הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
בוקר מפעים עם אוריין צ’פלין אצלי בסלון
לא שוכחים את החטופים, החיילים והמפונים.
החלמה לפצועים, חיבוק למשפחות השכולות.
בלה, יענקלה ואוריין הגיעו אלי לסלון כמעט לארבע שעות
“מי אם לא האומנות שתשכיח אותנו מהצרות, זו תפקידה” במשפט מנחם שכזה סיימה אוריין את מפגשה עם חברות מועדון הקריאה בביתי.
ואכן, במשך שעתיים שלמות שכחנו מה-כל. לא זכרנו שיש חוץ בכלל.
זה היה מפגש מפעים, מנחם ומצחיק, שסיכם את השנה.
אוריין, יפה מבחוץ ויפה מבפנים סיפרה לנו, איך התחילה לכתוב, כשהיא בכלל לא התכוונה. סיפרה שנולדה בקיבוץ שריד והיתה שכנה של נתן יונתן. לאחר שירותה הצבאי עזבה את הקיבוץ. לפני למעלה מעשרים שנה נסעה לדאלס לרילוקיישן, שנים שהתארכו. כך מצאה עצמה ללא עבודה והמצפון הקיבוצי לא הרפה, היא כל הזמן התייסרה, מה יגידו בוועדת העבודה על כך שאינה עובדת.
ההחלטה ללמוד היסטוריה אמריקאית קיבצה אותה עם עוד 25 נשים מכל העולם. בסבב ההרצאות כל אחת סיפרה סיפור, אוריאן החליטה לספר על הקיבוץ והלינה המשותפת. בחורה צעירה שישבה מולה בקהל שאלה בזעזוע ” הממשלה שלכם ידעה מזה?”
מכאן הדרך למחקר, שהיא לא כל כך רצתה לעשות על הלינה המשפחתית, היתה סלולה. אוריאן סיפרה על הנשים שתיחקרה, על הבנות של הלינה המשפחתית ועל שומרת הלילה.
הספר שחוקים נולד מסיפורי חברות על זוגיות, אוריין העלתה פוסטים בפייסבוק שגרפו קהל. אותנו היא שעשעה בסיפורים שעומדים מאחורי סיפורי הזוגיות. “כן, כולם חיים יחד ובאושר.” חייכה אותנו בתשובה לשאלה “מה עם הזוגות?”
הסיפור של יענק’לה ובלה בספר “שחוקים” הוביל אותה לכתוב את “משהו קורה לבלה”. אחד הספרים הרגישים שנכתבו על מחלת השיכחה והתמקדה לא רק בחולה, אלא גם באנשים שסביבו. לשמוע את אוריין מספרת אפיזודות מהמחקר של על אנשים דמנטים היה מצחיק. “מה שלמדתי מהראיונות הוא, שצריך לזרום עם החולה.”
אוריין היא מספרת סיפורים אמיתית, בשפה מיוחדת וקולחת לקחה אותנו אל מעבר לעננים, לימדה אותנו על חמלה, הראתה את המציאות כמו שהיא וצבעה אותה קצת בורוד.
רותקנו במשך שעתיים לדבריה של אוריין, למדנו ממנה על הקיבוץ, על דאלס, על זוגיות והאפיזודות שבהן, על בחירות ספרותיות.
לא יכולנו להזמין בוקר נפלא שכזה כמסכם את שנת הפעילות של המועדונים וחותם שנה מורכבת. לא יכולנו לבקש בוקר מיוחד שכזה בימים של שבוע הספר.
תודה לך אוריין על מפגש מרתק, מעניין, מחכים ובעיקר משכיח.
תודה לך על בוקר מלא בתקוה לטוב, בוקר שבו נתרמנו ממך ומהאומנות כולה.
מחכים לספרך הבא.
תודות לחברותי לי-את ורתם על הצילומים.
מוזמנים לקרוא מה חשבתי על ספריה של אוריין