הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
מקום שמור, ספרה הסוחף של יעל ואן דר ואודן
תפילה לשובם של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
מקום שמור – יעל ואן דר ואודן
“תהיי נחמדה אליה אומר לה אחיה, והיא עונה אני לא אהיה אליה שום דבר.”
לואי, אחיה של איזבל משאיר את אווה חברתו החדשה, אחת מיני רבות, אצלה בבית ונוסע לנסיעת עבודה לחודש.
“מקום שמור” הוא רומן בשלוש מערכות.
הולנד השמרנית של 1961, שנים לאחר המלחמה.
המלחמה נחקקה במוחה של איזבל בצורה עמומה בלי סדר. ב- 1939 אביה נפל במדרגות ואחרי חודש נפטר
הדוד רוכש בית בכפר ונותן להם אותו, בידיעה שהבית יעבור ללואי בבוא הזמן. לואי אחיה כעס כשעזבו את העיר, הנדריק היה בעל קשיים ולא היה איכפת לו.
הבית אומנם מיועד ללואי, אבל היא זו שגרה בו עם אמה וטיפלה בה עד מותה וחיה בו בבדידות. היא היתה שייכת לבית, לא היה לה שום דבר אחר, שום חיים פרט לבית. והבית לא היה שייך לה.
איזבל קפדנית, נוקשה, בעלת סדר יום קבוע, לא רוצה שיגעו בשום דבר. לא מוכנה שאווה תישן בחדר של אמה, ואווה מתעקשת שכן. איזבל פוחדת שהיא תגנוב לה, לכן היא מעדיפה להישאר בבית בזמן שהותה של אווה ומנהלת מחברת, יומן מעקב של כל הפריטים והחפצים שבבית. ואכן חפצים קטנים נעלמים, פמוט, אצבעון, סכין.
המתח בין איזבל לאווה הולך ומתעצם. אווה כריזמטית, ישירה, שואלת בלי היסוס את השאלות האישיות והן כמו חרב בלב של איזבל. לא עושה חשבון ולא מתחשבת ברגשות של איזבל, נוגעת בכל חפץ. כל צעד של אווה בבית מחסיר פעימה אצל איזבל. כשאווה שואלת באופן ישיר ומפתיע “למה את לא אוהבת אותי?”, או “על מי את כועסת?” איזבל מופתעת. היא חיה בבית בבדידות ללא חברים, הנוקשות שלה וסדר היום הקפדני שמרו עליה. הבית היה ההגנה שלה, היאחזות בעבר שהיה לה. אווה משבשת לה את הסדר הפיסי והנפשי. איזבל מתבלבלת ,זו לה הפעם הראשונה שמישהו מתעניין בה, שואל שאלות אינטימיות.
אווה שמה לאיזבל מראה מול הפנים ובאחת הפעמים מטיחה בה “את לא נותנת לי לנשום, הולכת אחרי, לא נותנת מנוחה על מי את כועסת? עלי? על לואי?”
“שום דבר לא מעורר בך אושר?” שאלה אווה את איזבל באחת מארוחת הערב השתוקות. שאלה שעוררה ריגושים ותהיות אצל איזבל. איזבל מתחילה להתבונן על עצמה פנימה.
מפגש מתוח בין שתי נשים שלכל אחת מהן סוד.
המתח בינהם היה כמו חרבות שלופות שמתעופפות באוויר וחותכות את האור. שתי נשים שונות תחת גג אחד. דמותה של אווה המשוחררת שאינה מניחה הקסימה אותי, רציתי לדעת לאן מערכת היחסים בינהן תוביל, וכיצד כל אחת תעבור את מסע ההתבגרות שלה.
כיוון שאיני רוצה לספר ספוילרים, אלא מעוניינת שאתם תקראו ותלכו עם שתי הנשים השונות יחד, לא ארחיב בפרטים. הספר הוא אנושי ורגשי יש בו מתח והוא אינו ספר מתח. יש סקרנות מה הגורם ההתנהגותי של כל אחת מהדמויות הקיצוניות.
בכתיבה סוחפת ותיאורים מדויקים טווה יעל ואן דר ואודן עלילה מפותלת שהולכת ומסתבכת עם הפתעות עד לסיום.זהו סיפור על זיכרון, חיפוש אחר אהבה, משמעות הבית עבור האדם. זיכרון קולקטיבי שלנו כעם בתקופת השואה בהולנד. באומץ רב היא מעיזה ומתחשבנת עם העם ההולנדי על העוול שנעשה ליהודים, עוול כפול כשנשלחו למחנות וכשחזרו מהם.
יש בספר מספר שיאים ותפניות של עלילה, מה שגורם לרצות להמשיך לקרוא. אבל באמצע הספר יש ירידת מתח וחזרה על תיאורים, ובכל זאת הסקרנות גוברת והרצון להמשיך לקרוא ולדעת מה יקרה בסיום, ולאן מערכת היחסים תתגלגל, גברו והובילו אותי להמשיך לקרוא.
סיום הספר הוא כמו אגרוף ויש בו ריכוך ונחמה.
זהו ספר ביכורים טוב. יעל ואן דר ואודן. יעל נולדה בתל אביב לאמא ישראלית ואבא הולנדי, גדלה והתחנכה בהולנד. “מקום שמור” היה מועמד לפרס בוקר 2024
ממליצה לקרוא בזכות הכתיבה בזכות הדמויות המנוגדות, בזכות העלאת זיכרון של מלחה”ע השנייה בהולנד.
מקום שמור, יעל ואן דר ואודן
מאנגלית: שרון פרמינגר
הוצאת: ידיעות אחרונות, 2024