תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.

יורוטראש, כריסטיאן קראכט

מוזר לי, איך בתקופה הנוכחית אני עוברת מקריאת ספר קליל לקריאת ספר מאתגר. הספר “יורוטראש” הוא אחד הספרים המאתגרים שקראתי לאחרונה. סיימתי את קריאת הספר ברגשות מעורבים. היו לספר חלקים טובים והיו חלקים הזויים שלא הצלחתי לעכל. ובכל זאת הספר העסיק אותי לכמה ימים לאחר הקריאה.

ספר שהוא ספק בדיוני ספק ביוגרפי, אני בטוחה שיש בו חלקים ביוגרפים של הסופר ובינהם שזר אירועים בדיוניים.

קראתי ספרים על מערכות יחסים בין בנות לאימהות. על יחסי אבות ובנים קראתי, אך פחות.

סיקרן אותי לצאת למסע של הסופר עם אמו.  דמיינתי במוחי שוטטות עם האם, ותוך כדי הטיול העלאת מחשבות וזיכרונות. המסע שאליו נקלעתי היה משונה ומעט הזוי.

בתחילת המסע מבקשת האם מבנה שיספר לה סיפור, ובנה שואל, אמת או בדיה? האם עונה, זה לא משנה. אתה מחליט. עם המידע של אמת או בדיה יוצא הקורא למסע עם האם ובנה.

הגיבור,  כריסטיאן קראכט,   הוא הסופר, בן להורים גרושים. אביו הוא איש עשיר מאוד, היה בן של נהג מונית שסבל ממחסור ולאחר המלחמה התעשר וניסה להעפיל לפיסגה. אופיו הפאודלי של אביו גרם לו, לסופר, לא להתווכח איתו, אלא להסכים ובתמורה לקבל ממנו כסף. אמו אשה מבוגרת וחולה צמודה לשקית סטומה, מבולבלת מנטלית ובעיקר שותה ומכורה לכדורים. אשה שיוצאת ונכנסת מבתי חולים פסיכיאטרים. כל חלומה עכשיו, בהווה, הוא לחזור לאפריקה ולראות בפעם האחרונה את הזברות.

הגיבור מבין ש “אולי היום אני באמת אוכל לדבר איתה, אולי היום אני לא אהיה חייב כל הזמן לתת לעָבָר להוביל אותי, אולי היום אני אצליח להשלים באמת עם המצב שלה, לא רק למראית עין, ופעם אחת לא להיעלם במחילת הארנב האינסופית של הזיכרון, אלא להיות רגיש כלפי הרגע, כלפי הטירוף שלה, ופשוט להיפתח אליו. מה היא בסך הכול רצתה?”

מאותו בוקר שבו הוא מוצא את אימו ביום טוב שלה, יום שבו לא שתתה עדיין. הוא מחליט לצאת איתה למסע. מסע שבו הוא ייקבל תשובות לשאלותיו. המסע מתחיל לא לפני, שהם עוברים בבנק ומושכים מחשבונה 600.000 פרנק במטרה לתרום אותם לכל מי שימצאו בדרכם. הנהג למשל, מקבל על הנסיעה אלף פרנק ויותר.

במהלך המסע שהוא הזוי בחלקו ודמיוני או בדיוני, הם מתווכחים על ספרות “אמיתית” כמו שהיא טוענת, פלובר בניגוד למה שהוא, בנה, כותב. מדברים על הפוליטיקה של שוויץ. נזכר באירועים מהעבר, הסופר מגלה על עצמו ועל הפחדים שלו. בז לאביו ועל התעשרותו מעסקי נשק. מגלה שהוא נצר למשפחה נאצית, סבו מצד אמו של המספרהיה נאצי שלא מתחרט,  הסופר מדבר על כך בגלוי ובאומץ.

השיחות בין האם לבנה הן שיחות קצרות אך בעלות עומק , אני רציתי שירחיבו את השיחה וההסברים על המשפחה המורחבת, על הכעסים של הבן לאמו, הכעסים על אביו הם היו ברורים.

“אתה זרקת אותי פה. אתה אשם בכל האומללות הזאת,” היא אמרה. התפתלתי באופן בלתי מורגש על ספת המשי. היא לא טעתה, כמובן, ובכל זאת דווקא כן.” חייה מלאים אכזבות, כעסים על העולם ועל בנה. ויחד עם זאת מצטיירת האם כאשה חכמה ומורכבת, יודעת את התנהלות העולם, מעבירה ביקורת על בנה והספרים שכותב, אבל גם אשה משעשעת, היו רגעים של התנהגות ילדית מהולה בשמחה והנאה.

אמו שנראית לכאורה שאינה מתעניינת בעולם, מגלה שהיא יודעת על בנה אפילו את המחשבות שאינו משתף איתה. דמותה היא מיוחדת וססגונית, אפילו מצחיקה.

לצד המחשבות העמוקות והפילוסופיות אירועי המסע משעשעים. החלפות שקיות הכסף למשל, פיזור הכסף, הנסיעה במונית עם הנהג ששומע את שיחתם אומר להם “״אחרי שאתם שניכם תצאו, אני אוכל, נראה לי, לכתוב על זה ספר.״”

כמו שציינתי חלק מארועי המסע הם בדיוניים ומעט הזויים, אך הם התפאורה לשיחות בין האם לבנה, לגילויי הנפש ולקירבה שלהם. לגילוי האהבה של אמו אליו שהיה חשוב לסופר.

הספר אינו רק על מערכת היחסים בין אם לבנה, אלא ספר שיש בו ביקורת על שוויץ “נאדים נפוחים” כמו שמכנה אותם הסופר. ביקורת על התעשרות ועושר, על אומנות וספרות. ביקורת על אירופה והעולם המערבי “יורוטראש”  יש בו רגעי התבוננות על העולם ובני האדם.

ספר מיוחד, נוגע ללב  שמבטא ברגישות רבה מערכת יחסים בים אם לבנה ולהיסטוריה המשפחתית והעולמית שעיצבה אותם.

מומלץ.

יורוטראש, כריסטיאן קראכט

מגרמנית: חנן אלשטיין

מו”לית ועורכת ראשית, שרי גוטמן

הוצאת: אחוזת בית, 2024