הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

סיפורו של ורנון סובוטקס חלק 2 – דפנט

Spread the love

מתפללת לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.

חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.

סיפורו של ורנון סובוטקס חלק 2 – דפנט

לקרוא את החלק השני בטרילוגיה הנפלאה, “סיפורו של ורנון סובוטקס” זה כמו לפגוש בשמחה חברים מוכרים מהעבר, ולנסות לגלות מה הסוד שהוסתר ממני ומשאר החברים של ורנון.

החלק הראשון העביר ביקורת נוקבת ללא רחמים  על החברה הפריסאית והמערבית בכלל. החלק השני גם הוא בעל ביקורת  ישירה, קצת מרוככת, ויש בה עמדה פילוסופית ופסיכולוגית.

דפנט לוקחת את הקורא למסע בעקבות ורנון והשינוי שחל בחייו, מסע בפריס (התענגתי על המקומות המוזכרים ועל הבר ליד פארק בוטש ומון), מסע עם החברים. זה מסע סוציאלי חברתי פסיכולוגי. מסע בעל ביקורת נוקבת.

דפנט אינה פוחדת להגיד הכל, אין לה ממה לחשוש, מה כבר תפסיד? כי היתה הכל, עזבה בגיל צעיר את ביתה, עברה  אונס, עסקה בזנות, התמכרה לאלכוהול , סמים, יצאה מהארון רק בגיל 35, היתה דיירת רחוב והפגינה נגד אלימות. היא כל אחת מהדמויות שבספר.

היא היתה בתחתית החברה והצליחה להגיע למעמד של סופרת מוערכת זוכת פרסים, ובמאית מכשרת. היא  מכונה  “בלזאק של הרוקנרול” וכמי שכתבה את הקומדיה האלוהית של המאה ה-21.

דפנט בוראת עולם עשיר של דמויות ססגוניות במגוונים צבעים שמטרתם היא להעלות למודעות את תחלואי החברה. היא בוראת עולם עם דמויות צבעוניות וססגוניות. לדמויות שהכרנו מהחלק הראשון, חברו התסריטאי, חברו המפיק,  כוכבת הפורנו, חברו הטרנסקסואל, חברתו הטראנסית ועוד,  נוספות דמויות חדשות משולי החברה, אנשי הפארק ההומלסים. יחד הם יוצרים בליל מיוחד של אנשים שלכאורה אין ביניהם קשר. דפנט מצליחה לחבר בין האנשים השונים בדרכה שלה.

ורנון בן החמישים היה בעל חנות תקליטים “רבולבר” שהיתה פופולרית ומוצלחת בפריס. בשנות האלפיים עם ההתפתחות הטכנולוגית והשינויים הדיגיטליים במוסיקה, שבהם הלכו ונעלמו התקליטים, ורנון נאלץ לסגור את חנותו. למחיתו הוא התפרנס ממכירת חפצי החנות ודמי אבטלה. חברו הטוב הוא הזמר המפורסם ורב התהילה, זמר שחום עור ויפה תואר, אלכס בליץ’. בליץ’ שילם עבורו את שכר הדירה, ביום שהוא מת ורנון נשלך לרחוב, חבריו נוטשים אותו ואינם מוכנים להלין אותו אצלם.

בתחילת החלק השני אנחנו פוגשים את ורנון חבול כולו, חולה, חי כמו הומלס, מתקלח בברז, ישן במקומות שונים, אנשים מביאים לו אוכל, כולו מרופט, סמרטוט, ממש כמו הומלס. כשהוא מגיע לפארק בוט  שומון  (פארק יפיפה רחב ידים) הוא מוצא חברים אחרים, שונים, הוא הופך לדמות שמאגדת סביבו את דיירי הפארק הומלסים כמותו.

 הרכוש היחיד בעל הערך הכספי והרגשי שהיה לו הוא קלטת של אלכס בליץ’ שיש בה סוד. כל חבריו של ורנון ובליץ’ סקרנים לדעת מה יש שם בקלטת וכולם מוכנים לעשות הכל על מנת להשיגה. את ורנון לא מעניין מה מספר אלכס, הקלטות מבחינתו הן מקור רווחי, עוד קצת כסף כדי לשרוד.

הקלטת היא הסוד והסקרנות של חבריו מהעבר של ורנון, כולם מעוניינים בה, הקלטת היא סמל. דפנט תולה עליה את כל תחלואי החברה המודרנית. לא אגלה  מה יש בקלטת, כי אנחנו כמו החברים סקרנים ורוצים לדעת מה הסוד שכולם מוכנים לעשות הכל, ורק ורנון אינו מתרגש ממה שיש בה. בקלטת נגלה גם את הסיבה לאדישותו.

המרדף אחר השגת הקלטת נעשה על ידי כמה אנשים וחברים כשלכל אחד מניע משלו. ההפתעה היא שכאשר הקלטת נמצאת היא עושה דרכה לידיים שלא ציפינו שיגיעו. זו ההפתעה והנקמה של דפנט לחברה.

בבניית העלילה דפנט מצליחה ללכת בשביל לכאורה, ואז היא סוטה ממנו, יוצרת בלבול והפתעה שיוצרת ביקורת חברתית. ביקורת שמזעזעת את הקורא. היא מצליחה לרמוס ולפגוע בה – כל, איסלאם שמתפשט באירופה, מהגרים, אימהות, נישואים, אמון, בגידה, זוגיות, חברות, פוליטיקה, עליית הימין הקיצוני. הביקורת שלה היא כמו חלקי פאזל שמתאחדים לתמונה שלמה, תמונה לא נעימה שאותה היא מעמידה מול הקורא.

אבל אל תטעו, היא לא רק מעבירה ביקורת ומשאירה את הקורא עם טעם רע ומר, יש לה מתחת לפני השטח אפשרות של תיקון חברתי.

ורנון הגיבור שעושה בחייו  שינויים הוא זה שנושא את הבשורה, לפחות בחלק הזה של הטרילוגיה.

ורנון כמו ישו, מקבץ סביבו את כל האומללים והמסכנים מהפארק, ואת חבריו שהם אומללים בדרכם בתחפושת של אנשים הגונים שגרים בבתים, מתפרנסים ותורמים לחברה.

חששתי מקריאת החלק השני, ברוב המקרים ספר שני הוא פחות מהראשון. ורנון 2 אינו נופל מהחלק הראשון, הוא אומנם עדין יותר ואלגנטי, אבל הקול הביקורתי שלו נוכח, הדמויות נשארו ססגוניות ואחרות.

זהו רומן רב קולי בועט באלגנטיות בכל מפגעי החברה. יש בו אירוניה כואבת, לעג מסוגנן. בשפה ייחודית וציורית מצליחה דפנט לזעזע את הקורא. תוך כדי הקריאה הקורא סקרן לדעת מה יהיה בסיום, ואינו שם לב לביקורת הנוקבת, רק בסיום הקריאה הטעם העוקצני המריר במסווה של אירוניה מחלחל ומשפיע.

רומן חברתי עם דמויות מיוחדות ושונות, דמויות שגם אם לא מזדהים איתן הן נכנסות ללב.

כיוון שאין לי סבלנות אני מקוה שהחלק השלישי יתורגם במהרה ולא אמצא עצמי לומדת לקרוא צרפתית בקונסוליה כדי לקרוא את ספריה.

עוד מילה על הכריכה, ההוצאה החליטה לשנות את כריכת הסידרה ולא להישאר בכריכה המקורית כפי שיצאה בצרפת. אישית אהבתי את הכריכה הקודמת, אפילו שהיה בה משהו לא נעים, היה בה משהו עוצמתי.

סיפורו של ורנון סובוטקס, ספר שני. דפנט

מצרפתית: רמה איילון

עורך התרגום: אמיר צוקרמן

הוצאת: מודן, 2024

מה חשבתי על סיפורו של ורנון סובוטקס חלק 1 סיפורו של ורנון סובוטקס- ספרה הנועז והבועט של דפנט

תגובות בפייסבוק