הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

הכל אודות ליהמן- ספרו הקצבי של סטפנו מאסיני

“הכל אודות ליהמן” הוא חווית קריאה אחרת שלא תשכחו במהרה.

אם אגיד לכם שהספר “הכל אודות ליהמן” הוא בן    758 עמודים והוא כתוב כשירה / פואמה /בלדה, בטוחה שמיד תאמרו: לא תודה, מוותרים, אנחנו רגילים לקרוא רומן עם דמויות והתפתחות.

ואני מדגישה ואומרת:

רוצו לקרוא את הספר המיוחד הזה, לא מחר, אלא אתמול.

למה?

התשובה: חוויות קריאה שונה, אחרת. כמו אירוע שלא תשכחו.

ספר אחר ומיוחד, מרתק וחכם, ספר שכולו מוסיקה וריתמוס. העובדות הופכות לתווים והרעיונות למילים ויחד זה מחול מסחרר שאי אפשר לעצור את הקריאה בו.

לא רק הקריאה בו סוחפת, אלא גם האירועים, מילה רודפת מילה בקצב של ריקוד כשהחריזה הפנימית מגבירה את הקצב ודוחקת בקורא להמשיך, להמשיך  ולהדביק אחר האירועים של המשפחה.

זהו סיפורה של משפחה שהקימה את הבנק, או זהו סיפורו של בנק שמאחוריו משפחה. “ליהמן בנק”, אחד מארבעת הבנקים הידועים בארה”ב, זה שהתמוטט ב2008 וגרם לסחרחרה עולמית.

אבל לפני שהבנק הענקי והמפלצתי הזה התמוטט, מישהו  בנה אותו.

הנרי, האח הבכור למשפחת ליהמן, בנו של סוחר בהמות יהודי מגרמניה מגיע לניו-יורק ומשם לאלבמה. “למה אלבמה? שואל האב, הרי אין שם בית כנסת”. באלבמה הוא פותח חנות בדים, מכאן הדרך אל העושר פתוחה בפניו. אחיו מגיעים בעקבותיו. ולמה בדים אם אפשר לסחור בכותנה שממנה עושים את הבגדים? הם סוחרים וחולשים על  שדות הכותנה שבדרום, אלא שמלחמת האזרחים משנה את חוקי הכלכלה. האחים קוראים את השוק ועוברים לסחור ב- קפה, דלק, רכבות, כסף. ואם יש כסף מקימים לו גם בנק.

קודם קנו סחורה וקיבלו עבורה כסף. היום בבנק נותנים כסף בשביל שיקנו סחורה.

מתאר את מסעה של המשפחה כמעט שלב אחר שלב. מתבל בהומור, לפעמים שחור וכואב, מתבל ביידיש וציטוטים מהגמרא,פרקי אבות ופרשת השבוע. משרטט קווי אופי וקווים פסיכולוגים לכל הדמויות. לו היה כותב כביוגרפיה יתכן והמילים היו נשמעות פשוטות ובנאליות. אך כאן כתוב כשיר קצבי והקורא הנפעם מהריתמוס בולע כל פרט ופרט.

סטפנו מאסיני, בורא עולם ומלואו של אנשים שכול כולם בתוך הכסף, מהבוקר ועד הערב הם מחשבים איך להמשיך ולשמן את מכונת הכסף. איך כל אחד מהמשפחה ימשיך את השושלת שמייצרת כסף. ובמשפחה אין מקום למי שאינו חושב או מתעניין בעסקי המשפחה. בובי אומר לאביו שהוא אינו מעוניין בעסקי המשפחה “בני היקר, בובי החביב, אתה בחור פיקח. בכל הכנות אמור לי כאשר נוח בנה את התיבה הוא נשאל אם הוא מעוניין?” עונה לו אביו.

נפעמתי מהמשפחה שכל כולה נתונה לתעשיית הכסף ולמציאת מקורות השקעה חדשים. כל הזמן נתונים בחשיבה מתמדת וביצור מאגרים. למשפחה 120 כללים  לשינון, כמו: אסור לתת אמון ,מי שמחכה מפסיד, מי שמתמהה נתקע, מוטב לצעוק מאשר לסבול, הטעות היחידה היא להודות בטעות.

והכלל החשוב הוא את השם ליהמן כותבים באותיות גדולות.

פיליפ, אחד הבנים שמוחו אינו נרגע מבין

״שכדאי להגיע ראשון למקום שאין בו איש, ושם לתקוע את הדגל. הגיון בריא. פתרון ביד״

״אנחנו סוחרים בכספים

אנחנו הבנקאים

משתמשים בכספים

למכור כספים

להלוות כספים

להחליף כספים

זה הקמח שבו אנחנו

עושים את הלחם שלנו”.

הספר סיפורה של משפחת ליהמן הוא אספקלריה לארה”ב. סיפור על התעשרות ויזמות כלכלית שאינה יודעת שובע. התחלה מחנות בדים קטנה עד לשמים ומשם  למנייה ששוויה 5 סנט.

ובסיום בישיבת מעלה בשַמים זיגמונד שואל, אולי בנק אחר יעזור לנו.

ספר נפלא ומיוחד, חווית קריאה שאין שנייה לה. ספר שהוא גם וגם. שירה, עלילה, רגשות, קור רוח, תיאטרון, קומיקס ובעיקר קצב שמתנגן במוח הקורא.

חוץ מאשר לשיר לחייך ולנוע בקצב הייתי עסוקה במחשבה, איך לעזאזל הצליח הסופר לייצר כזו יצירה גאונית. ולא רק לייצר, אלא לשמור על איכותה לאורך כל 758 העמודים. (בחישוב מהיר הספר הוא 300 עמ’ בסך הכל)

אני מסירה את הכובע בפני עבודת התרגום של ארנו בר שהצליח לשמור על הריתמוס של השירה ועל הקצב הפנימי של הסיפור. לא קל לתרגם ולשמור על האווירה של המקור.

הבעיה היחידה עם הספר היא שלא יכולתי לשאת אותו איתי לכל מקום. וכשעזבתי אותו לבדו רציתי מיד לחזור ולקרוא את קורות המשפחה.

הכל אודות ליהמן, סטפנו מאסיני

מאיטלקית, ארנו בר

ספרית הפועלים 2019

נזירה – ספרו של מארקו לודולי

יש ספרים שרק אחרי הקריאה בם מתחילות המחשבות על הספר על העלילה, על הדמויות. כזה הוא הספר “נזירה.”

בגיל 16 מודיעה אמרנטה לאמה שהיא מתכוונת להיות נזירה, למרות שלא נהגה לבקר בכנסייה. אמה מנסה להניעה מרצון זה ולשכנע אותה שהיא יפה וודאי תמצא חתן עשיר שיספק לה את כל מחסורה.

היום עשרים שנה מאוחר יותר כותבת אמרנטה ביומן את חוויותיה.

הספר “נזירה” נפתח בתחושות הריקנית שמלוות את אמרנטה היא מתפללת לאל ומבקשת ממנו מסר וטעם לחיים, המסר לא מאחר להגיע אמרנטה נשלחת על ידי אם המנזר להיות מורה לילדי הגן.

העבודה בגן הילדים מהווה מסע התבגרות נפשית עבורה. מול ילדי הגן מגלה אמרנטה את רגשותיה המודחקים. דרכם היא לומדת להכיר את מכלול הרגשות.

המסע אינו רק רגשי אלא גם פיסי, היא נקשרת אל אחד מילדי הגן, לוקה. לוקה מעמיד אותה בפני ניסיונות שאותם היא חווה ברחובות רומא. דר ך לוקה היא חווה את חוויות ילדותה שהוחמצו.

מחוץ למנזר היא מגלה כי לחיי הדת ולחיים החילוניים יש את אותם האלמנטים, כל צד מקדש משהו, כמו למשל הדלקת סיגריה, אמרנטה רואה בהדלקת הסיגריה התנהגות פולחנית.

מרקו לודולי מבכירי סופרי איטליה מעביר אותנו מסע נפשי שכתוב בשפה מדויקת, הוא מצליח להעלות שאלות מהותיות על הבחירות בין חיי דת לחיים חילוניים, האם אלוהים קיים, האם הוא בוחן אותנו, ומיהו ישו, אמרנטה רואה בישו “גבר בודד”, כמעט כמותה.

מחשבותיה של אמרנטה העוברות במוחה מתוארות באופן אנושי ורגיש, ההתלבטות וההתחבטות שלה בחיי הדת אמינים. תיאורי הבדידות שלה וההתבוננות החיצונית והפנימית בחייה שלה ובחיי האנשים החיצונים מתוארת באופן אמין.

המסע ברחבי רומא היה קצת הזוי ולא אמין בעיני, ההסבר שלי כדי שאבין אותו  הוא שאולי זה היה מסע פנימי בדמיונה של אמרנטה, כי היא בעצמה אומרת, שהיתה ילדה השאירה דף ריק ולא ציירה כי לא אהבה שיחטטו בדמיונות שלה.

הספר הקטן הזה, גרם לי לחשוב עליו ועל הנזירה אמרנטה, על משמעות החיים והבחירות שאנחנו עושים, לו היתה ניתנת לנו הזדמנות חדשה במה היינו בוחרים. אמרנטה מתנסה בחוויות חדשות שמטלטלות אותה, במה תבחר? הסיום מפתיע ולא מפתיע.

ספור מטאפורי וסמלי, שמסופר בכנות ישרה מפיה של הנזירה אמרנטה

אהבתי את התהיות והספקות שהעלתה אמרנטה בפנינו ובעיקר בפניה שלה, את החיפוש אחד התשובות והגילוי בסופו של הספר.

נזירה, מרקו לודולי

מאיטלקית, ארנו בר

ספרית הפועלים,2017