הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
אף אחד לא זז – דורון שנער
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
אף אחד לא זז – דורון שנער
אף אחד לא זז הוא ספר על כאב ילדות וזיכרונות שמלווים את הדמויות מנעוריהם עד בגרותם.
אני אוהבת את הכתיבה של דורון שנער, הוא אחד הסופרים הרבגונים ובעל קול משתנה מספר לספר.
הפעם לקח אותי דורון לקיבוץ, למקום שהוא מכיר וגדל בו כילד חוץ, כך שהוא יודע על מה הוא מספר. תיאור הדמויות והמקום גרם גם לי להרגיש מעין ילדת חוץ בחבורת הילדים, הנערים והמבוגרים.
כמעט שישים שנה חלפו, ילדי הקבוצה נפגשים שוב, כשכל אחד מהם נושא עימו את פצעי הילדות בקבוצה. רובם עזבו את הקיבוץ והשאירו מאחור את הזיכרונות, עכשיו במפגש המחודש הם חוזרים באחת אל עברם, עבר שיש בו כעס וטינה, אפילו עלבון של אותם הילדים. הם חוזרים לדינמיקה שהיתה בינהם כאשר היו ילדים.
“אל תחשוש לעזוב. בחוץ טוב. בחוץ אתה שווה מה שאתה שווה אין היסטוריה, אין נקמנות.” רפאל למתן כשנפגשו באחת הפעמים כשבגרו.
הספר נפתח בדרמה קיצונית שמעוררת סקרנות, אותה דרמה תיפתר בהמשך ותסביר את גרעין הקונפליקט בחבורת ילדי הקיבוץ.
בקבוצה הסגורה של הקיבוץ אין סודות, כולם יודעים על כולם, מגינים, מאשימים, מרכלים, שמחים לאיד, ולפעמים גם שומרים סודות אפלים. הקבוצה מהווה מיקרוקוסמוס חברתי. יש ביניהם, רגישים, חכמים, מתמידים, ילד חוץ שאינו משתלב והופך להיות מושא להתעללות, אבל מעל לכולם יש את הילד הכי הכי, הרץ הכי מהר, האתלט הכי טוב, המלך של הכיתה. אותו נער הכי הכי הוא למעשה הבריון שמתעלל באחרים. את הדינמיקה של הקבוצה אי אפשר לשנות, היא מתקבעת לאורך השנים, אלו שבשוליים נשארים בצד ואלו החזקים מהווים מוקד. גם אחרי מעל לארבעים שנה שבהם הם נפגשים שוב לסוג של פגישת מחזור הם חוזרים להיות אותם נערים של אז.
דן, בן הקיבוץ, נישא לקרול שאינה ילידת הקיבוץ. עד מהרה היא בוגדת בו ועוזבת את דירתם עם ילדתם הקטנה. לדן היה קשר טוב עם עדינה, המוכשרת. רפאל, שהיה בתחילה ילד לא מפותח ונשאר כיתה, הופך להיות טיס קרב. מתן ילד חוץ, יואל פעלתן, עסוק, תזזיתי, וחסר עכבות, בין יואל למתן נוצר קשר. מתן היה יצירתי ויואל חסר העכבות היה המבצע.
הילדים גדלים, מתבגרים ועוברים שינויי, במהלך העלילה הקורא מתוודע לדמויות וההיסטוריה הפרטית של כל אחד ואחת. כקוראת שמחתי לראות כיצד כל אחד התבגר ופרח מהקן לכיוון שלו. הצטערתי על דן שנשאר קצת “תקוע”. במהלך העלילה הבנתי אותו ואת הפגיעה הקשה שחווה שבגללה לא יכול היה להרגיש אדם שלם.
ההיסטוריה האישית של הדמויות שזורה בהיסטוריה של הקיבוץ, לינה משותפת, ארוחה בבית ההורים, שעות הורים, הצבעה על יציאה ללימודים וכו’. ההיסטוריה הקיבוצית שזורה בהיסטוריה של מדינתנו, מלחמות, קורונה.
ספר על זיכרונות ועלבון ילדות, שלמרות השנים שחלפו הוא אינו מרפה.
הייחוד של דורון שנער היא יכולת הסיפור שלו. באמצעות עלילה קולחת, מסקרנת ובעל מתח הוא מצליח להביא בפנינו ספר ארצישראלי שגם מי שלא גדל בקיבוץ ימצא את עצמו. השפה של דורון שנער מגוונת ונפלאה. מעבר לשפה, לכתיבה ולעלילה אהבתי את שזירת ההווה בעבר. את הפתיחה הדרמתית והמסקרנת שמובילה לסיום המתבקש והמפתיע. את הסודות שנטמנים וצפים ועולים לאורך העלילה.
ספר מרתק וקריא, ארצישראלי.
אף אחד לא זז, דורון שנער
עורכת: תמר ביאליק
הוצאת:כנרת, זמורה,