תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.

החלמה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות.

איפה את בקיץ – נטע חוטר

כריכת הספר היא “יש תוכו כברו.” ארטיק מצופה שוקולד מתוק. ספר שמצליח לקרר את ימי הקיץ, להמתיק את התקופה ולתת תקוה בחלקת האלוהים הקטנה של הקורא.

 זוהרה גיבורת הרומן שאינה מצטיירת בעיני עצמה כזוהרת, גרושה בת ארבעים זוהרה עובדת כמוכרת בחנות לספרי ילדים ונוער אפרורית מאובקת וכמעט נטושה. החנות מטונימיה לזוהרה, גם היא מרגישה מיושנת,אפרורית,נטושה. זוהרה גרושה מאריאל, שניהם נמצאים במאבק משמורת  על הכלב עמי, מאבק לא מי ייקח, אלא מי לא ייקח. ההשקעה היחידה של זוהרה היא בהכנת כריכים מורכבים וטעימים.

את זוהרה עוטפות חברות, יערה שהיא סוג של המבוגר האחראי שמנחה אותה, מלמד אותה על עצמה ומחליט בשבילה. ליהי השכנה, שגרה עד לא מזמן עם בת זוג ונפרדה ממנה. שרונה, השכנה, רוצה להתגרש, אבל מנסה להיכנס להריון. היא רבה עם השכן ריב שהמשיך לנקמניות קטנות. אל החברות מצטרפת אנה, ילדה בת 12 שבמקום ללכת לקייטנה, היא יושבת בחנות הספרים, קוראת ספרים, מקשיבה לשיחות החברות ולפעמים נותנת עצות. אנה עומדת לעבור לגור בערד העיר של סבתה. אמה ללי תצטרף לחבורת הנשים בהמשך.

זה ספר שכולו נשים, לא שאין גברים, אבל הם נמצאים ברקע.  והמצחיק הוא שהמחבר את הנשים בעלילה הוא גופת גבר. זה אינו ספר מתח, זה  ספר על חברויות, מערכות יחסים עם חברים, בני זוג, ובעיקר עם האני האישי של הדמויות. כל אחד רוצה שירצו אותו. במהלך העלילה מגיעות הדמויות לתובנה, לכן כל אחת מהן עוברת סוג של מסע התבגרות.

יש שכן בקומת הקרקע, שאף אחד מהדיירים בהווה או בעבר סבל אותו, להפך כולם סבלו ממנו.גבר בן 48 שרשום כבן 44 באתר ההכרויות. הן קוראות לו פסיכופט, לכל אחת היתה התקלות איתו.

ועכשיו בימי ראשית הקיץ צחנה עולה מדירתו.  “מתאים לו לדפוק אותנו גם כשהוא לא נמצא.” הן אומרות כשהסירחון עולה מדירתו ואינו מניח להן. הריח הרע הוא סמל שעולה ומבעבע מבין הדפים. סמל לרוע, לחוסר אהבה.

עד אמצע הספר הרגשתי כאילו אני נמצאת בתור לרכבת הרים בלונה פארק, וכשהיא הגיעה לא יכולתי לעצור. היא דהרה קדימה, למטה ולמעלה וטילטלה אותי.

אני אוהבת את הכתיבה של נטע חוטר, הדמויות שלה אמינות, לא מתייפייפות והן אינן דמויות של גיבורות, אלו נשים שכל אחת תזדהה איתן, הן יכולות להיות כל אשה שעוברת ברחוב, או השכנה ממול. יכולת תיאור הדמויות ואופיין יוצר אמינות אצל הקורא. השיחות של החברות הן שיחות אמיתיות, מצחיקות, שנונות, מלאות מנעד של רגשות, הן מייעצות אחת לשנייה עצות לחיים.

 נטע חוטר בונה את העלילה על משפטי תובנה מוכרים, “כמו אהבה עצמית היא המפתח,”  ומצליחה לא להפוך אותן לקלישאות. מצאתי את עצמי מסמנת משפטים מוכרים שחייכו אותי, או שהאירו לי לרגע משהו מהותי.

“בהייה היא הפסקת הסיגריה של הנפש.”

״ בסוף המים יורדים ומי שרוצה יכול לחזור הביתה.״ מגלה לה אנה את הסיום של  ספר המומינים

״ גירושים בלי ילדים זה עץ שנופל ביער,פתאום לא בטוח שבכלל היה פעם עץ.״

״אהבה לוקחים, מרימים מהריצפה ושמים בכיס, אהבה זאת לא חבילה מהדואר שאת לא זוכרת מה יש בה. זאת ציפור שמחכים לה עם משקפות כל הסתו, זאת ציפור שכולם מחפשים אם יש אהבה לוקחים.״

 ומשפט שחייך אותי הוא “ברוכה הבאה לחיים שלך.” אומרת לה תמרה הפסיכולוגית, משפט שהוא ספרה הקודם של נטע חוטר.

זוהרה תגלה את האור הפנימי שלה שהיה מוסתר, יערה תבין על חייה ותקבל אותם, שרונה תמצא את שחיפשה כל חייה ואנה ואמה יתחילו בדרך חדשה.

״הסוף צריך להיות טוב” אומרת אנה לזוהרה, “אחרת זה לא שווה כלום.״ בדיוק. כי זה מה שאנחנו זקוקים בימים אלו,  ציפייה ותקוה לסיום טוב.

“איפה את בקיץ” מעלה שאלה של מה המקום האישי של כל אחד, לא מקום פיסי אלא מקום רגשי של שייכות.

קחו את הספר, קנו ארטיק מצופה שוקולד, לכו לבריכה או לים ותתענגו על עלילה אחרת עם דמויות מצחיקות, אמיתיות שמחבקות את הלב.

איפה את בקיץ, נטע חוטר

עורכת:תרצה פלור

עריכה לשונית: מיכל גנזי

הוצאת: תכלת, 2024