תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.

חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.

בישנות וכבוד-  דאג סולסטד

המשפטים הראשונים של הרומן לפתו אותי והרגשתי הזדהות עם הגיבור, אליאס רוקלה. אליאס רוקלה

מורה לספרות בחטיבה עליונה, גם אני לימדתי ספרות בחטיבה העליונה, והבנתי בדיוק על מה הוא מדבר וחושב. אליאס רוקלה מנסה לעניין את הנערים מלאי ההורמונים במחזה הקלאסי “ברווז הבר” של איבסן. הוא עומד מולם, מביט בהם, חוקר את הבעות פניהם ומחשבות מציפות אותו. הוא מבין שהם משתעממים כי גם הוא בגילם השתעמם, לא הטרידה אותו העובדה שהם השתעממו, אלא הבעת העלבון על פניהם בשעה שהשתעממו.

הוא מבין שהם צעירים ונשלחו לרכוש ידע, והוא תפקידו להקנות להם ידע, הבעיה בעיניו היתה  שהם לא מסוגלים לקבל את מה שהוא מעניק להם והוא יודע את זה ומצר על כך.

במהלך השיעור הוא מביא דמות שולית במחזה ומתעמק במוחו מדוע איבסן הביא אותה ומה תפקידה במחזה. בהמשך הוא יבין ויעשה השלכה של הדמות עליו.

דווקא היום ביום הזה הוא מרגיש שהנוער היושב מולו משתעמם באופן שונה מהעבר וממנו כשהיה צעיר.הם למעשה הוא. הוא משתעמם מהם ומהלימוד, מקנא בהם ובנעורים שחלפו ממנו.

תיאור השיעור, המחשבות שלו כמורה על היצירה, על התלמידים ועל מטרת הספרות  היו נפלאים, זהו חלק מפעים של הסיפור, כל משפט בו הוא משמעותי ובעל פרשנות, כמורה לספרות סימנתי כמעט כל משפט והרהרתי בו. רוקלה מצליח להביא את הקורא להבנת מטרת לימוד הספרות כפי שנראית בעיניו. להזדהות עם מורה מתוסכל, שצריך ללמד תלמידים צעירים יצירה  שאינם בשלים להבינה.

כשהוא עוזב את השיעור הוא יוצא אל החצר ושם הוא חווה אירוע התפרצות שמבחינתו הוא קשה ובל יעבור. אירוע שעבורו הוא בלתי הפיך.  הוא מרגיש לא רק בושה , אלא גם שהמיט על עצמו אסון. אותו אירוע מעורר בו פלאשבאק אל עברו ואל סיפור חיו. חיו היו ללא דרמות, ובכל זאת הוא חי. הסקירה לאחור מעמידה מולו מראה על עצמו ועל התנהלותו. במסע השיטוטים שלו ברחובות העיר הוא משתף אותנו הקוראים באירועים של חיו, הוא למעשה הדמות השולית במחזה, בנעוריו הרגיש חוסר ביטחון,  הוא לא התבלט למרות שרצה, הוא היה בישן והחיים התנהלו לצידו. הבחירה להיות מורה נבעה מכך שראה בהוראה משימה להנחיל לדורות הבאים הבנה עצמאית. במסעו הוא מהרהר על חיו, על לימודיו בעבר ובעיקר המפגש עם חברו ששינה את חיו. אבל הוא אינו מתעכב על האירועים החיצונים, אלא בוחן אותם בהתאם לאישיותו. הוא חושב אפילו שהוא יכול היה להיות דמות ברומן של תומס מאן. אבל מיד מבין שאינו דמות מיוחדת לרומן.

המחשבות כתובות בפיסקאות ארוכות כדי להמחיש את המחשבות שחולפות במוחו. המשפטים והניתוחים האישיים של רולקה מעוררים בקורא עניין רב. הניתוח הפסיכולוגי שלו על עצמו מעורר אהדה והבנה מצד הקורא. בשפה מדוברת, לא נמוכה כלל ובמשפטים הכתובים בדיוק מופלא, מצליח סולסטד לעניין ולרתק את הקורא, אין רגע אחד משעמם בקריאה.

דאג סולסטד בורא עולם פנימי עשיר של אדם הנראה אפרורי, רוקלה המורה עמוס במחשבות שאין לו עם מי לחלוק. המחשבות האלו מובילות אותו להבנת עצמו. אבל לא רק רוקלה מהרהר בפילוסופית הקיום, אלא גם הקורא.

“ביישנות וכבוד” הוא אחד הספרים המיוחדים שקראתי על התבוננות פנימית של הגיבור, יש בו חוכמה, הבנה, שנינות ואפילו הומור מסוים.

ספר אנושי, רגיש, ובעיקר נוגע ללב שאי אפשר להניח אותו מהיד.

זהו ספר שמצליח לעורר מחשבה אצל הקורא ובכך הוא מיוחד.

קריאה בספר של ספרית הפועלים היא הנאה מובטחת עבורי. אני קוראת באופן עקבי כל ספר שיוצא לאור בהוצאה שבעריכת אברם קנטור ונגה אלבלך ואיני מתאכזבת. גם הפעם הקריאה ב”בישנות וכבוד” לא איכזבה. התרגום של דנה כספי כמו תמיד משובח, למרות שלא קראתי את המקור, אני יכולה לחוש בדיוק של התרגום.

דאג סולסטד, סופר נורווגי שזכה בפרסים רבים, נפטר בחודש שעבר. זה הספר הראשון שלו שאני קוראת. עכשיו אתפנה לקריאת ספרו הראשון שתורגם לעברית “רומן 11 ספר 18.”

בישנות וכבוד, דאג סולסטד

מנורווגית: דנה כספי

הוצאת : ספרית הפועלים, 2025