תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.

חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.

בוגדת נאמנה, אוליסיה קנטור

בכל פעם כשאני קוראת ספר עלילתי על רוסיה שלאחר המהפכה ובתקופת השלטון  הקומוניסטי איני יודעת כיצד האנשים חיו בה, או נשמו.  איך התנהלו ברחובות תחת הפחד והאיום על חייהם ובעיקר פחד מבגידה, אפילו של אנשים הקרובים להם.

הספר “בוגדת נאמנה” העלה בפני שוב את השאלות הקשות.

זהו ספר קריא עם עלילה קולחת ומרתקת, על מרבית האירועים והשתלשלות הענינים הכרתי מקריאה בספרים אחרים, אפילו טובים יותר, ובכל זאת אני שמחה בקריאת הספר, מדוע? כי הדור הצעיר שנולד לאחר נפילת החומה אינו יודע כיצד חי הדור של המהפכה והתקופה האפלה של רוסיה. הספר מביא בפניו את ההיסטוריה האכזרית של התקופה.

הספר מגולל בכתיבה קולחת ומעניינת את קורותיה של סופי, קרוביה ומשפחתה.

השם בוגדת נאמנה הוא אוקסימורון, זהו משחק מילים מנוגדות, כי בגידה ונאמנות אינן יכולות לחבור יחד, אבל במצבים שונים הן כן יכולות. בתקופת המשטר הקומוניסטי היו בגידות ונאמנות , בגידות במשפחה ונאמנות לרעיון האידאולוגי, או בגידות ברעיון הקומוניסטי ונאמנות לאנשים. צמד המילים בוגדת נאמנה מעלה בפני הקורא והגיבורה קונפליקט פנימי בין ערכים ונאמנות לבין קשרים עם אנשים אהובים.

התקופה היא מלחמת העולם השנייה.  אביה של סופי נעלם עם גברים נוספים במרתפי הנקו”ד. סופי בת העשר  ושאר הנשים נשארו ונאלצו להתחבא על מנת לשרוד, כשהפחד מהשלטון החשש לגורל הגברים שנעלמו מעיב על חייהן.

פרטיזנים שמגיעים לבקתה, שבה הם מתחבאים, הופכים את סופי למרגלת. כיוון שהיתה ילדה לא חשדו בה כשנכנסה ויצאה מהכפר. סופי הפקחית והענינית אומרת לחברתה ״ כאשר המלחמה תסתיים, אף אחד לא יעיז לשפוט אותך. תתרכזי בלעשות מה שצריך כדי לשרוד את הזמנים הקשים.״

כשמלחמת העולם השנייה מסתיימת עומדת בפניה שתי אפשרויות ,שתיהן גרועות והיא מחליטה בגרועה פחות. היא לומדת משחק במוסקבה.

העלילה מתפתחת ומסתבכת. סופי לומדת לנווט עצמה בין האנשים ואנשי הממסד עד לסיום המפתיע.

“בוגדת נאמנה” הוא רומן קצבי, מרתק שמתאר במדויק את התקופה האפלה ביותר בהיסטוריה של רוסיה. הוא מעמיד את הגיבורה בפני מצבים מסוכנים ובחירות קשות. ומעל לכל הוא מעלה את שאלת הנאמנות כערך עליון.

בוגדת נאמנה, אוליסיה קנטור

מאנגלית: נמרוד ברקו

הוצאת: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2025