תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.

חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.

הילד מנאפולי – ויולה ארדונה

יש מי האומרים כי הילד בוחר את הוריו. משפט שמנחם ונותן להורה כוח ואהבה, כי בחרו בו להיות הורה. אבל מה קורה במציאות שבה ילד מוותר על ההורה הביולוגי שלו ובוחר בהורה אחר.

הספר “הילד מנאפולי” מעלה סוגיה זו במלוא עוצמתה ומעמיד בפני הקורא שאלה מוסרית, האם זה נכון, האם הילד יכול לבחור בהורה אחר והאם ההורה הביולוגי מוכן לוותר על בנו למען איכות חיים ועתיד טוב יותר

 1946 איטליה שלאחר מלחמת העולם השנייה היתה מבודדת וענייה. נאפולי  הענייה עכשיו ענייה יותר.

בצפון המדינה המפלגה הקומוניסטית פעילה ומקבלת החלטה לקבל את ילדי הדרום לתקופת החורף. בצפון הם יקבלו אוכל, בגדים וילמדו בבית הספר ובכך יקלו על הוריהם. זו היתה יוזמה של קבוצת נשים מאיגוד הנשים באיטליה. בין השנים 1945 ו-1947, למעלה מ-70,000 ילדים איטלקים, התארחו אצל משפחות ממרכז וצפון איטליה. הילדים קיבלו מזון, טיפול ומחסה. לאחר כשנתיים חזרו הילדים למשפחותיהם, ולעתים קרובות שמרו על קשר עם המשפחות שאירחו אותם. במקרים מסוימים, הילדים נשארו עם משפחותיהם החדשות.

אמריגו, נער עני שחי עם אמו האנאלפביתית בנאפולי מתפרנס מאיסוף סמרטוטים. אביו נטש את משפחתו והיגר לאמריקה, אחיו הגדול עזב את הבית ואמריגו אינו מכיר אותו כלל. הוא חולם על חיים טובים. הוא מביט ברגלי האנשים ונותן להם ניקוד כלכלי לפי הנעלים או אין נעלים. כל חלומו הוא נעלים נוחות, לא קרועות. אמריגו נשלח עם עוד ילדים לצפון. הילדים פוחדים שזו תרמית וודאי יכרתו את ידיהם,או ימכרו אותם.

“אי אפשר לבחור את הילדים שלך.”  אומרת לו אמו.

והנה כאן בצפון הורים ובעלי משפחות בוחרים בילדים שהם יהיו עבורם כמו הורים. דרנה עלמה צעירה ללא בן זוג אוספת אותו אליה ואל משפחתה.

הספר מתאר את איטליה שלאחר המלחמה, הוא מבוסס על אירועים אמיתיים. אמריגו מספר את סיפורו בגוף ראשון, בחלק הראשון שפת הדיבור נמוכה על מנת ליצור אמינות לשפה של ילד בן שש. תיאור מקום מגוריו, החברים ומעללי ההישרדות שלו הם לעיתים הומוריסטים. נקודת המבט הילדית שלו היא תמימה.

הצפון מהפנט את אמריגו, הכל שונה ובעיקר הפוך ממה שבדרום, במקום הולדתו. ככל שעוברים החודשים אמריגו חושש מהרגע שבו יצטרך לחזור לביתו. וכשהחיטה צומחת ומבשילה הוא יודע שיחזור לעוני שבביתו.

“אנחנו כבר שבורים לשני חצאים” אומר לו חברו בדרך חזרה הביתה לאחר שהשהות בצפון הסתיימה.

“את אומרת את זה לי, מדלנה, אחרי שהעלו אותי לרכבת הזאת כשהייתי בן שבע? בצד אחד היתה אמא שלי ובצד האחר כל מה שרציתי: משפחה, בית, חדר משלי, אוכל חם, הכינור. אדם שהיה מוכן לתת לי את שם המשפחה שלו. קיבלתי עזרה, זה נכון, אבל חוויתי גם הרבה בושה. הכנסת האורחים, האחווה, כפי שאת אומרת, יש לה גם טעם מר, לשני הצדדים, למי שנותן ולמי שמקבל. לכן זה קשה כל כך. אני חלמתי להיות כמו האחרים. הייתי רוצה שישכחו מהיכן באתי ולמה. היה לי הרבה, אבל שילמתי את מלוא המחיר.”

“הילד מנאפולי” מעלה שאלות מוסריות ופילוסופיות, על בחירות בחיים, של ילד ושל הורה,  מי ההורה האמיתי? מה הם השורשים שלך? מהי אהבת אם? וכיצד היא נמדדת?

החלק האחרון מסופר מפיו של אמריגו המבוגר. חלק מאוד מרגש וכואב.

אמריגו עובר מסע התבגרות והבנה, הוא לומד על עצמו, על הכוחות והיכולות שלו ובעיקר מהי אהבת אם ועד כמה היא מסורה לבנה.

מה קרה לאמריגו הילד שחזר למקום הולדתו? על כך בספר המרתק.

ספר נוגע ללב, הדמויות האנושיות הן שיוצרות עלילה מרתקת. העלילה מבוססת על אירועים אמיתיים ונותן הצצה היסטורית לתקופה קשה באיטליה שלאחר המלחמה.   התרגום של שירלי פינצי לב הוא מדויק ומשובח כמו בכל שאר תרגומיה.

הספר עובד לספר בשם “רכבת הילדים” והוא מוקרן בנטפליקס. גם הוא מומלץ לצפייה.

הילד מנאפולי, ויולה ארדונה

מאיטלקית: שירלי פינצי לב

הוצאת: אחוזת בית, 2024