זיכרונות מפוקפקים – נעם סלונים

זיכרונות מפוקפקים הוא ספר קסום. צללתי לספר ונשאבתי אליו, כאילו היה סוג של פנס קסם שצץ ועלה מול עיני והחזיר אותי לימי ילדותי (אפילו שאני בוגרת בעשור מהגיבור)

ספר שתפס אותי ובהתחלה לא הבנתי למה, אבל כמו שאמרתי יש בו קסם, כמו תמונות על הקיר ששואבות את הלב ומצטרפות לעלילה אחת, כמעט כמו פנס הקסם שהיה לנו בילדותינו.

למרות שהשכונה היא שכונה בירושלים,היא מזכירה את כול השכונות בארץ,ואת וכל הילדים שהם בעלי אותם מאפיינים, כאילו כולם יצאו מאותו פרק בספר פסיכולוגיה חברתית. אבל יש ילד אחד בשכונה שהוא שונה, שרואה את הפרטים הקטנים, שחושב אחרת, כמו שאמו אומרת לו. הילד הוא הגיבור, שאינו גיבור, אליהו.

לאליהו 3 אחים וכל הארבעה נקראים אליהו. הבכור אלי ואחיו השני יהו השלישי, גיבור הספר הוא אליהו והאחרון נקרא אליהו הקטן. ואיך קראו לכלב שנוסף למשפחה? תקראו בספר.

 ארבעה אחים שהם כולם אליהו, לכן כולם מאוחדים, מגובשים, תומכים אחד בשני, מלווים אחד את השני

“הם היו רביעייה מאוחדת כמו רקיעי פלדה שחושלו על ידי נפח אומן עד שהפכו לחרב. אביבה ליכדה אותם זה לזה לאורך השנים צעד צעד.”

המספר הוא כמו מספר שצופה בדמויות ובאירועים ומספר לנו שברי זיכרונות שמתלכדים לסיפור אחד. מרבית הסיפור מתרחש בשנה אחת 1981, שנה שבה יעבור אליהו הגיבור מסע התבגרות. וכך בין תעתועי דמיון למציאות נע הקורא ומנסה להבחין בין הבדיה למציאות ולא תמיד מצליח, גם הוא, הקורא הופך להיות כמו אליהו בעל דמיון מפותח.

אליהו המספר הוא ילד שאוהב לקרוא, הוא בעל  דמיון מאוד מפותח, שלפעמים מתערבב בינו לבין הדמויות שבספר, בין המציאות לסיפור שבספר. פעם הוא חלם שהוא יהיה כמו בספר נרניה ויכנס למכולת ומאחורי הדלפק וויעבור את המחסן, כמו בארון.

את הדמיון ועולם הסיפורים ירש אליהו מאביו, אלישע, שהיה ממציא סיפורים. כשאליהו היה שואל אותו מאיפה הוא ממציא את זה? ענה לו אלישע  “מי אמר לך שאני ממציא אותם? אני לא יודע מאיפה הסיפורים באים, אף אחד לא יודע, אבל אחרי שסיפרת את הסיפור הוא כבר חלק מהעולם, מהעולם שלנו.” וזה בדיוק מה שמרגיש אליהו, סיפוריו המומצאים הם חלק מהמציאות שלו.

זה סיפור על משפחה שיש בה סיפורים שהפכו למיתוס, כמו איך אלישע הכיר את אביבה במצעד האחד במאי וחיזר אחרי כאיש מהעתיד, וכמה היתה יפה והוא לא ויתר לה.

זה סיפור על משפחה מאוחדת, אוהבת, כמעט מושלמת בעיני, בזכות היחס שלהם לילדים, וקבלת כל אחד מהם.  נטאשה, הנערה שבה הוא מאוהב אומרת לו “אתם באמת משוגעים אצלכם.”

 זה סיפור על שכונה וחבורת נערים בריונים, שמשחקים ומגלים את עצמם ואת הכוחות שלהם. נערים מלאי הורמונים שמתחרים אחד בשני. ויש בה, בשכונה, מריבות, כעסים, קנאה, נקמה שנאה, אהבות. הכל יש בשכונה הזאת, מיקרוקוסמוס של העולם. יש אפילו את האיש הרשע המפחיד שכולם חרדים ממנו וממראהו המאיים. זה יעקב האחר, האיש עם כפפת הברזל והמכונית הצהובה., שלפי הסיפור אבא שלו שם את היד שלו בטוסטר ומאז הוא עם הכפפה. ויש את הילד החיוור שמגיע תמיד משום מקום ברגע הנכון, ורק בסיום הספר מבינים מיהו. “אתם אמורים להיות שכונה נורמלית,” אמר השוטר.

באותה שנה, שנת 1981 עובר אליהו תהליך של התבגרות, זו שנה שבה הוא מגלה את הכוחות הפנימיים שלו. האירועים החיצוניים קשים, מי שעוזר לו להתגבר על הקשיים זה הדמיון, הספרים, היצירתיות שבו ואהבתו לנטאשה.

הספר אומנם מתמקד בשנה אחת משמעותית בחיו של הגיבור,  העלילה אינה ליניארית, אלא נעה מהווה לעבר, ולפעמים תוך כדי דיון עם הקורא והערות מסבירות בתחתית הדף. במעבר בין האירועים יש פער, לא תמיד מוסבר והקורא צריך להשלים פערים, לפעמים גם לקורא לא ברורה ההשלמה והוא נשאר בסוג של חוסר הבנה.

שם הספר הוא דו משמעי, כשהיו אומרים לנו שהמעשה הוא מפוקפק, מיד היתה מצטרפת לאמירה נימה וטון לא נעים, אפילו עם ריח של פשע,  או מפוקפק. המפוקפק גם במובן, שאי אפשר להאמין במה שנעשה.

הביטוי זיכרונות מפוקפקים מעלה מיד מחשבה שלא ברור אם האירועים כפי שנאמרים מהזיכרון הם אמינים. או שהאירועים בחלקם היו מפוקפקים.

קראתי את הספר בשקיקיה עוברת מאירוע אירוע, הרגשתי כמו בלש שמחפש אחר הדמויות, או כמו אחד מילדי השכונה, יצאתי יחד עם אליהו לחפש חיות, היו רגעים שישבתי איתם לשולחן ורציתי להיות אחות לכל האליהוים.

ספר שמהלך על הקורא קסם, מלא בהומור, אנושיות, אהבת האדם והספרות, ספר למי שאוהב דמיון.

נעם סלונים יליד ירושלים, הוא מדען ישראלי המתמחה בבינה מלאכותית ואשר עסק גם בכתיבת תסריטים לטלוויזיה. ב-1996 שימש סלונים ככותב מערכונים לעונה הרביעית של סדרת הטלוויזיה “החמישייה הקאמרית”. ההומור של המערכונים מאוד מורגש בספר. כתב טור שבועי בעיתון הארץ בנושא מדעי המוח. יצר את סדרת הטלוויזיה “פאזל”, שימש עורך ותסריטאי ראשי של העונה השנייה והשלישית של סדרת הטלוויזיה “המובילים”.

 מילה על הכריכה  המסקרנת, משיטוט ברשת, מדף הפייסבוק של נעם סלונים,הבנתי שהכריכה נעשתה לפי תמונה משפחתית,עליה כתוב “תמונה מהארנק של אליהו.” אליהו, אביו של נעם, ההורים ארבעת האחים והכלב.כמה מרגש להנציח את דמות האב בארבעת ילדיו כדמויות בספר.

ממליצה בחום על ספר הזיכרונות שיציף את הקורא בזיכרונות שלו מילדותו בשכונת מגוריו. לא תצטערו.

זיכרונות מפוקפקים, נעם סלונים

עורכת הספר: מיכל חרותי

הוצאת: כנרת זמורה, 2025