לונג איילנד, ספרו המרגש של קולם טויבין

לונג איילנד – קולם טויבין

לונג איילנד הוא המשכו של הספר ברוקלין, לפני שנים קראתי את “ברוקלין” של קולם טויבין, ספר שהשאיר עלי רושם עם דמות שעברה מסע חניכה מאירלנד, לארה”ב, חזרה לאירלנד ובחירה לחיות בארה”ב ולהשאיר את עברה מאחור.

נראה שטובין התגעגע לדמותה של אייליש והחליט לבדוק מה עלה בגורלה אחרי עשרים שנה. גם אני הסתקרנתי לדעת עליה.

אייליש היום כבר בת ארבעים, אמא לבן ובת, נשואה לטוני האיטלקי וגרה ברחוב קטן עם כל בני משפחתו של טוני. כיאה למשפחה איטלקית כולם חיים עם כולם, יודעים הכל אחד על השני כשהחמות מתפקדת כראש השבט, מייעצת ובעיקר מחליטה. אייליש אינה  משתלבת עם בני המשפחה, אבל משתדלת. התנהלות משפחתו של טוני מנוגדת למסורת בביתה של אייליש, אבל כשהיא מתווכחת עם חמיה על שרות צבאי בויטמאם היא מודרת מהארוחה.

אליס המומה, כשאירי עומד בפתח הדלת ואומר לה שהוא נשוי למי שעומדת ללדת את התינוק של בעלה וברגע שייוולד הוא מתכוון להביא אותו אליה, ואם היא לא תהיה בבית הוא ישאיר אותו על מפתן הדלת. (זה אינו ספויילר, מופיע בעמוד הראשון)

הידיעה מטלטלת את אייליש וגורמת לה לחשבון נפש על נישואיה, התנהלותה בארה”ב יחסיה עם משפחת בעלה, העבר שהשאירה מאחור באירלנד. היא מחליטה לחזור לאירלנד למשפחתה, שאותה לא ביקרה עשרים שנה. המסע יהיה מסע כפול, מסע פיסי של דרך ארוכה וניסיון להתערות שוב במקום ילדותה, ומסע נפשי שלה אל עצמה ועל הבחירות שעשתה.  באירלנד, באניסקורתי, הוא פוגשת את שני חבריה מהעבר, ננסי, חברתה הטובה וג’ים אהובה לשעבר, שאותו אכזבה. עכשיו ג’ים מאורס לננסי. אייליש שוהה באירלנד כמה חודשים, ילדיה מצטרפים אליה וזוכים להכיר את בני המשפחה של אמם.

הספר חוזר על פרטים מהעבר ומהספר “ברוקלין” כך שמי שלא קרא יכול להבין במה מדובר. עדיין אני ממליצה לקרוא את “ברוקלין” כי הוא פנינה ספרותית.”לונג איילנד” בניגוד ל”ברוקלין” מסופר משלוש נקודות מבט, נקודת המבט של אייליש, ננסי חברתה הטובה וג’ים. נקודות המבט יוצרות הבנה אישית ונפשית של הדמויות והאירועים שעברו עליהם כולל מחשבות ולבטים בהווה.

מעל למחצית  הספר האירועים קצת מדשדשים, לטעמי. אבל, הכתיבה המיוחדת, המעט סגפנית והססגונית של טויבין משכנעת וגורמת להמשיך לקרוא. טויבין יודע לספר סיפור, להראות מצבי נפש מורכבים של הדמויות, כך שהקורא מוצא שהם אמינים.

הדמויות מבולבלות ביניהן ובין נפשן, רק אמה של אייליש, אשה מחוספסת ועוקצנית שאומרת את האמת, בעלת עצות ודעות, רואה את ההווה ומזהה את העתיד. מעל לכל דואגת מה יגידו כולם עליה ועל בתה, למה שמלה כזו וצבע כזה. היא אומנם אינה זקוקה שיתערבו לה, אך בפנים היא אמא דואגת שאספה את צילומי נכדיה ולמדה להכיר אותם גדלים, מתענינית בהם. המשפחה האירית מקבילה מאוד למשפחה האיטלקית, שגם בה האם בעל דעה ומצפה שינהגו לפי עצותיה.

זה ספר על משפחה וחשיבות האחדות שבה, על הגירה ונסיונות להשתלב במדינה שאליה היגרו.על אהבה והחלטות גורליות שמשנות חיים. יש בו מחשבות על מהלכי אירועים שמשפיעים על החיים ותהיות האם אפשר לתקן. הדמויות מאוד אנושיות ורגישות שמצליחות להעביר לקורא את התנהלותן.

העלילה מקבלת תאוצה לקראת הסיום, הקורא סקרן לדעת מה יהיו החלטותיה של אילייש והסובבים אותה, האם הבחירה תהיה טובה לכל הדמויות. וכמו שטויבין יודע לעשות, הוא לכאורה לסגור את העלילה, העלילה נסגרת לספר זה. מי יודע אולי קולם טויבין יתגעגע בעוד שנים לאייליש וייצא לבדוק מה עלה בגורלה כסבתא.

ממליצה.

מסיימת בתפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.

לונג איילנד , קולם טויבין

מאנגלית: עדינה קפלן

הוצאת: שוקן, 2025