הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
מי שסוכתו נופלת – צבי בן מאיר
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
מי שסוכתו נופלת של צבי בן מאיר הוא ספר עדין ומכמיר לב.
זה סיפור של כרוניקה של מוות ידוע מראש. פותח בגירושים, כך שאנחנו יודעים שבני הזוג בסיום הספר לא יהיו יחד. השאלה שעולה אצל הקורא למה התגרשו? התשובה מפתיעה. בבית הדין כשביני הגיבור מגיש את הגט לאשתו הוא אומר לה. “אסתר אני מצטער, אסתר תסלחי לי.” מי שאינו יודע את הסיבה, סקרן לדעת על מה הצער והסליחה. ויש הרבה צער וכאב בספר הקטן והרגיש הזה. ביני ממשיך ואומר “הלוואי שהייתי נולד רגיל, הלוואי.”
זה ספר עצוב, עצוב על כך שבמגזר הדתי אין פתרון למי שנטיותיו הפוכות, כמו שמגדיר ביני את עצמו. עצוב ששני בני זוג אוהבים, קרובים וחברים טובים, נאלצים לפרק את הקשר ביניהם בגלל עובדה זו.
מה יעשה בחור ישיבה, שיודע מגיל צעיר שהוא נמשך לגברים, נטייה שעומדת בקונפליקט וסתירה לייעוד של בני הישיבה שלא רצו אהבה, לא דיברו על מין ואינטימיות או יופי נשי, רצו להתחתן, להקים בית, משפחה, שולחן שבת ואשה נאה, רצו להיות חתנים טהורים, לעמוד תחת החופה, “כולנו רצינו להתחתן זו היתה משאת הנפש הכמוסה והגלויה של רווקי הישיבה.”
קראתי ספרים רבים על משיכה מינית לאותו המין, על יציאה מהארון, על הקונפליקטים והחששות לספר, לגלות. כל הספרים היו שייכים למגזר החילוני. בספר “מי שסוכתו נופלת” נחשפתי לכאב הנוראי של בני הישיבה, על כך שהם מנודים מעצמם, ממשפחתם, על הקונפליקט הפנימי שלהם עם היצר, על הרצון להיות כמו האחרים, הנורמלים. על הפחד מהגילוי האישי הפרטי שלהם ומהפחד מהגילוי לאנשים סביבם.
ביני יודע שהוא שונה עוד מימי נעוריו, הוא מתייחס לכך כאל יצר הרע שצריך להכניעו. אף אחד סביבו אינו יודע את הסוד שלו. כשהוא מכיר את אסתר טובת הלב בעלת עיני הטורקיז הוא מאמין שיתכן והוא יוכל להיות כמו כולם. הם מתחתנים.
מה קורה לבעל שידע מראש על נטיותיו ולא יכול להחזיק מעמד בנישואים. הוא נושא רגשות אשמה, כעס.
מה קורה לאשה שלא רוצה להחזיק את הסוד הזה יותר, ומרגישה שהיא לבד?
לדעתי קורה להם הנורא מכל. הם מתאימים, כולם רואים בהם זוג מושלם ובכל זאת הסבל קשה. גם כשהם מגלים להוריהם את הסוד האב אינו מאמין, מכחיש, חושב שאפשר לתקן את הבעיה, כאילו זה היה קילקול. ביני מנסה להסביר לו, היית רוצה להתחתן עם החבר הטוב שלך? האב מבולבל, אינו יודע מה לחשוב.
ביני ואסתר מנסים הכל על מנת להציל את נישואיהם, ביני יודע שהכל אבוד. אהבתו לאשתו שאותה הוא אוהב וקרוב אליה וכואב לו שהיא אומללה בגללו, מובילים אותם יחד לטיפול.
נכון, גם בחברה החילונית יש הורים שמתכחשים, אפילו מחרימים, אבל בחברה זו יש אפשרות לספר לחברים, לקרובים שיכולים להקל. ואילו בחברה הדתית אין אפשרות. ועל זה אני כואבת. כדי להיות מי שאתה, עליך לעזוב את החברה הדתית ול”חזור בשאלה”.
הכתיבה של צבי בן מאיר היא כמו וידוי אישי, הוא בורר את המילים בקפדנות ורגישות ומכניס את הקורא אל תוך נפשו שלו. הוא מספר על הלבטים על הפחדים מכך שחיו נידונים לבדידות. חוסר התקוה והאמונה מוביל אותו לבדוק מדוע בכל זאת התחתן, כשידע שנישואיו נידונו לכישלון. הוא פחד שיפסל ויצא ממשחק החיים, והוא הרי ילד טוב וילדים טובים מתחתנים.
הספר פותח צוהר אל העולם הדתי, אל המחשבות והמנהגים. אל הרצון להיות שווה בין שווים ולא שונה, לא רק מגדרית, אלא גם התנהגותית.
יופיו ויחודו של הספר הוא לא רק בהבאת בעיה מיגדרית בחברה דתית אלא הבאת הצד הכואב של האשה.
נשמתי נעתקה לקרוא על רגישותו לאשתו, על הסבל שהוא גרם לה, מי חושב במודע על האשה כאשר הוא עצמו נתון במצוקה. ליבי כאב על אסתר שאוהבת את בעלה וסובלת רק מכך שאינו נמשך אליה ומנסה אולי אולי להחזירו למוטב.
שיחות הבירור בין בני הזוג הן כנות וחכמות. שניהם מנסים לברר מה כל אחד מרגיש בתוך המערכת המורכבת הזו של נישואיהם.
מומלץ מאוד.
מי שסוכתו נופלת, צבי בן מאיר
עורך הספר: יואב רוזן
הוצאת : ספרית הפועלים, 2024