תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.

חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.

ויפה היתה שעה אחת קודם –  סמי ברדוגו

לקרוא את הספר היה לי כמו לגור במוחה  של שרי, כאילו ישבתי בראש שלה, התבוננתי דרכה אל העולם החיצוני שאותו היא רואה, וחוויתי גם את עולמה הפנימי.

ספר שאינו קל לקריאה, אינו מתמסר ומאתגר את הקורא מחשבתית ורעיונית. הדמות של שרי נשארת עם הקורא זמן רב לאחר סיום הקריאה, כי הרי גרנו יחד באותו הראש.

הסיפור מתחיל כחידה בלשית שהולך ומתפתח  בהמשכו לכיוונים נוספים  עד לסיום.

מי רצח את אדל בת ה – 9 שהגיעה מביתה לשכונת השרון הירוק, מרחק ארבעה קילומטרים מהגינה ועוד בסקייטבורד?

לשרי חליווה, שגרה בדירה בדיוק מול הגינה שבה נרצחה אדל יש שישה חשודים: שני פועלי בניין ערבים – אב ובן, שלושה צעירים, ואביה של הילדה, הפָּרוּד מאמהּ.

קדימה צורן מקום שקט, מי שהגיע לגור כאן הוא בעל עקרונות וערכים. אנשים בחרו לגור כאן והיו משוכנעים שהם בטוחים, עד יום שלישי. עד יום הרצח. שרי חליווה משוכנעת שעוד אנשים ראו את החשודים, אבל איך זה שאף אחד לא היה בגינת המשחקים.

שרי בת 45 הגיעה לקדימה צורן, שבעה חודשים קודם לכן. קדימה צורן שם שמרבה הסופר לחזור עליו שוב ושוב, כדי להדגיש את הישוב בשרון הרגוע כמאפיין את תושבי מדינת ישראל. היא עובדת כפקידה במשרדו של אליאס רואה חשבון, היא מקיימת יחסים מיניים עם בנו שצעיר ממנה, ועם חברתה סילבי שיחד שרתו בצבא.

הרצח ממול למרפסת ביתה מטלטל את עולמה וגורם לה לכאב. עיקר מחשבותיה הן על כך שאם לא היתה פה אולי היה נמנע ממנה הכאב והאכזבה, אבל עינייה ראו הכל.

מחשבותיה סוערות מבולבלות וחסרות החלטה וגיבוש. שרי בחורה רגילה ללא חוט שידרה, ללא צבעוניות ואומץ, מין טיפוס אפור ולא מגובש. החיצוניות הבנאלית שלה מנוגדת לעולמה הפנימי הגדוש והמלא במחשבות. אנחנו הקוראים מכירים אותה לפני ולפנים. מה חושבת על, מה עושה, איך היתה בעבר, ומה ההווה הלא ברור שלה. שרי אינה לוקחת אחריות על חייה ואינה נחושה ברצונה. אי שם בגיל צעיר היתה נחושה לשנות את שמה משרה לשרי. ובזה הסתיימה הנחישות שלה.חלומות העתיד שלה בסיום הצבא התאיידו ומחלום על עריכת דין היא הופכת להיות פקידה.

מול שרי ניצבת סילבי הנמרצת, ההחלטית והצבעונית עם נשיות וחושניות מתפרצת.  לפני 15 שנה נולד הקשר עם סילבי. לשרי יש רגעים שהיא נבהלת ממה שלא קרה לה, ומה שהיא חשבה שלא יהיה, איך זה שהיא לא למדה מקצוע, ואיך היא לא אמא ואיפה הילד שלה, ומתי זה יקרה ואחרי רגע היא פשוט חוזרת להווה ומגלה שלא צריך לשנות כלום בחיים הפרטיים שלה, כי לפי תחושתה עוד יהיה לה זמן.

באמצע העלילה במדויק הופך הספר להיות פוליטי. מחשבותיה של שרי הן  לא רק על מה שהיא רואה בחוץ, ביומיום, אלא תהיות על עברה של המדינה ומה נהיה ממנה. פירוט היתר שמופיע ושנראה לי מיותר ולא מובן, הופך להיות הסבר על ההבדלים בין מדינת ישראל של אז מול היום. המחשבות הפוליטיות הן על כיבוש ושיחרור והתרחבות, על יהודי וישראלי, על השינויים הפוליטיים והחברתיים.שינויים של הבתים מה קרה להם, איך אנשים התפתחו, עברו דירות רכשו דירות, מה קרה לאנשים שמעדיפים לגור בבתי יוקרה בשרון, אפילו העברית השתנתה.

בספר יש יותר מידי תיאורים, התעכבות על פרטים כמו ארוחת ערב, תפוחי אדמה, כפות מיונז של תלמה, מחשבות של האפשרויות על המאכלים משנות ה-70 ה-80 ה-90 שלא היה אז הצע. בתחילה נראה לי  מיותר. בהמשף הבנתי יתכן והפירוט הזה הוא כדי להסביר את ההבדלים בין מדינת ישראל של אז, למדינת ישראל של היום. מה קרה לאנשים בדרך, כי הרומן באיזשהו שלב הופך להיות פוליטי.

אפילו העברית השתנתה ושירים קיבלו תפנית. “אוֹיש… מוזיקה מתפייטת שכזאת… מה הטעם האקטואלי שלה בשעה זו ובימים אלה, ובכלל בשני העשורים האחרונים שנפלו על ישראל ושינו את פניה של האוכלוסייה המקומית? או שבאמת יש משהו בצלילים העבריים הללו שאוֹצֵר רגש מֶלוֹדי של שייכות, של התמכרות אל הנועם השירי המליצי.”

אי אפשר להתעלם ששרי היא בת גילו של הסופר. המחשבות הפילוסופיות שלה על המדינה ועל אנשי השלטון מעלות מחשבות. השימוש בה למחשבות שלו הוא חכם וישר בפרצוף.(דעתי הפרטית שלי)  שרי נזכרת  “עד כמה אינה יודעת מה קרה איתה ב־2009. מפני שהיא, בעוונות שלה, נלכדה באותה שנה בבוסר, ולא הבחינה שאינה בְּשֵׁלה להיות… להיות…” 2009  היא שנה משמעותית מבחינה פוליטית.

בתחילה חשבתי שאולי לא הבנתי את הספר, רק לקראת סיומו יכולתי לזהות את האמירה.  הכתיבה המצויינת, תיאור הדמות  מדויק וראליסטי עד כדי פחד. אני לא יכולה להגיד שאהבתי את שרי, אבל לפחות אני יכולה להגיד שהבנתי אותה. ברדוגו מצליח ליצור דמות אמינה על כל הכשלים שלה, על כל האיכויות שלה, דמות שהיא בעצמה בקושי מבינה את עצמה, וככה גם לקורא קשה להבין אותה. דמות שהיא חצויה ולא יודעת מה להחליט, אם היא ככה, או היא אחרת. לא יודעת מה להחליט לגבי מגדריותה, מיניותה, עתידה כאמא. אפילו על אהבת הזולת אין לה דעה או יכולת הבעה.

הכריכה של הספר היא קטע מציור “דיאלוג חרישי” של יוסי ברק, שמזכירה לי את המלט “להיות או לא להיות”. כריכה מדויקת ומבטאת את נושא הספר.

הקריאה בספר אינה קלה, היא מאתגרת, כמו שציינתי, לרגעים מסוימים הרגשתי גודש במחשבות, בתיאורים, בפרטים רבים, עד שמגיעים לסיום ולפרק הנקרא “התערבות המספר”, שבו יש רמזים ברורים לכוונתו, ובמספר שורות הוא מסדר את כל המחשבות הבלתי מאורגנות של שרי, שלנו, של הסופר, בדיוק כמו שאליאס אמר לה “תאמיני לי, הכי קל יהיה לך ככה אם תראי את השנים מסודרות לפנייך.”

ממליצה למי שאוהב אתגרים וכתיבה משובחת עם מחשבות יומיום שמתערבלות עם מחשבות פילוסופיות.

ויפה היתה שעה אחת קודם, סמי ברדוגו

עורך: מנחם פרי

הוצאת: הספריה החדשה,