא מצליחה. הוא טוען מולה כי הוא אוהב אותה, נותן לה גן שלם והיא אינה מעריכה זאת. הוא טוען שוב ושוב שהוא מגן עליה והעולם בחוץ יפגע בה.

אך בהמשך היא עבורו שועל ותמיד תהיה ערמונית. הוא קנאי, ואינו מתפקד כבעל רגיל שנותן לאשתו חופש פעולה. מידע זה  נמסר באופן עקיף. הבעל מרגיש שבכל ימי נישואיו לא סיפרה לו שקר, אבל הוא אינו מאמין לה עדיין.

בשלב אחר מר טבריק חושב שסילביה מתה וידע שחייו הסתיימו בלעדיה, הוא תולש שערותיו, רוצה להתאבד- סימני קנאות של מטורף, פולי הילדה הקטנה שמשחקת עם סילביה נבהלת מתגובת מר טבריק. היא למעשה העיניים שלנו לראות שהוא מטורף. היא גם הילדה הקטנה שכאשר תגדל תזכה לשינוי חברתי.

ככל שהסיפור מתקדם התעתוע גדל, רגע הבעל מתנהג בצורה נעימה ורגע לא.

הנובלה הקטנה הזו הִפנתה אותי, עוררה בי שאלות רבות על זוגיות, אמון, אהבה ונתינה מול אהבה אובססיבית, מקום אישי ומרחב פרטי של זוגות נשואים. האושר בזוגיות כחמקמק, רגעי אהבה /שנאה במערכת יחסים. איך אנחנו נראים מול החברה. האם עלינו להסתיר תכונות או להחצין אותן.

באחרית דבר בסיום הספר מביאה פליסיה שרון את דעתה ופרשנותה על הנובלה.

הנובלה האלגורית הפנטסטית הגאונית הזו לא תניח לכם.

מאשה לשועלה, דיויד גארנט

מאנגלית, יותם בנשלום

תשע נשמות 2017