הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
מיין הארט, סיפרה החדש ונוגע ללב של איריס אליה כהן
שובו בשלום, החטופים, החיילים ומפונים.
תפילה להחלמת הפצועים ותנחומים למשפחות השכולות.
מיין הארט- איריס אליה כהן
איריס שלי, גלבי, ועכשיו היא גם מיין הארט כתבה ספר מטלטל, שנון, מצחיק ובעיקר מותח עד כאב.
קראתי את הספר שלוש פעמים ובכל פעם הלב, הארט שלי, התכווץ שוב ושוב.
זה ספר סוחף, אמיץ, מטריד, ולצערי רלוונטי לימינו אנו, בימים שלאחר לאחר השבעה באוקטובר. היו מילים שלא יכולתי לקרוא.
“מיין הארט” הוא מעין המשכו של “גלבי” אבל עלילתו עצמאית. אין צורך לקרוא את “גלבי” כדי להבין את האירועים, יש לקרוא את “גלבי”, כי הוא ספר מופלא.
לאחר שתיארה בלב כואב את חטיפת ילדי תימן מצד המשפחה שמהם נגזלה הילדה, עוברת איריס אליה באומץ אל הצד השני של האירוע, ומרחיקה עד ארה”ב אל הילדה שנחטפה, אחותה של זוהרה התאומה מגלבי. זוהרה נותרה ללא אחות במעברה ואילו אחותה הועברה לארה”ב וגדלה ללא שביב של ידיעה מניין היא באמת.
בטי מולנר רופאה כבת שלושים חיה בניו יורק. היא גדלה בידיעה שהיא מאומצת, את העובדה הזו אי אפשר היה להסתיר, בטי היתה בעלת עור שחום להורים בהירים ניצולי שואה מהונגריה. אביה סיפר לה שהיא נמצאה נטושה על מדרגות בית הכנסת בלוס אנג’לס. עם המידע הזה חיה בטי כל חייה עד ששיחת טלפון אחת מהארץ הופכת את כל עולמה. זוהרה תאומתה שנותקה ממנה שלושים שנה קודם נמצאת על הקו, ברצף של מילים מנסה להסביר לבטי את מה שבטי רצתה לשמוע כל חייה.
1983 שנה מכוננת בחייה, שיחת טלפון שתטלטל את כל עולמה שהיה יציב עד עכשיו. שיחה מפחידה ומרגשת.
“שתדעי את האמת, זאת האמת” אומר לה הקול מהצד השני.
“חיפשנו אותך, לא הפסקנו לחפש” אומרת זוהרה, ובטי תוהה למה לקח להם זמן רב כל כך.
מכאן במעשה קוסמות ובמילים מכשפות ומהפנטות נעה העלילה אל העבר הרחוק, מלחמת העולם השנייה, אל העבר הקרוב, חייה של בטי ואל ההווה.
הידיעה הזו מטלטלת, חובטת בעולמה המוגן לכאורה של בטי. לאט לאט פורמת בטי את זיכרונותיה כאילו היו פקעת של צמר צבעוני. מנסה להבין מה היה שם, מי היו הוריה המאמצים ומי האנשים שגידלו אותה לצידם.
זה ספר על כפילות והכפלות כמו מראה, על תאומות כפולות, אלו שהופרדו בארץ ואלו שהופרדו “שם”. בטי אומרת שתי אמהות שני אבות, שתי בטי.
גם הבגידות כפולות, מצד ההורים,ומצד המדינה ששיתפה פעולה.
מעט מאוד ספרים המספרים ומתארים את עולמם של הילדים המאומצים, מה הם מרגישים. איריס אליה כהן מצליחה להיכנס למוחה ונפשה של בטי המאומצת, מתארת שנים שבהן בטי חקרה, כיצד אומצה, רצתה לדעת בדיוק, חקרה על משפחתה. כשבטי שאלה כולם התחמקו והעבירו אותה מאחד לשני. “תשאלי את….היא תספר לך”, אבל אף אחד לא סיפר ולא ענה.
בטי מרגישה שהיא חיה בשקר, או בחצי אמת. השקרים שסיפרו לה על לידתה והימצאה נועדו להגן עליה ובעיקר עליהם.
אביה אומר לה “מי כמוך יודעת, אין אמת אחת מוחלטת” והוסיף “הזיכרון ברצונו זוכר ברצונו שוכח, ברצונו ממית וברצונו מחייה”
סיפורה של בטי מכיל בתוכו את השבר הגדול של האנשים שחיו בשואה, את של אלה שניצלו ואלה שניספו. תיאורי הסבל של הוריה המאמצים ובני משפחתה הסובלים והמיוסרים מכמיר לב וכואב. הדמויות כולן שזורות זו בזו בחייהן ובמותן. ” את הצלת אותנו” אומר לה אביה ועליה מוטל עול כבד. היא התיקון של כל משפחתה, היא הנס וההצלה שלהם. ואין פלא שהיא חולת סקוליוזיס, כי העול והמסע מכבידים, והמחלה היא סמל לכן, שאולי חייה עקומים.
איריס אליה כהן מצליחה לנווט בין הדמויות, לפרום את הקשרים והסיבות מדוע הן מאוחדות והדוקות. הספר נקרא כמו ספר בלש, או מתח, וצריך לשים לב לכל הפרטים, לדמויות והקשר ביניהן על מנת להבין את מהלך האירועים.
התפעלתי מהיכולת שלה לאפיין את הדמויות לתת לכל דמות קול וגוון משלה. לא רק מהכתיבה של איריס אליה כהן התלהבתי, הופתעתי מהידע והבקיאות שלה באירועי התקופה, מידע אמין ונכון על ניצולי שואה, בספר אחד העבירה לנו שיעור בהיסטוריה.
במילותיה המכשפות והמכושפות מצליחה איריס לנווט בין עצב להומור, בין עבר להווה. כי היא הקוסמת, בוראת עולם המילים הנפלא והצבעוני שאני מכירה. קראתי כל מילה שכתבה ופרסמה, ובכל ספר היא מפתיעה מחדש בשזירת מילים וצרופים מיוחדים, בתיאורי רגש מדויקים פיוטיים ונוגעים ללב.
אי אפשר שלא לדבר על ציור הכריכה המדהים של הספר, ציור שמתאר במדויק את נושאו. הדס לוי בכישרון מופלא הצליחה לזקק במדויק את נערת האווזים. צריך לחזור לסיפור האגדה של האחים גרים ולהבין את הקשר בין האגדה למציאות חייה של בטי, כי זה המפתח לסיפור.
“מיין הארט” שובר את הלב אך גם אוסף את השברים לשלם.
רוצו לקרוא.
מיין הארט, איריס אליה כהן
עורך אחראי, דב איכנלוד
עורכת לשון, דנה ציביאק
הציור שעל הכריכה, הדס לוי
הוצאת: ידיעות אחרונות, 2024