הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

חזרה, סיפור בשלושה קולות של רחל היימן

Spread the love

תפילה לשלומם של החטופים, החיילים, המפונים והפצועים.

תנחומים למשפחות השכולות.

חזרה – רחל היימן

אני לא מבינה למה ואיך נתתי לספר המיוחד הזה לחכות הרבה זמן לקריאתי. מהרגע שלקחתי אותו לידיים וקראתי את המשפט הראשון נשאבתי, נכנסתי אל תוך ראשן של הדמויות.

“חזרה” הוא ספר מיוחד ומעניין על זהות, שורשים, חשבון נפש אישי ודורי.

שלושה קולות, שלושה דורות שחוט נסתר וגלוי מחבר בינהן.

ביצירתיות וירטואוזית מחברת רחל היימן בין שלוש נשים בנות משפחה אחת. החיבור הוא חיבור  של דורות, של המשך, ובעיקר חיבור של השמעת קולן הפנימי שלא נשמע. קול של כאב, עצב, חרדה, החמצה. זהו קול אוניברסלי, שאינו שייך רק לדמויות הסיפוריות שבספר.

שלושה דורות, שלושה סיפורים הנשמעים בגופים שונים. שלושה סיפורים המתכתבים אחד עם השני ומשלימים אחד השני. שמות הסיפורים מסגירים את הקול הדובר. שלושת הסיפורים נקראים את, היא, אני.

את, מדבר בקול של פנייה, הקורא אינו יודע מי הפונה אל הדמות, מה שמתגלה לו בהמשך.

היא, דמות המסופרת על ידי מספר יודע כל.

אני, דמות ראשית המספרת בגוף ראשון.

רק עם סיום קריאת הספר מתברר לקורא מי מספר ומיהי כל דמות והקשר בינהן.

הדמות הראשונה, המבוגרת שבינהן, נולדה בירושלים למשפחה דוברת לדינו. היא גדלה בשכונה שבה כולם התערבבו עם כולם וידעו אחד על השני, סיפרו סיפורים בעלי מוסר השכל. היא היתה להוטה לעזוב את ירושלים, לשכוח את הספניולית, לא הקשיבה לאחותה, לאף אחד. התחתנה עם גבר אלגנטי, אשכנזי, שהגיע מלייפציג. היא רצתה להינשא למישהו עם ריח של מקומות רחוקים, למי ששומע מוסיקה ולא רק פיוטים, ומי שקורא. אבל מנפרד, האיש שנישאה לו, לא אהב לקרוא. לא בספרים הישנים וגם לא בחדשים. הוא גם לא שתה תה. הוא רצה להעתיק את ביתו משם לפה. והיא נתנה לו הכל כמו שהוא רוצה בית, רהיטים, מנורות אור עמום, הכל כדי שירגיש כמו שם. היא למדה לבשל את האוכל שלו, השכנות שרידדו לשו, מלאו, צחקו עליה שהיא כמו אשכנזייה.

והאכזבה מגיעה כל אחד לא מימש את חלומו. “שנים ארוכות היא דיברה איתו עברית אבל חלמה לדינו. שנים רבות הוא דיבר אליה עברית וחלם גרמנית.”

עכשיו, הדוברת שפונה אל הדמות, מנסה להבין אותה, למה נשארה? למה לא דיברה ולא סיפרה על כאבה, על הפחדים שלה. “הוא ניתק משם, היא ניתקה משם ושני המנותקים הללו ניסו להכות שורש.”

רונית, גיבורת הסיפור “היא”,  זה סיפור מרתק, מחשבות נואשות של פחדים מבגידה מתרוצצות במוחה של רונית, היא מוטרפת מפחד, כל רגע נדמה שהיא מיד “תופסת” את בעלה בבגידה. הסיפור נקרא כסיפור מתח, שאינו נח לרגע עד לסיום המפתיע. נשארתי ללא אוויר בקריאתו ובייחוד בסיומו. זהו חלק שיש בו ארספואטיקה מובלעת ואולי הדמות היא של הסופרת עצמה? רונית היא דמות מרתקת וחבל שלא היכרו לנו אותה יותר. מבחינתי, היא דמות לרומן שלם.

גיבורת הסיפור “אני” היא זו שסוגרת את מעגל הנשים. היא רצתה למצוא סיפורים על דור קודם או זה שלפניו. היא מבינה שגורלה נקשר בגורל הנשים של המשפחה. הנכדה בוחנת את זוגיות סבתה וסבה, בוחנת דרכם את עצמה. אומרת שהם ברחו, או בחרו, ושואלת את עצמה אולי גם היא ברחה. היא עצמה לא יודעת מי היא אשכנזייה, ספרדייה? רק החזרה לעבר, אל השורשים נותנת לה תשובה על עצמה.

הקריאה בספר “חזרה” ריתקה אותי, לא יכולתי להניח את הספר עד שסיימתי, וכשסיימתי חזרתי לקרוא אותו שוב. הכתיבה של רחל היימן מיוחדת, שונה, מגובשת, היא מדייקת במילים ובתיאורים, כך שאין צורך במלל מיותר ובהרבה מסביב. זו כתיבה שיוצאת מהבטן והלב ונכנסת כאגרוף לבטן הקורא.

יכולת הכתיבה של הסופרת  משובחת, היא מצליחה לתת לכל אחת מהדמויות את הקול שלה וכן את זמן החיים שלה. היא מעבירה את הכאב של האשה המבוגרת היטב וכן את ההכנעה שלה בזוגיות בגלל התקופה שבה חיה. תקופה שבה הנשים הוכנעו ולמדו לשתוק ולהבליג על מעשי בעליהן. החרדה של רונית גירדה לי את העור, אפילו דיברתי איתה. ואילו לדמות החותמת את הספר הרגשתי רגשות חמלה. דמות שמרגישה ששורשיה נטועים בעבר נשות המשפחה. “היום אני מבינה כי שורש אי אפשר לגדל ככה באוויר. אנחנו לא בטטות.”

מהרו לקרוא את הספר, אל תתנו לו לחכות כמו שאני חיכיתי לו.

חזרה, רחל היימן

עורכת: מירי רוזובסקי

הוצאת שתיים, 2022

תגובות בפייסבוק