הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
בוקר שכולו אור עם זיו יונתן אצלי בסלון
תפילה לשובם במהרה של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
מפגש עם זיו יונתן על ספרו במקום פרידה.
מיוני בשבוע הספר האחרון, שבו פגשתי את זיו יונתן חיכיתי למפגש איתו עם בנות המועדון אצלי בסלון.
כמה אור היה אצלי היום בסלון.
זיו יונתן כשמו כן הוא, כולו אור. הוא נכנס בצניעות ובשקט אל הדירה והציף אותה באור ואהבה. קרוב לחמישים אנשים ישבו מולו מהופנטים מדבריו.
הוא פתח בסיפור:
“כשהייתי ילד אבא שאל אותי מה אתה רואים והצביע על הכסא, מבלי לחכות לתשובה הוא הניף את הכסא הניח על השולחן ושאל מה אתה רואה?” כשזיו אמר כסא על שולחן מיד אמר לו אביו, זו אומנות.
אומנות זה מה שצריך להכיר בחיים אמר לו אביו וחינך אותו לפי אמונה זו.
“הסיבה שאני נמצא כאן היא כדי שתשמעו את הקול שלי, הקול שלי דומה לקול של אבא אבל נמצא בתוך הספר “במקום פרידה.” “
נתן יונתן הנחיל לזיו, בנו עשרה ספרים שהם יקרים לליבו עם הקדשה בכל ספר. “אבא נתן לי עשרה ספרים עצם עיניים ועזב.”
עם מתנה מיסתורית שכזו, שהיא ירושה, התמודד זיו. הוא קרא את הספרים דרך עיני האב ודרך עיניו שלו. בשיחה איתו הבוקר הוא שיתף אותנו במחשבות שלו על כל ספר. החיפוש שלו למשמעות הבחירה גרמה לו לקירבה לאביו. דרך הספר הוא הבין את משמעות המילים עבור אביו. את משמעות האומנות. זיו מספר שהם דיברו כמעט תמיד על אומנות, שיחות חולין, של מה נשמע ומה היה, לא התקיימו בינהם.
זיו פרש בפנינו את מערכת היחסים המורכבת בינו לבין אביו. מערכת יחסים של אהבה והבנה. סיפר על אביו ועל חוכמתו, על אהבתו לעולם ואיך דרך הטבע ביטא את אהבתו לאנשים ולאשתו. הוא גילה לנו על חוש ההומור של אביו והצליח להצחיק אותנו כשסיפר כיצד האב חזר קורן יום אחד כי חשבו שהוא יהורם גאון והוסיף, “נראתי להם מוכר.”
במשך שעה הפליג זיו בסיפוריו ואנחנו כמו נוסעים שטנו עמו על מי הזיכרונות. למדנו להבחין בין האיש הזה לאיש ההוא. סיפר לנו כיצד פיענח את הסיבה לבחירת הספרים שאביו העניק לו. אבל בעיקר הוא הדגיש עד כמה האומנות חשובה לנפש האדם. לכן נתן יונתן הסכים ששיריו יולחנו, כך יזכרו אותם ואותו.
הספר האחרון עם הקדשה שנתן יונתן העניק לו היה “והיום אינו כלה” זיו הבין שאביו מנסה להעביר לו מסר. אולי רמז לו שרצה להיקבר בקיבוץ שריד.
הספר האחרון שנמסר לו היה ללא הקדשה “פרקי אבות”. כשזיו קרא בו הוא הבין עד כמה אביו היה איש חכם, אוהב אדם, שהרבה לטייל איתו טיולים קטנים.
הוא סיים את השיחה ואמר “אנחנו שליחי השפה”.
אנחנו נותרנו בפה פעור מול דבריו. במשך שעה שלמה התנתקנו מכל מה שמסביב, למדנו והחכמנו על מערכת יחסים בין אב לבן. למדנו על חשיבות האומנות ועל אהבת האדם.
תודה לך זיו על בוקר של אור וחוכמה, על תובנות לחיים שנתת לנו ובעיקר למדנו על מערכת יחסי הורים ילדים. הלוואי וכל ילד ייקח את הטוב שנתנו לו הוריו ויהפוך אותם לאור ופנס לחייו. המסע שאתה עשית גרם לנו לחשוב על המסע האישי שלנו עם ילדנו.
מחכה לספר הבא שלך.
ולכם, אני ממליצה לקרוא את הספר המרגש והחכם שכתב זיו יונתן לא תתחרטו. באחריות.
מה חשבתי על ספרו במקום פרידה
נתן יונתן וזיו יונתן “שעת האור האחרונה