הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

קר עד העצם, ספרו הדרמתי של דניאל וודרל

אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה.

“קר עד העצם” הוא רומן שמקפיא את עצמותיו של הקורא. זה אינו מותחן או ספר מתח. זהו ספר המתאר בקור מצמרר את שולי החברה בארה”ב. חברה בעלת קודים התנהגותיים משל עצמה כשבראש ובראשונה הנאמנות היא המנחה אותם.

רי דולי, בת ה-16, גרה בחבל האוזרק בבית עלוב בקצה היער, במקום שבו השביל נגמר. באיזור זה התיישבה כל משפחת דולי המורחבת. דורות של בני משפחה.

העלילה מתרחשת בחבל האוזרק בתקופת החורף הקפוא. רי דולי גרה במקום שבו השביל נגמר. באיזור היער גרה כל משפחת דולי המורחבת במשך דורות. אביה שישב בכלא על יצור קראנק,  בא ונעלם. אמה שהיתה הנערה היפה ביותר באיזור איבדה את שפיותה כתוצאה משימוש בסמים ואינה מתפקדת. לרי שני אחים קטנים הנתונים לחסותה.

רי חולמת להתגייס לצבא ולעזוב את המקום ובכך לנתק עצמה משרשרת משפחת דולי. לפני שהיא תעזוב היא מלמדת את אחיה כיצד עליהם לשרוד ולתפקד.

בתחילת העלילה אביה נעלם. המשטרה מגיעה לביתם ומודיעה להם שהבית שלהם הוא ערבות לכך שאביה התחייב להגיע למשפט. אם הוא לא יופיע לבית המשפט הם יוצאו מהבית ומשטח המחיה. רי רואה את חלומה להיות בצבא הולך ומתרחק והיא מבינה שעליה למצוא את אביה חי או מת.

בנחישות היא יוצאת למסע, מסע בתוך הכפור החיצוני והכפור הרגשי של בני משפחתה. הגילוי הקשה ביותר עבורה הוא הידיעה שהיא לבד. אף אחד מבני המשפחה אינו מוכן לספר לה היכן אביה והאם הוא חי או מת. רי מגלה סודות אפלים וסיכסוכים של בני משפחתה.

זהו סיפור עצוב על אנשים שקופים החיים בשולי החברה האמריקאית, חיים ללא תקוה וללא עתיד. חיים של המשכיות ושימור עליבותם.

רי מביטה אל החברה ומגלה עד כמה המקום עצוב, ילדות בתיכון בהריון. נערים חולקים סיגריות ,מורים עם עיניים עצובות. המראות הללו ממחישים לה עד כמה היא צריכה לעזוב.

״ אף אחד לא רוצה להיות רע, רק שאף אחד לא יודע את כל הכללים וזה עושה לכולנו חיים קשים״

הכפור באיזור זה עושה את החיים קשים ובלתי נסבלים. המסע של רי מתנהל כאשר ברקע הקור והשלג מתחלפים והופכים לדמות בעלילה.

הבית מתכווץ מקור, תלוליות השלג על הפסים מנחות אותה.

״ שמי הבוקר כרעו אפורים״

״הנוף הקפוא מסגר אותה במראה מעורר רחמים״

״היא הלכה והלכה והפכה לקרח״

יופיו של הספר הוא תיאורי הטבע הפיוטיים העומדים בניגוד לשפת הדיבור הנמוכה והעגה של הדמויות. זאת על מנת להראות את הטבע כיפה ועומד בניגוד לבני האדם ורישעותם.

הספר אומנם מפגיש את הקורא עם שולי החברה והרוע שבה, רוע שהוא למטרת הישרדות. מול החברה העלובה והאומללה עומדת רי בנחישותה לא להיות כמותם, לא ליפול לתוך ייצור הקראנק ובכך להפוך לחלק מבני המקום. הנחישות שלה היא להציל את אחיה מגורל דומה לגורלם של הוריה.

אי אפשר שלא לשבח את תרגומו של אמיר צוקרמן. הלשון הפיוטית מול שפת הדיבור הנמוכה מעמידה את ההבדלים בין האדם לטבע, בין רשעות האדם שיכולה להיות נשלטת לבין הטבע העוצמתי הבלתי נשלט. באמצעות הפער הזה נחשף הקורא לעולם האכזרי של משפחתה של רי.

לפני שנים ראיתי את הסרט “קר עד העצם”  ג’ניפר לורנס גילמה את רי במשחק מרתק ומשכנע. התלבטתי אם לקרוא את הספר. לאחר שהתחלתי לקרוא את העמודים הראשונים נכבשתי בכתיבה ובתיאורי הנוף והדמויות. ההבדל בין צפייה בסרט לקריאת הספר הוא התיאורים הפיוטיים והרגישים. ציורי הנוף מהפנטים ואף יפים יותר מאשר צילומי הנוף שבסרט.

“קר עד העצם” הוא ספר שלא ישאיר את הקורא אדיש. ספר שנוגע בעצמות הקורא, מקפיא את דמו אך מותיר אותו בסיום הקריאה עם תקוה לעולם טוב. וזאת בזכות דמותה האנושית ושובת הלב של רי.

ממליצה.

קר עד העצם, דניאל וודרל

מאנגלית, אמיר צוקרמן

עורך הספר והסידרה, ארז רווה

הוצאת עם עובד, 2021

תגובות בפייסבוק

גשם הכוכבים, ספרו ההגותי של חוליו לימסארס

ספר על תהיות ותובנות החיים שלנו הקצרים, בניגוד לכוכבים והיקום האינסופיים.

איני מאמינה בספרים שמשנים חיים, אלא אם אדם עבר תהליך והספר הוא האחרון בשרשרת. אך אני משוכנעת שתפקידם של הספרים הוא להאיר לקורא ולתת לו תובנות לחיים. בעיניי הקריאה היא  התבוננות של הקורא פנימה אל עצמו.

כזה הוא הספר “גשם של כוכבים.”

זהו רומן מסע, מסע בזמן, מסע בין כוכבים, מסע בין מדינות, מסע בין לבבות ומסע בין דורות וזמנים.

במקור נקרא הספר “הדמעות של סן לורנסו”. מונח שניתן למטח מטאורים שחוצים את השמים במהלך חודש אוגוסט. בעשרה לאוגוסט (יום הולדתי) נחוג חגו של סן לורנצו ומכאן זכו נפילת המטאורים להיקרא “הדמעות של סן לורנסו”.

אב ובנו צופים במטאורים נופלים, הם צופים בו בדיוק כמו שאביו של הילד וסבו צפו יחד באותה התקופה שנים קודם לכן. זו מסורת שעוברת במשך דורות.

הגיבור בן 52, פרופסור באוניברסיטה שנדד במקומות שונים,  חוזר למקום שעזב לפני 25 שנים. בחזרתו הוא מנסה להתקרב אל בנו הצעיר בן ה-12 שאותו נטש לאחר שנפרד מאשתו, אם בנו. הצפייה המשותפת שלהם במטח המטאורים היא הזדמנות מצידו של האב לחלוק עימו את מחשבותיו. הכוכבים מעוררים בו זיכרונות.

הכוכב הוא סמל ומוטיב חוזר במשפחתו. אנשי המשפחה  שנפטרו מקבלים כוכב.  כל כוכב שחוצה את השמים הוא חיי אדם שנגלה לעינינו. ״ אתה צריך להסתכל על הכוכב הזה בכל לילה ולילה ואז סבא ימשיך לחיות את החיים שלו בשמים.״

בצעירותו האמין הגיבור שהחיים הם כוכב שאינו כבה אף פעם, בדיוק כמו שבנו חושב עכשיו.

הספר בנוי פרקים, הראשון נקרא “כוכב אחד” והשאר “עוד אחד”. הפרקים הם מחשבות והרהורים של הגיבור על חייו שלו, על עברו ועבר משפחתו, על החמצת הזמן הקצוב שניתן לו בניגוד לאינסופיותו של היקום. הכוכבים הנופלים הם גשם, מבול של זיכרונות, כל כוכב שעובר בשמים הוא החיים שאבדו.

כשהוא מביט בבנו הוא רואה את עצמו כשהיה צעיר. ילדות מלאת תקווה ואנרגיה מול פיקחון התבגרותו והשלמת הזקנה, והבנה שחינו אינם נצח כמו שנראו לנו בראשית דרכנו.

הגיבור חושב על המקום והזמן וכיצד הם משפיעים על האדם. על פחד, בדידות. בעיקר מסע התקרבות שלו עם בנו, מסע  פנימי אישי דרך חלקיקי המטאורים שנופלים.

דרך גשם הכוכבים הוא לומד על חייו שלו ושל סביבתו ומבין את היקום. “באיזו מהירות הם עוברים”, מתפעל פדרו בנו, הבן מתכוון לכוכבים הנופלים, אנחנו והגיבור מבינים שאלו השנים שחולפות במהירות.

זה אינו ספר עם עלילה מרתקת שנקרא ברצף. יש בו אירועים והקורא מסדרם לפי הכרונולוגיה.

אלו הם פרקים על החיים, מחשבות והירהורים על קיומנו.

כן, כבר כתבו על כך הפילוסופים הקדומים והסופרים הדגולים. התובנות שבספר אינן חדשות,  ובכל זאת הספר “גשם הכוכבים” נכתב אחרת. נכתב במבט חומל והשלמה על החיים, נכתב במובן של ניסיון להאיר את עיני הצעירים והקורא, אך גם בידיעה שכמו שהוא לא ללמד והיה צריך לעשות את מסעו כך גם מי שקורא את ספרו.

ובכל זאת כולי התפעלות מיכולת הניסוח והכתיבה של הסופר שמעלה את התובנות הללו. המשפטים הפיוטים מרגשים. תיאורי הטבע והמחשבות הילכו עלי קסם. הדיוק במחשבות של כל אחד ויכולת העברתן למציאות היומיומית גרמו לי להתפעלות. כי מהי הספרות אם לא הארת הידוע?

״ובה בעת השתלט על הכל ריחה  של הכשותנית והפך את השמים למטע אגדי.״

״ הלילה רעד כמו הכוכבים, קונכיית הים העצומה אינה אלא תהודה שהעולם מתנגש בה.״

הספר מביא בפני הקורא את משמעות חיו של האדם בנצח הקיום. כמו שציינתי זהו ספר שמוביל להרהור. כל קורא מוצא בו חלק ממנו ומבין את חיו שלו. ספר שיש בו ברקע חשבון נפש.

״ אנחנו מבלים את מחצית חיינו בבזבוז הזמן ואת המחצית האחרת בתשוקה לשוב לזכות בו״ אומר לו אביו. רק כעת כשהוא צופה בכוכבים עם בנו הוא מבין את משמעות המשפט.

״ הרומן הזה הוא מכלול חיי אדם במקרה הזה הוא חיי שלי, כמו הירח גם אני נאבקתי בכל, בבדידות בתסכולים, בהתפכחות מאהבה…נותרתי קשוב לרטט העולם בחושך.״

״ אני כבר ראיתי כוכבים כה רבים שנעלמו לעולמי עולמים ברקיע השמים, ומספרם כמספר המשאלות שהתפוגגו במרוצת הזמן בלי שהתגשמו.״

תובנות שרק אדם בוגר מזדהה איתן.

תרגומו של רמי סערי משובח כמו כל שאר תרגומיו. הוא מצליח לדייק במחשבות, להעביר לקורא את אמונתו של המספר, את הבדידות והכאב על אובדן הזמן מול נצחיות היקום. אחרית דבר שנכתבה על ידו מאוד משמעותית להבנת הסופר והנושא של הספר.

רמי סערי בחלק מהמקרים בחר לתרגם ביטויים, או ציטוטי שירים מהתרבות שלנו. למשל ציטוט השיר “בלילה בלי כוכב” וזאת על מנת להמחיש את הרעיונות הספרדים המקבילים לשפתנו ולהנגיש את  מחשבותיו של חוליו לימסארס למחשבותינו.

ספר בעל תובנות פילוסופיות, מומלץ למי שרוצה להתבונן על חיו דרך מטאור הכוכבים.

 

גשם הכוכבים, חוליו לימסארס

מספרדית, רמי סערי

הוצאת כרמל, 2020

 

תגובות בפייסבוק

תמיד תהיה לנו פורוס,נובלה רעננה של יוסי ריבלין

נובלה קרירה כרוח הים ונעימה כמו החול הרטוב. נובלה על ים, השראה, אהבה.

הגיבור, כתב לענייני תרבות, מצטרף  להפלגה עם שלושה סופרים וסקיפר. הסופרים נבחרו  לבדוק כיצד הים משמש להם להשראה.

הגיבור מהרהר במוחו על הכתבה שיכתוב, בורר את הפרטים עוקב אחר הדמויות, מפעיל את הטייפ. עושה כל מה שצריך על מנת להתחיל לכתוב, אלא שהסופרים נהנים מהים ובעיקר מהשתיה. “קארפה דיאם”, עונה לו אחד הסופרים, “חיה את היום, לקט את מכמניו אל תחשוב על המחר”.

הכתב עוקב אחרי הסופרים בהערצה, מנסה לבדוק מה יכתבו ואיך תנחת עליהם ההשראה, אלא שזו ברחה מהם.

הערב האחרון. האם תבוא ההשראה?

כהרגלי, לא אספר על הערב האחרון שטוף היין. על כך תקראו בנובלה הרעננה.

אגב, הסיום מפתיע וגורם לקורא לתהייה.

נובלה שטופת אור יופי וים. יש בה הומור דק. שפע של יין ואוכל טוב מהול בייאוש הסופרים  ואכזבת הכתב מכך שהמוזה חסרה במסע הזה.
הקריאה בנובלה גרמה לי לחשוק לצאת להפלגה, למרות שאיני אוהבת הפלגות.

אלא שיוסי רבלין מפתיע את הקורא בסיום. המוזה לא נעלמה, לדעתי, היא נחתה במקום אחר ומפתיע וצריך לשים לב כדי להבינה בסיום. וכמו אחד  המשפטים המצוטטים לאחר סיום עלילת הנובלה ״תמיד הרוח תגיע מהכיוון אליו אתה רוצה להפליג״. מהי הרוח ומהו הכיוון?  על כך בנובלה הנעימה.

יוסי הוא חבר, פרסם מספר ספרים, היה  שדרן רדיו ואף ארח אותי מספר פעמים בתוכנית הרדיו על ספרים. את אהבתו לים מיסד בסקיפריות. הנובלה מאגדת את כל אהבותי, ים, ספרים,כתיבה,תקשורת.

ממליצה בהנאה.

תמיד תהיה לנו פורוס, יוסי ריבלין

כתב, הוצאה לאור 2021

תגובות בפייסבוק

האנאלפביתית , ספרה האוטוביגרפי של אגוטה קריסטוף

“האנאלפביתית” הוא ספר על תשוקה, התשוקה לכתוב.

את אגוטה קריסטוף, מי שכתבה את “המחברת הגדולה”  אי אפשר לכנות אנאלפביתית. בספרה זה היא מתארת את הפיכתה לסופרת ואת המעבר משפת אמה לשפה הצרפתית. את משמעות הכתיבה עבורה ומדוע היא מכנה עצמה אנאלפביתית.

די  בהזכרת שם הספר “המחברת הגדולה” כדי שכל עורי יהפוך נקודות נקודות. עד היום איני מבינה כיצד הצליחה הסופרת ליצור שתי דמויות מפלצתיות שרודפות אותי.

האנאלפביתית הוא סיפרון צנום המכיל עולם ומלואו. ב11 פרקים מתארת אגוטה קריסטוף את חייה מילדה שלמדה לקרוא בגיל ארבע ועד לאשה בוגרת הכותבת ספרים לא בשפת אמה. 11 פרקים של עולם רגשי ורציונלי. 11 פרקי ביוגרפיה ואירועים שהשפיעו עליה ונטמעו בה.

אגוטה מתארת את זיכרון הקריאה שלה כמו מחלה. “אני קוראת. זה כמו מחלה. אני קוראת כל מה שנופל ביד, כל מה שהעין נופלת עליו.”

מחלת הקריאה היתה למרפא עבורה בימים הקשים של חייה.

אגוטה קריסטוף נולדה בעיירה צ’יקוואנד, בצפון-מערב הונגריה, בשנת 1935. אביה היה מורה בבית הספר. בגיל תשע עברו לעיר הקרובה לגבול אוסטריה. ב1948 אביה נאסר והמשפחה התפרקה. לאחר נישואיה בגיל 21, בעקבות דיכוי המרד ההונגרי על ידי הסובטיים, נאלצה לברוח עם בעלה ובתה התינוקת לשוויץ. שם הם הופכים לזרים. בשוויץ היא לומדת צרפתית ומפרסמת את שיריה ומחזותיה.

בספרה “האנאלפביתית” מתארת בזיכרונות קצרים את אהבתה למילה הכתובה ועד כמה משמעותית עבורה הכתיבה.   הספר מאחד בתוכו את פרקי הזיכרונות הקצרים שכתבה.

הכתיבה הצילה אותה מבדידות בתקופה שבה שהתה בפנימייה. בפנימייה היא כתבה מחזות והציגה אותם מול חבריה בתשלום.

המעבר לשוויץ ולימוד שפה חדשה מכביד עליה. זו שפה שאינה מכירה והיא מכנה אותה אויבת, שכן היא הורגת את שפת אמה. המעבר לשוויץ מאבד את השתייכותה לעם. אבל בדבר אחד היא בטוחה, היא היתה כותבת, לא משנה איפה, לא משנה באיזו שפה.

אגוטה קריסטוף מתארת את התחושה כמי שלמדה לקרוא בגיל ארבע ובגיל בוגר במדינה זרה הופכת להיות אנאלפביתית, תחושה איומה עבורה.

היא מתארת את כאב לימוד השפה החדשה זו שמשכיחה ממנה את שפת הולדתה.

״ אני מכירה את המילים. כשאני קוראת אני לא מזהה אותן. האותיות לא שייכות לכלום״

רק כאשר בתה הולכת לבית הספר, היא לומדת יחד איתה את יסודות הקריאה והכתיבה. ומאז ועד מותה לא הניחה את עט הכתיבה והיצירה.

זהו ספר ארספואטי המתאר את משמעות הכתיבה ותהליך הכתיבה. הכתיבה בערה בנפשה של קריסטוף, גם מעבר לשפה חדשה לא הצליח לעצור את שטף הרעיונות והמילים שהציף אותה.

זה אינו  ספר רק על כתיבה, זהו ספר שמתאר תהליך של ניתוק ממקום הגידול של האדם, תהליך של ניסיונות למצוא קרקע חדשה ולא להרגיש זרות במקום חדש. יש בו את כאב העזיבה. אגוטה קריסטף השאירה מאחור את משפחה ואת זיכרונותיה הכתובים. יש בו ביקורת אירונית, הנאמרת בעדינות כנגד המשטר הסובייטי.

בסגנון פשוט ובמשפטים קצרים ולא מורכבים מתארת אגוטה קריסטוף את הפיכתה לסופרת. את משמעות המילים עבורה. את המעבר ממדינה למדינה בעל כורחה וכתוצאה מכך את המעבר משפה אחת לשנייה ובעיקר את הפיכתה לאנאלפבית. מונח שלא ידעה מעולם, כי היא למדה לקרוא בגיל צעיר מאוד.

“אני יודעת שלעולם לא אכתוב בצרפתית כפי שהסופרים הצרפתים הילידים כותבים בה,אבל אכתוב בה כפי יכולתי, כמיטה יכולתי.”

תרגומו של ארז וולק משובח וקולח, הוא מצליח להעביר את הרעיונות והתחושות של הסופרת.

בספר משובצים ציוריו של הצייר, בעז נוי, שצוירו תוך כדי קריאת הספר. ציורים שמשאירים את הקורא פעורי פה. משיכות המכחול הנועזות שלו בצבעים כחולים, סגלגלים מתאימים לאווירת הספר. כאב איבוד שפת האם והילדות מול התחדשות וחוסר כניעה לשפה החדשה. “אני מחויבת לכתוב בצרפתית. זו התרסה. התרסה של אנאלפביתית.” כך חותמת קריסטוף את ספרה.

ממליצה מאוד על ספר שמתאר את בערת הכתיבה ואת הנחישות להשתלב במדינה זרה.

האנאלפביתית, אגוטה קריסטף

מצרפתית, ארז וולק

הוצאת תשע נשמות, 2021

תגובות בפייסבוק

צרפת גרמניה והמופתי הגדול, ספרה החשוב של מדלן קאן

ספר היסטורי חשוב שנקרא בשטף.

בשבוע הספר, בשיטוטי בין הדוכנים פגשתי אשה מדהימה. קטנת קומה, יפה, אנרגטית בעלת מראה שהסגיר שהיא לא מכאן. היא הגישה לי ספרון תכלת קטן. “צרפת, גרמניה והמופתי הגדול.”

זו היתה מדלן קאן, רופאה ילידת צרפת שהתגוררה בפריס. כשיצאה לגימלאות למדה היסטוריה וכתבה 14 ספרים. לפני שבע שנים עלתה לארץ. בצרפתית העילגת שלי תהיתי איך עזבה את פריס (אהובתי)  במילה אחת אמרה לי, “אנטישמיות”. את ספרה ה-15 “צרפת, גרמניה והמופתי הגדול” כתבה כאן, בארץ ישראל, בתל אביב.

בספרה היא מתארת את דמותו של המופתי הגדול וכיצד השפיע על המערך הפוליטי במזרח התיכון. המופתי מתואר כשונא יהודים מושבע, אשר ראה בעלייתם של היהודים לארץ ישראל איום על המדינות הערביות. את השנאה טיפח ועודד בכל אמצעי.

מוחמד אמין אל-חוסייני נולד בשנת 1895 בירושלים והיה בנו של המופתי. המופתי ידוע כמי שהתנגד באלימות לעליית היהודים לא”י, ובהתאם לכך הציע שירות לגרמניה הנאצית. נחוש למנוע עליית יהודים, פנה למנהגי הרייך השלישי ושאל עד כמה הרייך השלישי מוכן לתמוך בתנועה הערבית נגד היהודים. התעניינות זו זיכתה אותו בתמיכה כלכלית מצד גרמניה.

את שנאתו ליהודים טיפח על ידי תרגום לערבית של הספר “הפרוטוקולים של זקני ציון”. הוא מכנה בפומבי את היהודים ״ משחית עמים״ ערפד של עמים״. הוא אפילו מסתמך על כך בקוראן, בטענה שמוחמד עצמו ראה ביהודים אויבי האסלאם, כי אלו דחו את מוחמד, כיוון שלא היה יהודי.

באמצעות טענות אלו הוא מתסיס את הישוב הערבי ומוביל לפרעות.

במלחמת העולם השנייה הוא מתחבר לגרמניה הנאצית, מתלהם ברדיו ברלין נגד היהודים, ומבקש שאנשיו ילחמו על זכויותיהם ויהרגו יהודים.

בינתיים בעלות הברית מתחילות לכבוש ניצחונות. המופתי מאוכזב מכך שיהודים מגיעים לפלשתינה. הוא מציע למדינות הציר שיתוף פעולה בתנאי שיכירו בעצמאות וריבונות של מדינה ערבית. הוא לא רצה רק את פלשתינה אלא, אימפריה שאותה ינהיג לבדו. לכן הציע שיתוף פעולה ואף הקמת גדודי אס אס מוסלמים. בתמורה הוא מקבל כסף. המופתי שהראה את שנאתו ליהודים קיבל את ברכתו של הימלר.

בריטניה רואה בו מנהיג טרור נקמן, שמקבל כספים מאיטליה וממומן מגרמניה.

האנטישמיות שלו גרמה להמצאת לאומיות פלסטינית שהיוותה סמן עולמי ויצרה אידאולוגיה של הטרור האסלאמי.

ב 1948לאחר תבוסת הערבים החלו להישמע קולות בעולם להעמיד לדין את המופתי. הוא משתקע בצרפת שמתנגדת להסגרתו. בריטניה לא ביקשה להסגירו, אפילו ארה”ב התכופפה בעקבות מכתב מחאה. איש לא רצה לריב עם המדינות הערביות.

המופתי בורח ממדינה למדינה.

“צרפת, גרמניה  והמופתי הגדול” הוא ספר צנום שכל משפט בו משמעותי.

אין בספר רק עובדות היסטוריות יבשות. אלא תיאור התקופה מנקודת מבט חברתית.

מדלן קאן נותנת הסברים למהלכים הפולטים ובעיקר למתח בין צרפת לבריטניה בשלטון המנדט במזרח התיכון. מהלכים שמשפיעים עד היום.

הלוואי ויכולתי להביא בפניכם את כל הפרטים שמרכיבים את ההיסטוריה הסבוכה שלנו כאן. לצערי כל משפט בספר חשוב.

ספר קריא שמתאר את האירועים לא בהעברת אינפורמציה ממצה ויבשה. ספר שמעביר את אווירת ההיסטוריה ומכניס את הקורא אל דפי ההיסטוריה.

הספר העלה אצלי תהיות ומחשבות רבות, כיצד דמותו של מנהיג מניפולטיבי מצליחה לעורר עם שלם לשנאה, ומדוע אין דמות של מנהיג שיכול לקרר את אותה האיבה. מה היה קורה לו בריטניה היתה מחסלת אותו כמו שתיכננה.

כמי שלמדה על המופתי בשעורי ההיסטוריה הוסיף לי הספר רבות ונתן לי תמונה רחבה של כל המערך החברתי והפוליטי במזרח התיכון.

ספר חשוב ומומלץ.

צרפת, גרמניה והמופתי הגדול, מדלן קאן

מצרפתית, מאיה גז

טפר, הוצאה לאור, 2021

         

תגובות בפייסבוק

אוטיסטה 3 ספרו של דניאל עמית, אוטיסט גאה

דניאל עמית בן העשרים וארבע  הוא מוסיקאי, זמר, מלחין, יוצר קומיקס, אבל מעל לכל הוא אוטיסט גאה.

דניאל עמית השתתף באקס פקטור ובפסטיגל, בימים אלו הוא מעלה מופע של שיריו בליווי גיטרה ופסנתר . אני יודעת שתרימו גבה ותגידו, בחור מוכשר שכזה, אז מה הבעיה? זהו, שדניאל באמצעות ספרי הקומיקס שכתב וצייר מסביר לחברה את בעייתו. אומנם הוא בורך בכישרונות רבים, אך חוסר הבנת מצבים שונים בחברה יוצרים עבורו כאוס, שקשה לו להתמודד איתם.

בספריו מנסה דניאל  להתמודד עם עצמו, עם הפחדים שלו ועם מצבים שאליהם נקלע. מטרת הספר היא להנגיש את המצבים בפני כלל החברה כדי שיבינו אותו ולא יקשו עליו. כי הרי דניאל למעשה מטעה. מצד אחד מוכשר בטירוף ומצד שני יש לו קשיים.

אוטיסטה 3 הוא ספר שנון ומצחיק שגורם לקורא לחייך.

דניאל מציג בפני הקורא מצבים מעולמו הפרטי ומחיי היומיום שלו. ובכך חושף את תחושותיו ורגשותיו.

הסיטואציות הקטנות והמצוירות בחן והומור מעלות חיוך. אישית אני התעמקתי בציורים, התפעלתי מהיכולת הציורית שלו, ונהניתי מהדקויות של האיורים.

המצבים שמובאים בספר הם מחי היומיום של דניאל וחבריו, לנו הקוראים חלק מהמצבים נראים ברורים ואנו יודעים איך להתנהג בהם. אלא שלדניאל העמדה אינה מובנת והוא מתנהג לפי התפיסה שלו. מה שיוצר פער והומור.

בכל תמונת מצב הוא מציג הפתעה בסיום.

“נרדם בשמירה” מתאר מצב קומי של שינוי.

“חולצה מחלצת” היא אותה חולצה שעליה הכיתוב “אני אוטיסט גאה” שדניאל מסתובב איתה. חבריו אינם מרוצים מהאמירה הכתובה אך החולצה מצילה אותם ממצב שבו היו עלולים להסתבך.

אותי שעשעה התמונה “שכחת משהו?”

בספר יש הסברים מקצועיים על אוטיזים ותקשורת, על פטור מתור, על תזונה נכונה ועל עבודת כפיים. מטרת ההסברים היא להעביר לקורא מידע על התנהגות הילדים והמבוגרים האוטיסטים.

במהלך הקורונה הצטרפתי לקבוצה של רותי גאון והדס כהן, שתי נשים מדהימות, אמהות לילדים בעלי צריכים מיוחדים. במהלך המפגשים הגיעו הורים מפורסמים שסיפרו על ההורות לילדים בעלי צרכים, והביאו מהחוויות ודרכי ההתמודדות שלהם על ילדיהם. אני אישית למדתי מהן רבות והן היוו עבורי מקור השראה וכוח. כך גם הקריאה בספר “אוטיסטה 3”

זהו ספר שמיועד לצעירים, מבוגרים, בוגרים ולא רק אוטיסטים.

“אוטיסטה 3 ” הוא ספר מחויך עם הומור שמצליח להביא בפנינו את התחושות והרגשות של הילדים בעלי צריכים מיוחדים, או כמו שדניאל מצהיר “אוטיסט, ועוד גאה.”

ממליצה בחום והרבה הרבה חיוכים.

אוטיסטה 3, דניאל עמית

הוצאת מיקה, 2021

תגובות בפייסבוק

גג העולם, ספרו החדש של זהר מנשס

גג העולם הוא ספר שייקח את הקורא לתובנות אישיות.

יופיו של הספר הוא שהוא לוקח את הקורא למסע פנימי דרך מסעו של גיבור הספר ניב.

ניב קינן הוא מאמן אישי ועסקי, בעל חברה מצליחה בארץ ובעולם. חברה שעיסוקה הוא באימון להצלחה תוך כדי התגברות על מכשולים, מכשולים שנובעים מהתת מודע של בעל העסק או של מי שרוצה להצליח. ניב קינן בנה מודל מיוחד.

אלא שניב, יכול להרצות בביטחון על הנפש ,תת ההכרה, כל מה שמנהל את האדם מבפנים. יכול לעודד ולדרבן אחרים למצוא את הכוחות הפנימיים והייחודים שלהם כדי להצליח, כדי לקבל כוחות לצלול למים סוערים. אבל הוא עצמו מנוהל על ידי דחף אכילה.

ניב הוא אכלן כפייתי, הוא מודע לבעיה שלו, סובל ומתייסר כל כך שאינו יכול להתגבר עליה. הסבל דוחף אותו לכיוון האכילה, מעגל אין סופי. תיאורי הבעיה האישית ותיאורי האכילה של הגיבור כנים. הקורא מבין ומזדהה עם האכילה  של ניב.

ניב נפגש עם אנשים רבים במהלך עבודתו וכל אחד מהם הוא למעשה שיקוף של פן באישיות שלו. ורד,חברתו מחליטה לעבור ניתוח קיצור קיבה.  ניב שניסה את כל הדיאטות וכל קבוצות ההרזיה, מתנגד בתוקף לניתוח, לפלישה אל גופו. ההתנגדות לניתוח משולה בעיניי כסמל להתנגדות אישית שלו להיכנס לעובי הקורה של בעייתו.

במהלך שהותו בגרמניה לצורך פגישה עסקית הוא נפגש באופן פרטי עם בריגיטה ברנהיים. מפגש שישנה את מחשבותיו ויגלה לו את התכונות החזקות שבו.

איני מפרטת מה קורה במהלך ההכרות הממושכת ביניהם. המפגשים ושיחות עם בריגיטה יובילו אותו להכרות עם אנשים בישראל ובגרמניה, יובילו אותו לקבלת החלטות.

שתי העלילות המקבילות, זו האישית והנפשית של ניב והתמודדותו עם הפרעת האכילה, וזו של בריגיטה נשזרות זו בזו בהרמוניה. עלילת המפגש עם בריגיטה היא עלילה מסקרנת ואני אישית התרשמתי ממנה רבות, הייתי סקרנית לאירועי העבר, סקרנית לאנשים סביב העלילה.

ספר שיש בו תיאור תהליכי שינוי. מסע פנימי של הגיבור. במהלך הקריאה הקורא עושה השלכה על עצמו בעקבות ניב והחברה שלו. ניב פותח צוהר אל העולם הפנימי של הקורא. הספר כתוב היטב וקריא,תיאורי הפרעתו של ניב בתחילת הרומן היה לי ,אישית, יותר מידי, אבל ברגע שניב הכניס אותי לעולמו העסקי, שמקביל לעולמו הפנימי הדפים נהפכו מאליהם, הקריאה זרמה והעלילה השנייה תפסה אותי.

זהר מנשס מצליח להכניס את הקורא אל נפשו של ניב, ניב מתאר היטב את התהליכים הפנימיים שלו ואת ההתמודדות שלו עם האנשים ובעיקר את הבריחה שלו מהבעיה האישית. ניב מצטייר כאדם כן ואמיתי שהולך עם האמת הפנימית שלו. הוא אינו מוותר על העקרונות שלו בעבור כסף, הוא מתנהל בחייו כמו אותו מאמן שהוא עצמו מוביל אנשים. ניב עומד בפני ההכרה ש ״גג העולם בשבילי, להיות רזה. זה גג העולם שאני מת להגיע אליו ואני בחיים לא אתרסק ממנו שוב.” ומקבל החלטה.

באיזו דרך יבחר על מנת לעלות מהמרתף האישי אל גג העולם הפרטי שלו, על כך ברומן.

מומלץ בחום. ספר מסע ושינוי פנימי אחר ושונה.

גג העולם, זהר מנשס

הוצאת, כנרת זמורה, 2021

תגובות בפייסבוק

זיכרונותיו של חתול נודד, ספרה שובה הלב של הירו אריקווה

ואוו, איזה ספר. ספר שובה לב, חכם עם כתיבה מיוחדת וכובשת. התאהבתי בגיבורים  ממילת הפתיחה.

סיפור מסע יוצא דופן ושונה מכל סיפורי המסע שאנו מכירים. ספר על ידידות אמת.

עד לפני חמש שנים ננה היה  חתול רחוב. ננה הוא חתול גאה וסנוב. הוא אהב לשבת על מכסה המנוע של מסחרית כסופה. המסחרית שייכת לסטורו מיאווקי. בחור נעים, אוהב חיות ובעל לב טוב. סטורו מתאהב בחתול, מביא לו ארוחות, דואג לו. יום אחד פוגעת בננה מכונית, זעקות השבר שלו גורמות לסטורו לאסוף אותו אל ביתו ולהעניק לו את שמו, ננה, עיקול זנבו נראה כמו הסיפרה 7 ומכאן שמו, ננה. החתול עצמו אינו מרוצה משמו.

ננה וסטורו חיים ביחד בדירתו הקטנה של סטורו בטוקיו. יום אחד מודיע סטורו לננה שעליהם לצאת למסע. ננה  אינו יודע את הסיבה. סטורו אורז את ננה בכלוב ושניהם יוצאים לחפש לו בית חדש.

מכאן מתחיל המסע של סטורו ושל ננה. מסע מלא בחיוכים ובעיקר בתובנות. במסע יגלה ננה על בעליו פרטים רבים שעד היום לא ידע עליהם.

הם נפגשים עם חבר שנפרד מאשתו, עם חוואי גס רוח, אך רגיש ועדין בנשמתו, עם זוג חברים שפתחו פנסיון לבעלי חיים מול הר פוג’י. בכל המפגשים ננה מאזין לשיחות, עונה לעצמו על דבריהם, מעביר עליהם ביקורת.

״לא יאומן למה בני אדם הם כאלה קשי הבנה גם אחרי שהם מגיעים לבגרות״

ננה הוא חתול עירוני שלא יצא מרחובותיו. במסע במכונית, שהוא מכנה אותה מכושפת, כי בכל פעם מגיע איתה למקומות חדשים, הוא מגלה : ים, חווה, סוסים אוכלי עשב, הרים ואת הר הפוג’י.

המסע של שניהם מקרב אותם אחד לשני. סטורו הוא בחור צעיר, עדין, אוהב בני אדם, בעלי חיים  ואוהב את היקום. התאהבתי בו לאורך כל הקריאה. ננה החתול מצחיק, קצת אגואיסט וסנוב, אבל אוהב אהבה עזה את בעליו, נאמן לו ומלווה אותו לאורך כל המסע.

המסע בתרבות יפן הוא בדרכ’ מסע דתי של עלייה לרגל, מסע של הארה פנימית והבנה. אומנם הגיבורים שלנו יוצאים למסע לא מהפן הדתי, אך הם יגיעו לתובנות והארות בסיום הדרך.

הכתיבה של הירו אריקווה מיוחדת. יש בספר ריבוי קולות, נקודת המבט של החתול משתנה לנקודת מבט של מספר יודע כל שנכנס לתודעת הגיבורים. צריך ריכוז כדי להבין מי מדבר ומי חושב. בעיניי זו טכניקה מעניינת שיוצרת מהימנות וגורמת לקורא להתקרב לדמויות.

תרגומה שלאירית ויינברג נפלא, וביחוד ראוי להערצה בהצלחתה לעבור בין מחשבות הדמויות באופן מונגש לקהל הישראלי. ממליצה לכם לבקר באתר המעניין שלה. יפן מונוגטרי

כמי שאוהבת את יפן, את הנופים והערים שלה, את תרבותה ואת אנשיה, נהניתי לחזור לנופיה של יפן, להיזכר עד כמה הם אוהבי בעלי חיים ומתייחסים אליהם כאל בני אדם.

“זיכרונותיו של חתול נודד” הוא ספר קסום, מצחיק, שנון וכואב. הוא מעלה הרבה חיוכים וגם הרבה דמעות.

ממליצה בחום, לא תתאכזבו.

זיכרונותיו של חתול נודד, הירו אריקווה

מיפנית, אירית ויינברג

הוצאת הכורסא, 2021

תגובות בפייסבוק

המלצות לשבוע הספר תשפ”א

חגיגה. חגיגת התרגשות.

אין לי מילת התרגשות גדולה מזו על שבוע הספר השנה.

הוא חוזר אלינו וגורם לי לשמחה. מי שמכיר אותי יודע עד כמה ימי חג הספר מציפים אותי בשלל רגשות. כמעט בכל ערב אני משתתפת בחגיגה, מטיילת בין הדוכנים, פוגשת חברים אוהבי ספר ואת הסופרים שהם מושא הערצתי.

השנה הועתק היריד לשרונה ואני ציפייה לראות את השינוי מהיריד שהורגלתי אליו.

לאחר שנה שלא היתה קלה, אני מאחלת לכל הסופרים לפגוש את הקוראים ולקוראים את הסופרים. במהלך השנה האחרונה בורכנו בספרי מקור רבים.

קראתי ספרים רבים, על הטובים ביותר המלצתי בבלוג במהלך השנה.ועל חלקם גם ברדיו בתוכניתו של זהר נוי “ספרים סופרים ומה שביניהם.”

קשה היתה לי הבחירה על אלו ספרים  להמליץ. ברשימה הבאה תמצאו ספרי מקור וגם ספרים מתורגמים.

מאחלת לנו חג שמח, חג של קריאה והנאה.

רשימת ההמלצות  אינה לפי דירוג הספר, אלא לפי סדר הקריאה שלי במהלך השנה.

ספר הנשים, שירה פנקס. הוצאת ספרית הפועלים, 2020

שישה עשר סיפורים על שש עשרה נשים. נשים שונות.  סיפורן של שש עשרה נשים הכתוב בחוכמה וברגישות פנימית. הצצה  חודרת לנפשן של נשים במנעד קולות. נשים השונות אחת מרעותה ולכולן מכנה משותף.

סקירה שלי על הספר

איך ללטף קיפוד, מור אסאל. הוצאת נופך ספרים, 2020

הוא ספר אנושי רגיש ודוקר.

נגה, אמא לצליל, נערה מתבגרת ולשי ילד על סף ההתבגרות,  נשואה לברק, על פניו יש לה הכל, בית מטופח, בעל אוהב שנשבע לסדר לה את החיים. אבל בפנים נגה שברירית, מכונסת בעצמה, אינה מגלה את רגשותיה ומבטלת את  רצונה, כולה עסוקה בריצוי בעלה וחלומותיו. עד ש….

ערב אחד בחזרה מהעבודה היא עומדת על רציף תחנת הרכבת ולרגע נדמה לה שברכבת החולפת היא מזהה את,אוהד, אהוב נעוריה. המפגש הרגעי הזה מחזיר אותה על העבר.

סקירה שלי על הספר

חמצן, אמיר זיו. הוצאת עם עובד, 2020

 ספר שאינו מניח. ספר על כוח שהוא למעשה חולשה. או נכון יותר, חולשה שמסתתרת מאחורי הכוח.

קשה לכתוב פרטים על הספר מחשש לספוילרים.

עלילת הספר מתרחשת במשך שלושה ימים ומתארת  שלושה דורות של בני משפחה שבה הכסף הוא הכוח.

שלושה ימים, שלושה דורות, מסיבת יום הולדת וחקירה. כל הפרטים האלו הם השלד של הרומן הבנוי במבנה שיוצר מתח. ותאמינו לי, כשהגעתי לסיום נותרתי ללא חמצן.

סקירה שלי על הספר 

ברוכה הבאה לחיים שלך. נטע חוטר,הוצאת, תכלת 2020

ספר מסע של חבורת ילדות אל עברם. ספר המתאר אירועים ומצבים בהומור. מתחת להומור ולקומדית מצבים יש סיפור על חברות, בגידה, אשליה.

שתי חברות טובות, קרובות שהקשר ביניהן נותק לפני 13 שנה.  גלי ביקרה את נעמה בבית החולים לאחר שילדה והלכה להביא לה קפה ולא חזרה. בוקר אחד בפתח העלילה, גלי מסמסת לנעמה ומזעיקה אותה למפגש בהול בעקבות הזמנתו של גיא להיפגש.

סקירה שלי על הספר

הבת היחידה, א.ב.יהושע. הוצאת הספריה החדשה, 2021

רקֶלֶה, ילדה יפה, בת למשפחה אמידה, אמה נוצריה ואביה יהודי,  שרוצה לשמור על יהדותה ואינו מאפשר לה להשתתף בתפקיד אם האלוהים בהצגת חג המולד בכנסיה. רקֶלֶה אינה מבינה מדוע אין מאפשרים לה, הרי זו הצגה ולא תפילה. מכאן רקֶלֶה, נערה בגיל מצוה עוברת מסע התבגרות, ואנחנו מלווים אותה בכל המקומות הכי יפים של צפון איטליה.

בעדינות וברמזים ללא העברת ביקורת מעלה א.ב.יהושע את כל התהיות של העולם כולו. דת, יחסי הורים וילדים, יחסי עובדים זרים, היחס למבוגרים ובעיקר חיפוש הזהות והשלת המסכות, או גם עטיתן.

סקירה שלי על הספר

חתן הפרס, יעל טבת קלגסבלד. הוצאת,כנרת זמורה, 2020

יעל טבת  קלגסבלד טוותה עלילה נוגעת ללב. עלילה שיש בה פרטים ביוגרפים. עלילה מעוגנת במציאות. יעל טבת קלגסבלד בתו של שבתי טבת, עיתונאי, סופר וכותב ביוגרפיות, מביאה את חיי המשפחה בפנינו. שבתי טבת הסופר גם הוא כמו גיבור הספר לקה בשבץ מוחי וקיבל את פרס ישראל  לאחר האירוע.

הסיפור אינו רק סיפור ההתבגרות של ענת, אלא סיפורה של משפחה המתמודדות עם מצב שברירי, סיפור של מערכת יחסים בין בת לאב דומיננטי שהשפיע עליה.

סקירה שלי על הספר

איך לאהוב את בתך, הילה בלו. כנרת,זמורה,דביר 2021

איך לאהוב את בתך הוא הספר החכם ביותר שקראתי על יחסי אם ובת. ספר טעון וסבוך ברגשות.

מערכת יחסים הסימביוטית בין האם לבת, מערכת יחסים מקרבת ומרחיקה, מחבקת ודוחה, חונקת ואינה מרפה. מערכת יחסים שנראית מושלמת לכאורה מעלה שאלות, מה קרה שהוביל את הבת לניתוק מהאם, מדוע הרחיקה הבת אל מעבר לים והאם נאלצת לחפשה.

סקירה שלי על הספר

גבר נכנס בפרדס, אשכול נבו. הוצאת כנרת זמורה, 2021

שלוש נובלות חכמות ומתחכמות עם גיבורים  שמוצגים כפושעים או בפוטנציאל של פושעים.

שלוש נובלות שאין ביניהן קשר ויש קשר. שלושתן נוגעות בנפש האדם, בבדידות ובעיקר בחידת האדם ונפשו.

מעל לנושא האנושי, זהו ספר ארספואטי, ספר שמתאר תהליך כתיבה, העיסוק בכתיבה משמעותי והוא עובר כחוט בין הנובלות.

סקירה שלי על הספר

חיי השקר של המבוגרים, אלנה פרנטה. הספריה החדשה, 2020

סיפור וידוי אינטימי חושפני של ג’ובנה הגיבורה. תיאור נפלא של חיי הנפש של נערה מתבגרת במשך 5 שנים. הגיל, שבו עליה להתמודד עם עצמה. גילויי שינוי הגוף, יחס המבוגרים אליה כמתבגרת, יחסה לסביבה, לחבריה.

בוקר אחד היא שומעת את אביה אומר לאמה שהיא מכוערת מאוד.

מרגע זה מתחיל מחול שדים עבור ג’ובנה. היא מנסה להבין למה התכוון אביה, באומרו זאת ובעיקר בכך שהוסיף “היא מקבלת את הפרצוף של ויטוריה.” ויטוריה אחותו זו שהם אינם בקשר איתה.

סקירה שלי על הספר

הענק הקבור, קאזואו אישיגורו. הוצאת הספרה החדשה, 2020

הענק הקבור הוא ספר פנטזיה עם דמויות מציאותיות ושאלות פילוסופיות מורכבות בנושא שכחה וזיכרון. ספר שהפנט אותי במשך כמה ימים.

אקסל וביאטריס הם זוג קשישים אוהבים שלא נפרדו מעולם. האהבה שלהם חזקה עד כדי להתקנא.

בוקר אחד מחליטה ביאטריס, לצאת למסע  ולפגוש את בנם, שאותו לא ראו שנים רבות, הם אינם זוכרים מדוע בנם עזב ואפילו אינם בטוחים שהיה להם בן.

על הארץ נפלה קללת ערפל השכחה. הם אינם זוכרים והסביבה אינה יכולה לעזור להם כי גם הם אינם זוכרים.

המסע שעוברים אקסל וביאטריס ביער כדי לפגוש את בנם דומה למסעו של אודיסאוס ועוד מסעות של גיבורים, דון קישוט, הקוסם מארץ עוץ. אליהם מצטרפים אדווין, בעל נשמה של לוחם. ויסטאן, לוחם שאותו הם מציגים  כשוטה אילם, שקיבלו אותו מבעל חוב. גאווין האחיין של ארתור מאבירי השולחן העגול. בדרכם הם פוגשים יצורים דמויי אדם

סקירה שלי על הספר

זוליכה פוקחת עיניים,גוזל יכינה. הוצאת כרמל, 2020

זוליכה פוקחת עיניים היא יצירה רחבת יריעה הפוקחת את עיני הקורא על רוסיה בראשית המהפכה. רומן רחב יריעה המספר את סיפורם של אלו שנעקרו מאדמת מושבם בשם המהפכה ובשם הקולקטיב.

סקירה שלי על הספר

מתופף אחר, ויליאם מלווין קלי. הוצאת הכורסא, 2021

רומן קצר ועוצמתי, עלילה מצומצמת שמסופרת מנקודת מבט ייחודית ומאפשרת זווית ראיה כואבת על האפלייה בין השחורים ללבנים בדרום ארה”ב.

יום אחד ביוני 1957 בסאטן, עיירה לא מציאותית בדרום ארה”ב קמו ועזבו התושבים השחורים את העיירה. הם לא השאירו אור בבתים להרתיע פורצים, השאירו דלתות  לא נעולות, השאירו כל חפץ בבתים. תושבי העיירה הלבנים צפו בהם המומים, לא מבינים כיצד נפל דבר.

סקירה שלי על הספר

נובלת השח מט, שטפן צוויג. הוצאת תשע נשמות, 2021

“נובלת השחמט” היא הנובלה האחרונה שכתב שטפן צוויג. נובלה שבה בפעם הראשונה והיחידה הוא מזכיר את עליית הנאציזם ומתאר חלק ממעשיהם. זוהי נובלה פסיכולוגית המתמקדת בסמליות והקבלה בין המשחק הנפלא לנפש האדם.

סקירה שלי על הספר

ערב אחד במועדון, כריסטיאן גאיי. הוצאת כרמל, 2020

סימון נרדיס היה בעברו נגן ג’אז מפורסם ומוכשר. יום אחד  עזב את עולם המוסיקה, את הנגינה, השתייה, הסמים, הנשים, כי היו תערובת קטלנית עבורו והחליט לחיות חיים רגילים.  עשר שנים הוא מומחה למערכות חימום, תפקידו לדאוג לחימום מחסנים, בתי מלאכה, לא חימום על הבמה. כיום  הוא שומע רק מוסיקה קלאסית. לדבריו הוא ערק מעולמו הקודם.

ערב אחד, ערב שבו עליו למהר לשוב לביתו כיוון שהוא ואשתו מתכננים לנסוע לכמה ימים, הוא התעכב לתת עזרה למהנדס. המהנדס רוצה לגמול לו על כך ומבקש ממנו להצטרף אליו לארוחת ערב במועדון.

וזהו אותו ערב אחד במועדון שיהפוך עליו את כל חיו וחיי הסובבים אותו.

סקירה שלי על הספר

שני ספרים נוספים מאוד חשובים ומשמעותיים לנו כאזרחי המדינה ואוהבי הספר.

ילדה רעה, נעמי לויצקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019

 ספרה האישי והמרתק, של נעמי לויציקי. ספר השוזר בתוכו את סיפורה שלה ושל המדינה.

סקירה שלי על הספר

 בשליחות הלב, אוֹרי סלונים,הוצאת ידיעות אחרונות, 2019

ביוגרפיה מרתקת של  אוֹרי סלונים,  מי שפעל למען השבתם של השבויים והנעדרים של מדינתנו, ומי שמקדיש  בהווה את כל כולו למען ילדי וראייטי.ספר המתאר לא רק ביוגרפיה אישית של אדם מיוחד ומעניין אלא את הביוגרפיה של מדינתנו.

סקירה שלי על הספר

חג שמח לכל אוהבי הספר.

תגובות בפייסבוק

מה חייל מבקש – ספרו האחרון של דורון שנער

מה חייל מבקש הוא ספר התבגרות רגיש וכואב.

מה לי ולטירונות קרבית? מה לי ולצבא? למרות שאני נשואה לקצין קבע במיל, אני רחוקה מלהתעניין בספרי צבא. אבל, את הספר “מה חייל מבקש” קראתי בנשימה אחת.

הצבא בספר הוא מיקרוקוסמוס לעולם. זעיר אנפין של החיים.

שלושה, רמי, בן מושב, עידו, בן העיר הגדולה ,תל אביב ובן קיבוץ שהוא מספר הסיפור נפגשים בטירונות קרבית. לא זו אינה התחלה של בדיחה, זו התחלה של ידידות קרובה. חברות מיוחדת על כל גווניה.

שלושה חברים שנפגשים לראשונה בטירונות הופכים לחברי נפש שמלווים אחד את השני. שלושה צעירים שונים אחד מהשני מתחברים ומעבירים יחד את ימי הטירונות הקשים.

הספר נפתח באסון.

“האסון התרחש עם בוקר. רמי, מושבניק גדל גוף ובעל קול שנע בין בריטון לבס, צרח. כשצרח, קולו התגבה לכדי סופרנו וקומתו השתוחחה כשיבולים ברוח. זו היתה ראשיתו של אקורד הסיום: הצרחה של רמי.”

מנקודת הזמן הזו נעה העלילה קדימה ואחורה. האסון שהתרחש באותו הבוקר הוא הכוח המניע את העלילה. העלילה נעה מנקודת זמן זו עד להסבר הסיבה לאותו אסון.

לא, זה אינו ספר מתח, זהו ספר על חיילים, או נכון יותר לומר על אנשים צעירים שרק התגייסו, ומה הם בסך הכל מבקשים? אהבה.

 “מה חיל מבקש, אהבה, בימיו, בלילותיו, אהבה. על הכל יוותר….אך לא, רק לא, לעולם לא, לא יוותר על אהבה.”

האהבה עבור הנערים הצעירים מקפלת בתוכה את הפגת  הבדידות. הגעגועים בטירונות העצימו את תחושת הבדידות. לא כל אחד מתמודד עם הנתק מהבית, השינוי בשגרת היום, המרחק, הקושי הפיסי העצימו את הבדידות.

בפרקים קצרים וקריאים מכניס אותנו דורון שנער למחשבותיהם של חיילים טירונים. בין המסעות, הריצות והטירטורים שזורים חייהם של הטירונים. מצוקות, אהבות וחלומות על בנות. חיפוש עצמי. יתמות. כעסים, הלשנות, הפצת סודות, עיסוק ברכילות.

הפרקים הקצרים יוצרים תחושה של קצב. הקצב של הטירונות אינו קל, הוא שונה ואחר ממה שהיו מורגלים אליו. החיילים מתמודדים עם התאקלמות בצבא מול החיים והאהבות שהשאירו באזרחות. עידו שצוחק בכל הזדמנות וכל הזמן, מאוהב בדפנה, כל דבר מזכיר לו אותה. האהבה שלו אובססיבית וגורמת לקנאה אצל חבריו.

מסע הטירונות של החיילים הם מסע ההתבגרות שלהם. בתקופה קצרה הם עוברים מסלול הכשרה, הכשרה קרבית והכשרה לחיים האמיתיים. המסע יהיה גם משא שאותו הם יישאו כל חייהם.

דורון שנער מתאר תקופה בחיי הטירונים ומתאר תקופה של הווי ארץ ישראל, ימים ללא טלפונים סלולריים, ללא יכולת להתנייד בקלות. הכתיבה של דורון מעוררת רגשות רבים, לי הזכירה את ימי נעורי.

כמו שציינתי הספר קצבי, מרתק ומוביל את הקורא לסיום, סיום שבו מתחברים כל הקצוות, יש הסבר לאותו אסון שבו התחיל הספר, אסון שמרחף לאורך העלילה. הסיום שמשאיר את הקורא ללא אוויר, כמעט כמו המסעות של הטירונים.

דורון שנער מצליח לא רק לרתק, אלא לעורר בקורא רגשות אהדה לכל הדמויות שבסיפור איך? הכתיבה הרגישה שלו, שזירת אירועים מהמציאות  וההיסטוריה, ציון מקומות בשמם, יוצר אמינות, לי נדמה שדורון כתב את הספר האישי ביותר שלו.

העטיפה של הספר נפלאה בעיניי, פשוטה ולא פשטנית, מרמזת, מסמלת את כל הנושא של הספר.

ממליצה. ספר שאינו על טירונות צבאית, אלא ספר על הטירונות של החיים.

 

מה חייל מבקש, דורון שנער

כנרת, זמורה 2021

תגובות בפייסבוק