תפילה לשובם במהרה ובשלום של החטופים והחיילים.

חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.

חלוצה במערב, אלינור פרויט סטיוארט

“חלוצה במערב” החזיר אותי לימים שבהם קיבלנו מכתבים בדואר. מכתבים שנכתבו בכתב יד על ניר מכתבים מסוגים שונים, נייר שורות, נייר מעוטר. כמה ציפיתי לקבל מכתב לפתוח את המעטפה ולגלות את המילים שנכתבו עבורי. לכן הגעגועים לכתבי הנייר שהציפו אותי, גרמו לי להתייחס לקריאת המכתבים בספר כאילו הם נכתבו עבורי.

 זהו ספר מכתבים אמיתיים שנכתבו על ידי אלינור פרויט סטיוארט. אלינור איבדה את בעלה בתאונת רכבת ויצאה למסע הישרדות עם בתה בת השנתיים. תחילה עבדה כמנקה וכובסת ולאחר מכן  הפכה לסוכנת בית אצל מר סטיוארט שהיה מגדל בקר. היא רוכשת קרקע חקלאית.

מיד כשהגיע לביתו של סטיוארט בוויומינג היא מתחילה לכתוב מכתבים ארוכים למעסיקה הקודמת שלה, גברת קוני. במשך 13 שנים היא כותבת לגברת קוני ומתארת את קורותיה.

ההתרגשות של אלינור בכתיבת המכתבים ובסיפור על מה שהיא חווה אחזו גם בי. “חולצה במערב” הוא ספר קסום, עצם היותו סיפור אמיתי שבו המכתבים נכתבו על ידי אלינור, הופך את הקריאה בו לאמינה ומשכנעת.

אני עצמי הרמתי גבה כמה פעמים תוך כדי קריאה, קשה להאמין שאלו חוויות אינטליגנטיות ומרתקות שנכתבו על ידי אישה אמיתית בתקופה שבה לנשים לא היתה כמעט אפשרות ביטוי. אלינור עושה את הבלתי אפשרי, רוכשת אדמה, מטפחת גינת ירק, יוצאת למסעות עם בתה, מתפלאת שנשים אינן עושות כמותה, קוראת לנשים לצאת למערב ולהגיש בקשה לקרקע. “אני נלהבת מאוד מהרעיון של נשים המתישבות על קרקעות משלהן. גידול של יבול חקלאי לצורכי משפחה דורש פחות כוחות ועמל משדורשים יציאה לעבודה בשטיפת רצפות.”

הקריאה במכתבים יוצרים שלם. אלינור דמות כריזמטית ומיוחדת מצליחה להעביר לגברת קוני, הנמענת ולנו תיאור מדויק של חוויותיה ושל התקופה. היא מתלהבת מכל דבר חדש  כמו ילדה קטנה, אפילו המסע שעשתה עד שהגיע אל מר סטיוארט מתואר בעיניה כחווית הנאה. “איזה מסע זה היה, הנאה שנהנתי מכל אינץ’ רבוע היתה גדולה מזו שהסבו לי אי פעם מארקט טוויין או סמנתה אלן.”  היא חרוצה ואינה מתלוננת, נהנית מעבודתה ומהיופי שסביבה.

בזכות אופייה הנעים והמיוחד, ובזכות חוכמתה היא מתחבבת על אנשי המקום החדש.

אין ספק שהיא פמיניסטית חלוצה טרם עידן הפמיניזם. היא רואה בכולם שווים ואינה מוכנה שידברו אליה בהתנשאות. אפילו למעסיק שלה, מר סטיוארט אינה מאפשרת לרדות בה.

אלינור בעלת ידע ואינטליגנטית, למרות שלא רכשה השכלה ומעולם לא סיימה בית ספר היא מכירה סופרים רבים,  משווה את ההרפתקאות שלה לג’ק לונדון, מארק טווין. אבל לא רק ידע יש לה. תיאורי טבע שאותם מתארת הם כמו היתה סופרת, ״מכל עברנו נמתחו המדבר האומלל, חסר התקוה, הלענה הזועפת, מזת הרעב הנחושה להמשיך לחיות למרות הכל. הצבעים נהפכו לענבר וורוד.״ מתגלה כמלאת שמחה, אישה אופטימית הרואה רק את הטוב, מנסה לעזור, לתת ולתרום מעצמה לאחרים ולסביבה.

כמעט בכל מכתב היא מתנצלת על כך שהיא מאריכה בתיאורים ובכתיבה. “אנה סלחי לי וזכרי כמה בורה אני וכמה קשה לי להביע את עצמי כיאות.” משפט שמתגלה כלא נכון. אלינור אינה בורה והיא מצליחה להביע את עצמה באופן הכי רהוט שאפשר.

לאורך הקריאה למדתי לאהוב ובעיקר להעריך את אלינור, לרגע היה נדמה לי שהיא חברתי, כל יום חיכיתי לקרוא מכתב ממנה ולא רציתי שהספר הקסום הזה יסתיים. האופטימיות שלה, התעוזה, ההומור כבשו אותי.

בקיצור, נכנסה לי ללב.

בכתיבה הומוריסטית, מלווה  בשיבוצים ומשחקי לשון היא מצליחה להפוך את חייה לנוחים ונעימים. ” יש כאן שלוש עונות, חורף, יולי, אוגוסט.” היא מתארת לחברתה את מזג האוויר.

הספר גדוש בתיאור פרטי החיים, מזג האוויר, האנשים, הבישולים וסוגי המאכלים.

אלו הם אמנם מכתבים, אך אם קוראים אותם ניתן לראות בהם יומן ותיעוד של תקופה, של מקום, של נוף, של אנשים, של התנהלות. זהו תיעוד היסטורי יש כאן העברת רגשות וחוויות אישיות באופן כנה מאוד.

ממליצה בחום.

חלוצה במערב, אלינור פרויט סטיוארט

מאנגלית: יורם נסלבסקי

הוצאת: תשע נשמות, 2025