הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
הרוצח האחרון בפתח תקוה – לימור נחמיאס
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
הרוצח האחרון בפתח תקוה – לימור נחמיאס
המסקנה הפרטית שלי היא ש”הרוצח האחרון בפתח תקוה” אינו ספר מתח, זה ספר ארספואטי בתחפושת של ספר מתח, בלש, רציחות ועוד.
בבניין משותף בצפון הישן של תל אביב, רחוב אחד מעבר לכביש מגורי, מתים אחד אחר השני והשנייה הדיירים. כל אחד.ת מיתה אחרת, אחד טבע באמבטיה כשנרדם, אחר בלע רעל עכברים אחרת קבלה אירוע מוחי ונפטרה אחרי זמן.
אחד הדיירים מחליט לחקור, רושם במחברת את כל החשודים ומי החשודים? כל דיירי הבניין שנותרו בחיים.
המשותף לדיירים שמתו הוא הבניין שבו הם מתגוררים, או התגוררו וסדנת כתיבה שבה הם משתתפים. את הסדנה מנהלת נויה, בתה של אחת הדיירות, סופרת מתח מצליחה שמחפשת באופן אובססיבי בן זוג.
דיירי הבניין, פלג דדון, מתרגם וסופר שספרו “הרוצח האחרון בפתח תקוה” נדחה על ידי הוצאות לאור. פלג מתוסכל, מחפש רעיונות לכתיבה. פלג דדון הוא הגיבור הטראגי שמשלם מחיר כבד על חטא ההיבריס שלו.
אמה של נויה שבדירתה מתקיימת סדנת הכתיבה “רצח במשיכת קולמוס” (זוכרים, היתה סדרת טלוויזיה בשם זה) היא כותבת מוכשרת ונויה מסרבת להעניק לה בכל פעם פרס הצטיינות.
גברת וולף, זקנה נרגנית, שמסרבת לביצוע פרויקט תמ”א.
כרמית מקומה ראשונה יוזמת במלוא המרץ ומובילה את הבניין לפרויקט תמ”א. היא נלחמת בדיירים שמסרבים לחתום על אישור ואינה נכנעת.
ביקור אחד של פלג דדון בדירתה של גברת וולף מוביל אותו לרעיון לספרו. מספר ימים לאחר ביקורו היא מתה. מרגע זה כמו ריקוד סוער של משתתפים רבים יוצאת העלילה למסע הזוי.
“תמיד יש מניע” מלמדת נויה את תלמידיה, זה משפט ששייך לספרים ולעלילה, אבל הוא מרכיב באישיות של כל אחד מדיירי הבניין. לכל אחד מניע משלו וכולם יחד מתאחדים לעלילה קולחת, דרמתית, קצת אפלה ומורבידית ובעיקר בלתי הגיונית. “מה יש בבניין הזה שכל הזמן מתים בו? “שואלת הדיירת. “יש בנינים שלא מתים בהם?” עונה האחרת.
בנין אחד, דירות זהות, דיירים שונים.
זה ספר על אנשים, חברויות, ביטחון עצמי ומציצנות. ספר שעיקרו הוא הבדידות וחיפוש אחר אהבה וקשר. יש בו דעות פילוסופיות ורמזים לזוג ספרותי פילוסופי סארטאר ובובאר. (יש בספר רמזים ספרותיים רבים) ספר שמציג את עולמם האנושי של הגברים והנשים.
יש בו טרנד אקולוגי שאותו מייצג בשיא הציניות ואדיקות אופיר, חברו של פלג דדון. טבעוני קיצוני שרואה בכל אדם רוצח. כשהוא אומר לו על כך שיש לו, לפלג, דם על הידיים והוא הרוצח, פלג משוכנע שהוא גילה את מעלליו, אבל אופיר התכוון לרצח חיות.
וכמו שאמרתי, לדעתי הספר הוא ארספואטי, מתאר תהליכי כתיבה, מניין שואבים השראה, מתאר את נבכי נפשו ואישיותו של הסופר והיוצר, את רקיחת העלילה, את התיסכול האישי של כל סופר מהצלחה של אחר, או מאובדן הכישרון היצירתי, דחיית הספר על ידי ההוצאות וביקורות על הספר, מספיק ביקורת אחת של עורך, מבקר נחשב והספר ימריא.
גם אנחנו הקוראים, הסופרים, העורכים כולנו נמצאים באותה קלחת, או נכון יותר באותה העלילה הספרותית שטוותה בחן ובגאוניות הסופרת.
“אני לא רוצה לשמוע על המציאות, קחו את האמת כנקודת מוצא ותמריאו״ מלמדת נויה את תלמידיה. וזה מה שקורה בספר. האמת, המציאות, הבדיה, העיר כולם מתערבבים לעלילה אחת.
הדמויות שבראה לימור נחמיאס הן אנושיות ופגומות החיות בתוך עצמן וכאבן. כל אחת מהן מתנהגת בהתאם לאופייה. מלבד הדמויות החלשות יש ציניות וביקורת על עולם הספרות ובעיקר על הביצה הספרותית הקטנה במדינתנו. היא משתמשת בכל האמצעים האפלים על מנת להעצים את הרעיון. קנאת סופרים, יובש כתיבה, גניבות ספרותיות ובעיקר לועגת לסדנאות הכתיבה. קנאה כעס תחרות מרדף אחר הכרה ופרסום. הספר הוא תרגיל מצוין לאוהבי הספרות, הקורא מזהה יצירות ספרותיות רבות שמוזכרות וזוגות ספרותיים שחיו יחד.
יחד עם ציניות לעולם הספרות היא מתארת את העיר תל אביב על פגמיה בהווה, והם בניות התמ”א שצצות בכל מטר בעיר.
ספר קריא, בלתי הגיוני בעליל, היה שלב בעלילה שעצרתי, כי הספר לא המריא לדעתי, ולאחר מכן הוא תפס תאוצה ורציחות קצת מוגזמות. מי שרוצה לברוח מעט מהיומיום והמרקע שמציפים אותנו באירועים אמיתיים מוזמן להגיע לתל אביב ולקרוא על הרוצח האחרון בפתח תקוה.
הרוצח אינו מפתח תקוה והאירועים אינם מתרחשים בפתח תקוה, הם מתרחשים בסביבת מגורי, ממש מעבר לרחוב שלי. אהבתי לטייל ברחובות שבהן אני עוברת, ארלוזורוב, סוטין, פומפידיתא, בארי והגינה המרווחת שבו. עכשיו אני הולכת לחפש את הבית שעבר תמ”א ואולי לשתות קפה באחד מבתי הקפה שבסביבה ולקרוא את שאר ספריה של נחמיאס שטרם קראתי.
מומלץ למי שאוהב מתח, בלש, רציחות וספר קריא.
הרוצח האחרון בפתח תקוה, לימור נחמיאס
עורכת: נועה מנהיים
הוצאת: כנרת, זמורה, 2024