תפילה לשובם  בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.

החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות השכולות.

בִּמקום פרידה, זיו יונתן

את הספר קראתי לפני כמה חודשים, פגישה עם זיו יונתן בשבוע הספר, השאירה עלי רושם וחזרתי לקריאה מחודשת.

ספר פיוטי עדין רגיש ויפה כל כך עד כאב בעיצובו.

ספר שאי אפשר להישאר אדישים לאחר שמסיימים לקרוא אותו.

ספר נוגע כמעט בכל מילימטר של העור והרגש.

זיו יונתן, אמן ואיש רדיו לשעבר, מקבל מאביו, נתן יונתן, עשרה ספרים עם הקדשה. ברובם מופיע תאריך ובחלק לא.

זיו יונתן יוצא למסע התבגרות כדי לחפש את אביו. לא קל להיות הבן של נתן יונתן. משורר שהיה לאגדה. כולנו גדלנו על שיריו ושרנו אותם, הדור שלי כאב את מות בנו ליאור במלחמת יום כיפור. וכמעט תמיד התחבר נתן יונתן לשכול, לכאב מות החיילים.

עשרה ספרים עם הקדשה משאיר נתן יונתן לבנו, ירושה רוחנית וערכית, ירושה עם תובנה. בהקדשה הוא מסביר מדוע בחר בספר. זיו יוצא למסע,  הוא קורא את ההקדשות ועונה לאביו. עכשיו אביו ממשיך לדבר אליו מתוך החושך. האב והבן לא דיברו רבות ועכשיו  דרך הספרים הוא חוזר למצוא את אביו. ב”מובי דיק” הוא מוצא את הישמעאל שבאביו. ההערות של האב בספרו של וולף הם פרורי הדרך לפגישה המחודשת עם אביו, דרכם הוא מגלה את עצמו ומגלה את האב.

חלק מהספרים שניתנו לזיו קראתי, והסתקרנתי לדעת מדוע הוריש נתן יונתן דווקא אותם לבנו. כאילו חזרתי ברוחי לשוב לקרוא אותם דרך עיניים חדשות, עיני נתן יונתן האב ועיני הבן.

 “מובי דיק” הוא הראשון. זהו מאבק של האדם בניסיון להישאר נאמן לזרם, כך מגדיר אותו זיו. הוא ממשיך בספרו של וולף “על הזמן והנהר” (ספר בלתי ניתן להשגה) הוא מצווה עליו לקרוא אותו במידה ולא קרא, ואם כן שיחזור ויקרא. זיו יוצא לחפש את אביו בספר. “הזקן והים” הוא המשכו של מובי דיק “האדם אולי נידון לכישלון, אבל לא לתבוסה.” משפט מכונן כשהמילה תבוסה מודגשת. “אני מתרגם אותך עכשיו מזיכרון לגוף. הלוך וחזור נשלחת החכה שלי אל העומקים שלנו.”

המסע בין הספרים הוא למעשה מסע בין נשמות האב והבן, מסע של התבגרות. לאט לאט פורם זיו יונתן את מערכת היחסים, את המחשבות על האב, ובעיקר את ענני החושך כבדי המשקל של מות ליאור. זיו היה מאוד קשור לאחיו, גם הוא התאבל עליו, אבל מול ולצד ההורים שהתפרקו הוא לא יכול היה לתת מקום לצער שלו. הכאב של האב תפס את כל המקום. יש נימה של האשמה על ניכוס ליאור הבן ל”בנו של נתן יונתן” וכפי שקרא לו ליאור בני. זיו מעיז לומר לו שהפך את ליאור למיתוס. “אבל ליאור היה “בנך” בלבד. ולא האח היחיד שלי.” בעוד ליאור היה האח האהוב שהגן וגידל אותו.

זיו מדבר בגילוי ובכנות, היו משפטים שכיווצו לי את הלב ומה שרציתי הוא לחבק אותו.

“במקום פרידה” הוא שמו של שיר מפורסם אותו ביצעה להקת צוות הווי חיל האוויר. זיו משתמש בספרים ובהקדשות במקום פרידה מאביו, ובסיום הקריאה החוזרת, שאלתי את עצמי האם נפרד  מאביו? אשתו של זיו עשתה בחוכמה כשביקשה מנתן יונתן שייתן לבנו עשרה ספרים עם הקדשה כמתנה. זיו יימצא את אביו בהם תמיד, לעולם הוא לא יעלם לו או ייפרד ממנו.

הספר כל כך נוגע ופיוטי. זיו יונתן כתוב בדיוק כמו שמדבר, בחוכמה, בעדינות במילים מיוחדות וצבעוניות שמהפנטות את השומע ואת הקורא. צירופי המילים שלו מלטפים ופוצעים “איך נטעת אבא, ערוגות של תוגה.”

 אחד הספרים המרגשים שקראתי שיש בהם מערכות יחסים בין אב לבן. מעבר להיותו ספר פיוטי ופילוסופי שמעלה אצל הקורא מחשבות,  זהו ספר יפיפה המעוצב בטוב טעם. כל שער של ספר צויר בכישרון רב בידי האמן יוג’ין לימאי. ציוריים שנכנסים לנשמה. לכל ספר מוצמדת ההקדשה המרגשת של נתן יותן לבנו.

קראתי את הספר פעמיים והקריאה השנייה ריגשה אותי עד בכי.

זה הספר שהייתי רוצה לכתוב להורי. גם אני הייתי רוצה לקבל מהורי סימני דרך. הורי נפטרו כשהייתי צעירה, ואפילו מאוד צעירה. בשנים שלאחר מותם הייתי עסוקה בי ובמשפחתי הצעירה. לאחר שנים חיפשתי אותם, תחילה בתמונות ואחרי כן בפיסות נייר שכתבו, כמה שמחתי למצוא משפט סתום שכתב אבי, או מכתב שאמי כתבה לי בתקופת שרותי הצבאי, כאילו באחת הם קמו מול עיניי ואפילו חיבקו אותי.

תודה לך זיו על פגישה בשבוע הספר שהובילה אותי לקריאה מחודשת בעיניים אחרות. קריאה שבה חיפשתי את עצמי בין השורות, חיפשתי את הורי. כל זאת בעקבות כמה מילים שאמרת לי והן מתוך הספר. “באחת השיחות שהקלטנו לגלי צה”ל, ישבנו זה מול זה בתמונת ראי: רגל על רגל ויד שמאל על ברך ימין. פתאום אני מבחין בדמיון התנוחות שלנו, וזורק את הרגל במהירות לצד השני. פרצת בצחוק, כי תפסת את ניסיון ההימלטות שלי, ואמרת: “אתה פוחד להיות דומה לי…” הודיתי באשמה בהנהון ראש, נבוך.” משפט ששלח אותי לחפש את הורי אצלי.

ספר מיוחד ואחר. ספר שמעלה מחשבות רבות על מערכת יחסים בין אב לבן. ספר הכי אישי שקראתי.

פנו לכם זמן ומקום בלב וקראו אותו.

לא תצטערו.

בִּמקום פרידה, זיו יונתן

עורך: גדעון טיקוצקי

ציור העטיפה והשערים בספר: יוג’ין לימאי

ספרית הפועלים, 2023