הירקון 116 ב – אורית הראל

הירקון 116 ב – אורית הראל

את הרומן, הירקון ,116 ב’ קראתי במהירות ונהניתי מקריאתו, זה רומן קולח, עם עלילה  שיש בה סודות וסתרים.

שני קווי עלילה לספר, עבר והווה ושניהם נפגשים לקראת סיום הקריאה. המספרת בהווה, הכותבת, היא נכדתה של אילזה, אם אמה, גיבורת הרומן. הפרקים של ההווה נקראים עכשיו ואילו פרקי העבר נכתבים לפי השנה.

הרומן נפתח בהצגת דמותה של אילזה “היא נולדה נסיכה עם הבטחה למלכות.” אילזה נולדה כנס. היא נולדה בסוף המאה בשנת 1899  לזוג הורים מבוגרים, כשאמה כבר הייתה בת 48 מה שנחשב לנס רפואי באותם הימים.

השנים הם שנים שלפני מלחמות העולם, היהודים בשנים אלו ראו עצמם אזרחי המדינה וחיו בתחושה של קביעות, הם לא העלו על דעתם שיגיעו ימים אחרים.

אילזה נחשבת לפורצת דרך בתקופתה, היא היתה  נועזת, נחרצת, מדברת בכנות וישירות. תכונות שהכשירו אותה להמשיך את ניהול העסק המשגשג של אביה. הוא מכניס אותה כמתלמדת בעסק, היא אמנם חריפה ושנונה וחרוצה, אבל הוא לא ראה בנערה צעירה שהיא יפה, להפך היא הייתה פחות נאה מבין כל ילדיו. לאחר מות אביה היא מנהלת את העסק. אילזה רואה את עצמה כמנהלת העסק, אהבה, נישואים, משפחה,לא היו בסדרי העדפות שלה. לא שלא היו לה מחזרים, היו רבים, אך היא פסלה את רובם. עד שהיא פוגשת את ליאון הרופא, הצעיר הכריזמטי שמתעניין בתנועה הציונית. פעיל באספות ואילזה אינה משתתפת בהן, לא מעניינת אותה התנועה הציונית. הם נישאים, נולדת להם בת וליאון מחליט לעלות לפלשתינה לבד עד שאילזה תגיע.

והיא מגיעה, בעל כורחה בגלל המלחמה. ההחלטה לעלות לפלשתינה  חרצה את עתידה, לחיים אומנם, אבל חיים שלא ביקשה לעצמה. היא מגיעה לארץ חמה, את השפה אינה מצליחה לקלוט, הבית המפואר, העסק, וכל העושר הושארו מאחור וכאן בין החולות היא מנסה לחיות את עצמה ללא הצלחה.

זה סיפור של אנשים רבים שהגיעו והשאירו מאחור רכוש ובני משפחה ולא יכלו להמשיך מהנקודה שבה היו.

אורית הראל מצליחה לתאר את האנשים והתקופה ומדייקת כל כך עד שנדמה שאנחנו עומדים מולם, חיים בתוכם, היא מצליחה לספר על הכאב של חוסר היכולת להתערות בחברה, בשפה, תחושת הבדידות.

סיפורה של אילזה בוינה היה ארוך ומפורט לטעמי ואילו סיפורה בארץ ישראל ריתק אותי ואף העציב אותי, אילזה המוכשרת נאלצת לרדת ממעמדה. היא חיה עם בתה וחתנה באותו הבית, אומנם בית שנרכש בכספה, עובדה שהיא מציינת פעמים רבות לבתה. מכל התכונות שהיו לה בצעירותה נותרה השליטה והשתלטנות. הבת מפליאה לתאר את הברית הסמויה שכרתו אביה וסבתה.

העלילה הנוספת והמסקרנת ברומן היא כתיבתה של הבת לאביה. הבת, נכדתה האהובה של אילזה כותבת אליו בהווה. היא שוטחת בפניו את כעסיה על כך שבגד באמה, שלא היה איש חברותי, שלא היה אבא. אביה לא היה כמו אבות רגילים, הוא היה אבא בצבא, אבא רופא, אבא עסוק. עכשיו בין הזיכרונות היא מחפשת  את אביה, כמו שהיתה קטנה.

תוך כדי מחשבות על משפחה היא תוהה האם היתה אהבה בביתם, או שזה מעין גלגל חוזר של הורי אמה ואפילו שלה עצמה. במהלך הכתיבה ושאלות אישיות היא מנסה להכיר את אביה, האיש הקשה חסר האהבה, דרך סבתה הענינית והנוקשה שגם היא לא ידעה להעניק אהבה. היא מזהה תכונות משותפות בינהם, למרות שאינם אמא ובן, אלא חותנת וחתן, היא מבינה שאילזה היא זו שהכירה אותו היטב מתחת להסתרות שלו, והוא ידע זאת. כאילו כרתו ברית נסתרת.

הירקון 116 ב’ הוא סיפור רחב יריעה המשתרע על פני שנים ועל פני שתי יבשות. דרך סיפורם של הדמויות מסופרת ההיסטוריה ומתוארת התקופה על כל השינויים. זה סיפור על זהות, געגוע לעבר שלא יחזור וגעגוע לאין שלא היה. סיפור של סודות ושקרים שהוטמנו והודחקו.

למרות שניתן היה לקצר את החלק של אירופה זהו ספר מעניין ומרתק שנקרא באחת. סיום הספר ריגש אותי במיוחד.

ממליצה.

מתפללת לשובם בשלום של החטופים והחיילים.

הירקון 116 ב’, אורית הראל

עורכת הספר: תרצה פלור

הוצאת: ידיעות אחרונות,2025