כמה חיכינו לפגישה עם שי אספריל, רצינו כל כך לדעת על אריאל, זאביק, מרסל ולמה סו נעלמה לנו כל כך מהר. הסתקרנו על הבחירות שלהן. על קבלת ההחלטות שלהן שהובילה את העלילה לאן שהובילה. שי אספריל בשקט עדין ובבטחון סיפר לנו על עצמו כילד שבילה שעות בספרית נווה שרת ת”א. המעבר להוד השרון  גילה לו…

תפילה לשובם בשלום של החיילים והמפונים. חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות. חבר קרוב –  שי אספריל “בני אדם לא באמת מכירים את עצמם, לכן הם מספרים לעצמם סיפורים שיעזרו להם להבין.” כך נפתח ספרו החדש והנפלא של שי אספריל. בהמשך אומר אסף, גיבור הספר ” כל אחד והסיפור שהוא מספר לעצמו.” שי אספריל מעמיד בעלילת הספר…

מייחלת לשובם בשלום של החטופים, החיילים, המפונים. החלמה לפצועים וחיבו תנחומים למשפחות השכולות. יקירי המנוול – דפנט אני אוהבת את הכתיבה של דפנט. כתיבה בועטת נוקבת ישירה ואינה מתייפייפת. ב”יקירי המנוול”  כמו בספרה “סיפורו של ורנון סובוטקס” היא משיכה לומר  את כל מה שהיא חושבת, על גברים, נשים, כסף, מעמד, חברה ויש לה הרבה מה…

מתפללת לשובם בשלום של החטופים, המפונים והחיילים. חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות. עשרים ימים עם ג’וליאן ובאני הקטן, נתניאל הות’ורן   לפני שנים, בנעורי, קראתי את הספר “אות השני” מאת נתניאל הות’ורן. ספר שריגש אותי ונשאר על ליבי כמו אות השני של הנושאות אותו. הופתעתי מכך שהסופר, הצליח להעביר ברגישות את ייסוריה של מי שנושאת את…

הספר “אילו נולד איטלקי” של שי אספריל הצליח לדחוק את כל ערמת הספרים הממתינים שלי. למה? מבלי לדעת על תוכנו, ידעתי שאתענג על הכתיבה. ידעתי שהנאת הקריאה שלי מובטחת. ואכן לא התאכזבתי. שי אספריל יודע לספר סיפור, הוא יודע לכתוב את הדמויות שלו באופן אמין. הוא מצליח לטוות חוטים לאריגה מהודקת בסיום הקריאה. ספר שעוסק…

אני אוהבת פרחים,אוהבת לראות, אוהבת לצייר, אוהבת להביט בצבעוניות שלהם מהגינות. הם משמחים אותי. יש לי הרבה עציצים ופרחים בבית, איני אוהבת לטפל בהם. אני  משקה ומגדלת אותם כי צריך ! עם כל אהבתי לפרחים איני אוהבת לקבל פרחים או עציצים, מעדיפה שוקולדים. ברט פינגאר  גיבור “זיכרונותיו של גנן אנגלי” הוא ההפך ממני. הוא חי…

נובלה פרועה. זוהי הגדרתי לנובלה “עין תחת שן”. בתקופה האחרונה צפיתי בסדרות טלוויזיה שבהן מככבים איברים מנוסרים, שהיו פעם שייכים לאנשים. לא יודעת מה יש לכותבי הבלש עם חלקי גופות שנדחסות בתוך מזוודות, או צפות באגמים, או  מונחות על גשר. חמורבי חשב שאם כולם יענשו לפי תג מחיר של “עין תחת עין ושן תחת שן”…

“גבירה אבודה” הוא  סיפור התבגרות ואובדן התמימות. למעלה מעשרים שנים חלפו מאז שקראתי את “אנטוניה שלי”, ועדיין קסמו של הספר מהלך עלי. אני יכולה לדמיין את אנטוניה שוכבת על החציר הזהוב ולשמוע את צחוקה. שנים חיכיתי לספר נוסף של וילה קאתר. כשראיתי בחנות את הספר “גבירה אבודה” מיד אספתי אותו וקראתי אותו לפני כל הספרים…

המלצות ספרים לשנה החדשה. שוב, כמו בכל תחילת שנה אני מביטה בכל הספרים שקראתי ותוהה באילו לבחור כמומלצים. בורכנו בשפע של ספרי מקור וספרים מתורגמים והבחירה קשה, אפילו קשה מאוד. אני רוצה להודות לכל הסופרים והמשוררים שעמלו וכתבו ופתחו את ליבם בפנינו. שחשפו את נפשם לעולמם הפנימי. מודה לכל קוראי הבלוג שלי. בורכתי בכם. מאחלת…