הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

ג’ים הילד” – ספרו העדין של טוני ארלי”

מעטים הסופרים שמצליחים ללכוד את התחושות הילד ולתארם ברגישות כמו שעשה זאת טוני ארלי בספרו “ג’ים הילד”.

הסיפור של “ג’ים הילד” מתרחש בארה”ב בתקופת השפל הכלכלי. אבל הוא אוניברסלי.

ג’ים הילד, להבדיל מג’ים אביו שנפטר שבוע לפני הולדתו, גדל בין מבוגרים, אמו שהתאלמנה ושלושת אחיה, כל רצונו הוא להיות שווה אליהם. הוא מבין שרק כאשר יתבגר יוכל להיות כמו הדודים שלו שאותם הוא אוהב.

לכן הציפייה מיום הולדתו העשירי גורמת לו להתרגשות, שמובילה אותו לבלבול ותסכול. במהלך יום ההולדת הוא משתדל ומתאמץ לרצות את האנשים שגידלו אותו, לכן בכל מה שאמר או עשה הרגיש שעשה כמו ילד קטן.

ג’ים נולד  באליסוויל שבצפון קרוליינה,עיירה קטנה. אמו ושלושת אחיה מגדלים אותו ובעיקר עוטפים אותו בחום ואהבה ומשמשים לו חומת מגן.

הספר נפתח ביום הולדתו העשירי של ג’ים ונמשך במשך שנה אחת. שנה שבה אנחנו מלווים אותו במסע התבגרות.

ג’ים יתבגר במהלך השנה, הוא יעשה מסע חיצוני אל מעבר לגבולות העיירה ובעיקר מסע פנימי אל עצמו שבו יגלה את הכוחות הנפשיים שלו ואת משמעותה של חברות נפש. הוא ילמד למצוא את עצמו בעולם, זה הפנימי הקרוב- משפחתו, ובעולם החיצוני – חברת ילדים הגדולים והקטנים ממנו.

המסע החיצוני שלו יהיה הנסיעה לים, כמעט בכל סיפורי ההתבגרות הים מהווה נקודת שיא, לנה ולילה ב”חברה הגאונה” יוצאות לים, ליטו ב”לדבר לעצמנו” יוצא עם אביו לראות את הים. ב “ג’ים הילד”  יוצא ג’ים עם דודו לים, נסיעה שבה הוא מרגיש כמו שנוסע לעולם אחר.

הנסיעה הזו, החוצה, אל מחוץ לעיירה לראות את הים. תהיה עבורו נסיעה של גילויי אומץ, גילויי כוח ועוצמה.

“הנשימה של ג’ים נעצרה בגרונו כאילו היא פוחדת לצאת…על גל ,כשהתנפץ ונשבר נשמע לגים כמו נשימה כועסת של אלוהים.”

תוך כדי המסע מספר לו דודו פרטים על עברו, ג’ים צמא לשמוע על אביו, כי הסיפורים הרגילים ששמע כל חיו עליו דומים בעיניו “לחולצה שכובסה ונתלתה בשמש פעמים כה רבות, עד שהאריג היה רך ונוח.” דודו אכן מספר לו פרטים חדשים ותגליות מעניינות על אביו וסבו.

נדמה כי תיאורי הטבע לקוחים מתוך ציורים, התיאורים בספר גרמו לי להחסיר פעימה. כמה יופי ועדינות עוצרת נשימה טמונה במשפטים הרגישים והעדינים. כוחם של התיאורים הוא בכך שיכולתי לראות מול עיני את הטבע.

“הוא רצה לצוף עליו עד הבוקר. ואז הערפל יישרף בשמש והוא יוכל לראות הכל. הוא רצה לקטוף אור מענף של עץ ולקחת אותו הביתה.”

כבר קראתי הרבה סיפורי התבגרות וסיפורי מסע המתארים התבגרות. אבל לקרוא את תיאורי הטבע דרך העיניים של ג’ים זו חוויה מרגשת. יופיו של הספר הזה הוא הלשון הפיוטית. התיאורים כל כך רגישים ועדינים כמו שירה. הכתיבה מדויקת ומלוטשת כמו יהלום שמנצנץ באור השמש. אין בספר מילה, משפט או תיאור מיותר. צמצום הכתיבה גורם לקורא לחוש את התקופה הסגפנית ואת המחסור החומרי של התקופה. תיאורי הטבע מעמידים את הקורא בפני הבנה שהטבע חזק מאיתנו ויופיו עולה על כל הון חומרי.

פנינה ספרותית עדינה.

ג’ים הילד , טוני ארלי

מאנגלית, אמיר צוקרמן

עם עובד 2018

פנינה ספרותית עדינה.

לינקולן בבארדו מאת ג’ורג’ סונדרס הוא רומן כואב עצוב ומשעשע

בבית הקברות בג’ורג’טאון שבוושינגטון מקבלות רוחות הרפאים מותן את רוחו של ווילי לינקולן בן ה11. תפקידן עכשיו הוא לא לאפשר לווילי להגיע למצב הביניים שבו הן נמצאות.

לפני שבוע חזרתי מביקור קצר בפריס, באחד הבקרים נסעתי לבית הקברות פר לשז, שבו קבורים גדולי העולם. בית הקברות הכי יפה שראיתי, מטופח, שדרות עצים, עצים, רחובות עם שמות שמסומנים בכל צומת. תוך כדי חיפוש קברי צדיקים כמו אדית פיאף ג’ים מוריסון, מריה קלאס, שופן, אוסקר ווילד, בלזאק, חשבתי לעצמי ,מעניין מה הם עושים בלילות. יכול להיות משעשע לחשוב שהם יושבים על הגדר, שרים, מדקלמים פואמות וספרים או מתווכחים על המצב במזרח התיכון.

וילי, בנו בן ה11  של לינקולן נפטר ב- 25 בפברואר 1862הוא קדח מחום בזמן שבביתם התנהלה מסיבה שזכתה לביקורת נוקבת. הביקורת היתה מצד העיתונאים. לינקולן היה קשור לווילי ואהב אותו. הפרידה של לינקולן מבנו קשה לווילי ולכן הוא משהה את פרידתו מהעולם הזה.

לפי ספר המתים והאמונה הטיבטית, בארדו הוא מצב ביניים, אדם שמת נשמתו נמצאת כמה ימים במצב ביניים של מוות ולידה מחדש. נשמתו עדיין מרחפת בין החיים. לפני שהיא עוברת לעולם הבא. (נדמה לי שגם ביהדות מתיחסים לשבעה כאל מצב ביניים שבו רוח המת עדיין נמצאת כאן בעולם.)

בכניסה לבית הקברות שבו נקסר ווילי יושבות מספר רוחות המתים ומפטפטות בנוסח סרטיו של טים ברטון. הרוחות הללו אינן משלימות עם מותן ולכן הן מסתובבות בבית הקברות, הן אפילו פיתחו יחסי חברות וקירבה אחת עם השנייה.

אנחנו פוגשים במגוון רחב של רוחות. גברים, נשים, נערים, אנשים אמידים, משרתים. הדמויות יוצרות מעין מיקרוקוסמוס של אמריקה בתקופת מלחמת האזרחים. כומר, אוורלי תומאס, האנס וולמן, גבר מבוגר צולע, קרח לא רזה, שהתחתן עם נערה צעירה למטרות נוחות, בלילה שבו ביקש לממש את נישואיו נפלה עליו קורה והא מת, רוג’ר בווינס השלישי, שהתאבד אחרי שמאהבו הגברי נטש אותו כדי “לחיות נכון”. אשה כושית שנאנסה מספר רב של פעמים.

השיחות ביניהם מתנהלות כמו במחזה, כל אחד מדבר, לפעמים אומר רק משפט אחד ונכנס לדברי חברו. בהתחלה היה לי קשה להבין מי אומר מה, בהמשך הקריאה קראתי בשטף את דבריהם ללא הבחנה בין הדוברים וכך קיבלתי תמונה שלמה של השיחה. השיחות של הרוחות היו משעשעות. הן דיברו על הכל, על עברן ובעיקר על ההחמצות שלהן, וזו הסיבה שהן עדיין יושבות “על הגדר”, תרתי משמע. הן דיברו על פוליטיקה ועל מלחמת האזרחים, אך תפקידן המרכזי היה לנסות להוביל את לינקולן להיפרד מבנו ולא להשאירו זמן רב במצב ביניים כמו שהן נמצאות בו.

רוחות הרפאים מתנהגות במותם כמו בחייהם. מי שהיה בעל מעמד ממשיך להרגיש מורם מעם והנחות משפיל עינו. תפקידן של רוחות הרפאים ברומן הוא כמו בטרגדיה היוונית.

 רוחות הרפאים משלבות פרטים היסטוריים מתוך העיתונות של אותה תקופה, היומנים של לינקולן, ספרי היסטוריה, לקטי מכתבים. היום כשמלחמת האזרחים שהתחוללה לפני שנים רבות ומעמדו של לינקולן מבוסס בדפי ההיסטוריה קשה להבין את התנגדות העם אז כלפיו. את הביקורת כלפי התנהלותו ואת הדרישה של העם לפיטוריו.

הספר מתמקד רבות בלינקולן האיש והאדם האנושי. לא לינקולן שאנו מעריכים ומעריצים. יש תיאור חיצוני מדויק, אפילו משעש במקצת על אוזניו הבולטות של לינקולן.

“מעולם לא ראיתי פנים מהורהרות יותר, מעולם לא ראיתי פנים מכובדת יותר רייס, תיאור של דייוויד לוק.”

לינקולן מוצג כאדם אנושי כאב הכואב את מות בנו הצעיר. “הרושם שנותר עימי הוא שראיתי לאו דווקא את נשיא ארצות הברית, אלא את האיש העצוב ביותר בעולם.”

מאבקי מלחמת האזרחים מתוארת דרך עיני המתים בבית הקברות. עלבונם של השחורים, ציטוטים מקוריים על הביקורת על התנהלותו של לינקולן במהלך המלחמה, אפילו מכנים אותו “אידיוט”, קוראים לו להתפטר. יש אף ביקורת על החינוך של לינקולן לילדיו. בעיקר על כך שבנו קודח בזמן שבחדר אחר מתנהלת מסיבה רבת משתתפים.

לינקולן  בספר הוא אב אנושי המבכה את מות בנו הצעיר, אינו מתעניין במלחמה שבה נמצאת ארצו. אנשים לבנים ושחורים נלחמים זה בזה בשנאה.

וילי הקטן נמצא בבארדו, כי הוא עדיין במצב ביניים של מעבר ממותו ללידתו בגוף חדש, אבל הבארדו המרכזי שמוצג בספר הוא של אברהם לינקולן, הוא נמצא במעבר בין אבלו בפרטי על מות בנו ובעיקר במעבר של האומה אותה הוא מנהיג. אמריקה נמצאת בעיצומה של מלחמת אזרחים עקובה מדם, עדיין לא ברור מה יהיו תוצאות המלחמה, העם מפולג בדעתו על הנהגתו של לינקולן, לכן זה מצב הביניים שהספר מנסה לתאר כשמות הבן הוא מטאפורה לאירועים ההיסטוריים. רעיון מבריק להשתמש במות בנו כמטאפורה למלחמת האזרחים.

ספר שנון ומבריק בעל עלילה ייחודית. מאבקו של לינקולן לשרוד לאחר מות בנו הצעיר מהווה מטאפורה למלחמת האזרחים כשרוחות הרפאים משמשות בתפקיד של מקהלה יוונית.

רומן מיוחד ומעניין, עלילה בלתי שגרתית, מיוחדת ולעיתים משעשעת. רציתי לשמוע יותר את רוחו של וילי ושל לינקולן. השיחות של המתים הצחיקו אותי ,ריבוי הדמויות הקשה עלי בתחילת הקריאה, אך ברגע שקראתי ללא הבחנה מי מדבר, הספר הפך לקריא יותר ושנון.

ממליצה.

לינקולן בבארדו, ג’ורג’ סונדרס

מאנגלית, אמיר צוקרמן

הוצאת כתר 2018

בית הקברות פר לשז בפריס