הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
עדן, ספרה הרגיש של נגה אלבלך
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
עדן – נגה אלבלך
אני אוהבת את הכתיבה של נגה אלבלך, הכתיבה שלה מדויקת, לפעמים סגפנית, אבל מלאת רגשות והתרחשויות מתחת לפני השטח. נגה מצליחה לשרטט ולהעביר לקורא את הדמוית שלה באופן מוחשי. היא כמו מצלמת רנטגן עבור הגיבורים שלה. מכירה ומבינה אותם.
בספר “עדן” שלושה סיפורים כשבמרכזם נשים. הסיפורים המתארים יחסי אנשים, נשים עם הסביבה ויחסים של הגיבורים על עצמם. הדמויות משעוות למגע אנושי, לא רק מגע פיסי, אלא בעיקר מגע רגשי.
רוני, גיבורת הסיפור “הכוננית הירוקה” היא עובדת בכירה במשרד ממשלתי, שהגיעה לטענתה בטעות לתפקידה. היא נפרדה מבעלה בגלל ההתרחקות של השנים ואחרי הפרידה הם התקרבו ונעשו חברים.
בינתיים היא מחכה לאהבה, חיה חיים רגילים, כהגדרתה. האם הם נטולי משמעות שאלה את עצמה? הבדידות מעיקה עליה, הדממה המוחלטת בביתה קשה לה, ההתבגרות אינה נעימה. על מנת להפיג את בדידותה היא משוטטת ללא מטרה. אחד הטיולים מוביל אותה לקבלת החלטה שנראית מוזרה לסביבה, אבל מאוד מתאימה לה.
דנה, גיבורת הסיפור השני “עדן”, בת להורים עם פיגור קל. הסבתא גידלה אותה והיא התביישה בהם למרות שהם מאוד אהבו אותה. דנה רוצה לפתוח בית קפה שכונתי, היא משתפת את רגב, ידידה, ברעיון ומושכת אותו בהתלהבות שלה למיזם. אין לה ניסיון, לא בבתי קפה ולא במלצרות והיא מחליטה לנסות את מזלה.
“בית קפה שכונתי בלי יומרות, בית קפה קטן שתוכל להתקיים ממנו, לקחת חצי מהרווחים בשביל לחיות, את החצי השני בשביל רגב שגם הוא יוכל לחיות חיים מונוטוניים חוזרים על עצמם.”
דנה ורגב מנסים לשרוד בעיר הגדולה ששואבת מהם כוחות. שניהם יחד רוצים להפיג את הבדידות המאיימת עליהם וגורמת להם להיות נעלמים.
“ואיך שורדים בתוך כל הבדידות ומה קורה עם הכסף, כי הכל מסתובב תמיד סביב כסף כולל אהבה. בדידות של צעירים בתוך העיר הגדולה בניקור בהישרדות שלהם היום יומית.”
“נועה נעלמה” הוא סיפור של חיפוש עצמי בתוך חי היומיום. נועה היא אישה שהייתה בעלת הרגלים קבועים, היא נעלמה במסיבה באותה שבת של הטילים.
בני המשפחה מנסים למצוא תשובה, מחפשים אותה בעבודה, אין להם את אנשי הקשר, כיוון שהטלפון איתה. הבעל מספר בתחנת המשטרה שהיא לא סיפרה הרבה, אבל דברים תמיד התבשלו לה בראש, פתאום צצו ופתאום היא עושה אותם. היא לא חסרת אחריות או קלת דעת, היא פשוט מחליטה מהר ומבצעת. כך הוא מגלה. בתחנת המשטרה הדמויות שהכירו אותה מספורות כל אחת על נועה, על מנת ליצור תמונה שלמה. הבעל ,החברה, הילדים, בעל בית הקפה כל אחד מספר מנקודת המבט שלו. זהו פסיפס אנושי של אנשים שמנסים להרכיב את דמותה החידתית של נועה על מנת לגלות היכן היא.
הנשים עומדות במרכז הסיפורים, נשים שמחפשות את המהות שלהן, עם עצמן ועם הסביבה. לאורך העלילה הן עוברות תהליך של התבגרות, ללא קשר לגילן הביולוגי. כמו שציינתי, נגה אלבלך מבינה את תהליכי הנפש של הדמויות שלה ואת המורכבות הפסיכולוגית שלהן. בכתיבה רגישה ועשירה היא מצליחה ליצור דמויות אמינות שהקורא מזדהה איתן.
עיצוב העטיפה של דוד בן הרא”ש הוא המנימליסטי ומדייק את רעיון הסיפורים, ארעיות החיים.
ממליצה מאוד.
עדן, נגה אלבלך
עריכה: ארז שוייצר
הוצאת: הקיבוץ המאוחד,2025