אמיליה ומלח הארץ. וידוי – יוסי סוכרי

אמיליה ומלח הארץ הוא ספר מיוחד עם דמות פורצת דרך.

בחלקו הראשון של שבוע הספר, זה שנגדע במלחמת 12 הימים, הגעתי לספרית בית השחמט עם בתי לשמוע את יוסי סוכרי מדבר על פסואה, אחד המשוררים והסופרים שבתי מעריצה (יש לה את כל הספרים שלו בעברית בפורטוגזית ובאנגלית) לפני ההרצאה שוחחת עם יוסי סוכרי בסיומה הוא אמר לי “את חייבת לקרוא את אמיליה (הספר היחידי משלו שלא קראתי) את תתאהבי בה, היא בדיוק בשבילך.”

קראתי וטולטלתי.

שם הספר הוא “אמיליה ומלח הארץ. וידוי.” היום הוא היה נקרא ממואר. ספר שפורסם לפני 20 שנה ומעמיד בפני הקורא דמות מיוחדת ושונה מהסטראוטיפ הרגיל של נשות צפון אפריקה שעד אז התפרסם בספרות המקור.

אמיליה, סבתו של הסופר, שעלתה מלוב היא אשה דעתנית ומיוחדת, דוברת עברית רהוטה, חכמה, אינה עומדת במטבח ומבשלת תבשילים מסובכים ומורכבים, והיא גם ניצולת שואה ממחנה ברגן בלזן. אמיליה היא סבתא אחרת  כשהוא וחברו היו מגיעים אליה, היא לא היתה מגישה להם ארוחה אלא, נוזפת בהם שהם צריכים להוציא את המרירות החוצה, לא להשאיר בשכונה, “אין תועלת בזעם שלא מגיע לאויב” והיא התכוונה ללבנים. אל תטעו זה אינו ספר על קיפוח עדתי, זה ספר על דמות שעיצבה את חיי הגיבור, זהו סיפור התבגרות.

שם הספר הוא אמיליה וטבעי שהיא תהיה הגיבורה הראשית, היא אכן דמות מרכזית, אבל המספר הוא הדמות המרכזית כיוון שהוא עובר שינוי. אמיליה בדעותיה באישיותה השפיעה ועיצבה אותו ואת מחשבותיו.

אמיליה התעקשה וכעסה על כך שרואים בבני ארצה בורים, היא מבינה שהתנועה הציונית, תנועה שבגלל ציווי כור ההיתוך, גזלה מהם את העצמיות והאישיות שלהם. “בן אדם צריך להיקבר איפה שהוא חי ולא איפה שהוא מת.” פוסקת ובכך מבטאת את חייה בארץ ישראל. היא הדעתנית הנוקשה  מנווטת את הנכד אל עתידו העצמי. והנכד הנע ונד בין ביתו שלו בתל אביב לביתה של אמיליה בפרדס כ”ץ. הלבטים שלו מתוארים באמצעות הניידות הפיסית ממקום למקום. המסע והחיפוש העצמי שלו לפי צוויה של אמיליה אינו רק בין פרדס כ”ץ לתל אביב, אלא גם חוצה יבשות. ודווקא היציאה אל המרחבים  מובילה אותו להבנות. כי כאן בארץ הוא מרגיש שהוא חי דרכה, שהיא חוסמת אותו. שהצליחה להטביע בו את נקודת מבטה. בעתיד כשיעבור תהליך התבגרות יבין עד כמה היא זו בדרכה הנוקשה עזרה לו להפוך להיות מי שהוא כיום.

בתל אביב הנאורה הוא מגלה שהתיכון הליברלי שבו למד הוא רק למראית עין, גם בצבא הוא נוחל אכזבה. ההבנה והבגרות יגיעו מאוחר יותר, ההארה תהיה לו על חוף הים ליד בניין האופרה הישן, כאן הוא מרגיש בבית. מה שיציל אותו לדעתי האישית הוא העיסוק בפילוסופיה. שכן זהו ספר פסיכולוגי בעל יסודות פילוסופים ומחשבות קיומיות. יוסי הוא בעל תואר לפילוסופיה.

בשפה ישירה וכנה מצליח יוסי סוכרי להחיות את דמותה של אמיליה מול הקורא. אני אישית נשבתי בדמותה (צדק יוסי כשאמר לי שאני אוהב אותה). הכתיבה ורצף המחשבות הכתובות נמסר כמו מוסיקה.

ואמיליה? גם היא עוברת סוג של שינוי, סגנון הדיבור נגד התנועה הציונית הפך  לקר. המרירות נעלמה. אמיליה ביסודה היא פמיניסטית טרם זמן, בועטת, לפחות מחשבתית, במוסכמות החברתיות. אשה שלא התאימה לזמנה. לו היתה חיה בימנו אלנו וודאי שהיתה חברת כנסת, או מובילה שינויים חברתיים.

ממליצה בחום.

מסיימת בתפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.

אמיליה ומלח הארץ. וידוי. יוסי סוכרי

עורך: חיים פסח

הוצאת: בבל, 2002