תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.

החלמה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות.

השתאות – ריצ’רד פאוארס

ספר דיסטופי, מעט לא מציאותי, יש בו הרבה מהפיסקיה ובין לבין הוא סיפור אנושי על אהבת הורה לבן, על התמודדות עם אובדן, על הגנת כדור הארץ.

לא קלה היתה לי הקריאה בספר מהסיבות שמניתי. במהלך הקריאה עשיתי הפסקות רבות, דבר אחד אני יכולה לומר על הספר שהוא ספר מיוחד. ספר שמהווה שילוב בין כמה סוגות ספרותיות ומאחד את כולן תחת מטריית האנושיות ואהבת האדם.

הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי תיאו. תיאו הוא אסטרוביולוג שמגדל לבדו את בנו רובין. רובין הוא ילד מיוחד ורגיש, הייתי מגדירה אותו על הרצף. אליס אשתו האהובה של תיאו ואם בנם, רובין, נהרגה בתאונת דרכים שבה סטתה מהדרך על מנת לא לפגוע באופוסום, ולצערה פגעה בעצמה. רובין היה קשור לאמו, היא השאירה את תיאו להתמודד עם ילד רגיש “העולם הולך לרסק את הילד הזה” אמרה לפני מותה. לרובין  יש מספר אבחנות לבעיות התנהגותיות, כמו התפרצויות אלימות, התבודדות, תיאו מסרב לתת לו תרופות, ובמקום זאת בוחר בטיפול נוירופידבק ניסיוני, עם תוצאות בלתי צפויות.

רובין אוהב טבע ורגיש להכחדת בעלי החיים, הוא מבין באסטרונומיה, מאמין בחוצנים

במהלך הטיפול הם צופים בהקלטות של אליסה, בעיקר בנאומיה על שמירת כדור הארץ. רובין מפנים את אמו. זו מטרת הטיפול, לספוג את אישיותה והתובנות שלה ובכך לרכך את זעמו ורגישותו. בצפייה בקלטות תיאו משחזר מחדש את החיים איתה. את הקשר המיוחד שלהם, היתה בינהם התאמה מוחלטת, והיא היחידה שצחקה מהבדיחות שלו ולימדה אותו להיות אופטימי.

ההורות והטיפול ברובין הם לב ליבו של הרומן. תיאו קשוב לבנו, אינו מוותר על החינוך שהוא מאמין בו. ורוצה להוביל את רובין לחיים רגועים שבהם יימצא את עצמו. למרות שבתחילת הרומן הוא אומר ״הבן שלי הוא יקום זעיר שמעולם לא העזתי לקוות שאוכל להבין.״ במהלך המסע הוא מבין את בנו ומצליח ליצור לו עולם פנימי רגוע.

הרומן הוא רומן מסע שונה ואחר. תיאו ורובין יוצאים לטיולים בשטח, הם משוחחים על הכוכבים, על היקום, על העולם ואפילו על נשיא ארה”ב. רובין מכנה אותו חיפושית זבל. הקורא מבין מי הנשיא ולמי מתכוון.

“אתה לא יכול לדבר ככה. אפשר להכניס אותך לכלא בגלל זה.” עונה לו תיאו, ורובין אינו נכנע  “טוב, אבל זה מה שהוא.”

בספר יש תאוריות פיסיקליות, הסברים על חייזרים,עולם אחר, חלל. עבורי זה היה קצת מעבר ליכולת שלי, אבל, מערכת היחסים בין האב לבן, הרגישות של רובין, השיחות שלו (כתובות בפונט שונה) הרצון ליצור לרובין עולם מרוכך וטוב יותר גרמו לי להמשיך לקרוא. ומעל לכל הכתיבה הישירה והרגישה של ריצ’רד פאוארס, דעותיו על העולם כולו עם ביקורת סמויה. תיאורי הטבע הנפלאים הם אלו שנותנים את הטון לרומן המיוחד הזה.

במהלך המסע  שניהם  יעברו שינויי נפשי והתבגרות. האם הטיפול החדשני ברובין יעזור? מה ייקרה להם לאורך המסע?

זה ספר לא קל לקריאה, רווי במונחים מדעיים מעולם הביולוגיה, הפיזיקה, האסטרונומיה, הבוטניקה, עוסק בנושאים רבים, יחסי בני אדם, אנושיות, בעיות חברתיות, פוליטיות ,אקולוגיות.

לטעמי הספר אינו מתאים לכל אחד ובוודאי שלא בימים אלו. ועדיין זה רומן שמעורר מחשבה ותהיות על משמעות הקיום והיקום. על טבע האדם מול טבע העולם.

השתאות, ריצ’רד פאוארס

מאנגלית: שירי שפירא

ערכה: דבורה נגבי

הוצאת: עם עובד, 2024