ממשיכה להתפלל לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.

החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות השכולות.

אל תשכחי לכתוב – שרה גודמן קונפינו

ספר נוסף חביב שקראתי .

“אל תשכחי לכתוב” הוא ספר קולח, קריא, מצחיק, שיש בו מסר חברתי.

שתי דמויות שאינן קרובות בגיל, אך בעלות אותן תכונות נפגשות. המפגש יוצר מצבים חכמים ומצחיקים.

אמריקה של שנות השישים.

מרלין נשלחת אל דודתה איידה לאחר שנתפסה מתנשקת בזמן תפילה עם בנו של הרב. אסון, אבל האסון מתעצם כשהקיר עליו נשענו מתמוטט וששניהם נופלים אל אולם התפילה. הרב וההורים מזועזעים ומחליטים ששני הילדים צריכים להינשא, כדי לא לחלל את כבוד המשפחה וכבודם שלהם.

מרלין נערה  שנונה ומרדנית מסרבת, אביה מחליט לשלוח אותה אל דודתה איידה שבקליפורניה. מרלין חושבת שהיא תפגוש דודה זקנה וטרחנית, להפתעתה הדודה שדכנית מוצלחת, בעלת חוש הומור ומחשבות מתירניות, היא חיה בגפה ואינה מסתירה את דעותיה, יש לה מה לומר הכל.

דודתה איידה מעבירה עליה ביקורת ומתחילה לחנך אותה, מרלין שבבית הוריה התמרדה לא מעיזה להתנגד, היא מבינה שזה יהיה קיץ ארוך מאוד. הדודה קובעת לה כללי התנהגות. כשאיידה מקימת מפגשי שידוכין  היא מאלצת את מרלין להיות נוכחת, מציידת אותה במחברת ומחייבת אותה לכתוב את דעותיה על הזוג המיועד ועד עצות. מרלין רצתה תמיד לכתוב, חלמה לכתוב רומן, אולם אביה התנגד לכך.

זו לא רק אמריקה של שנות השישים, זו אמריקה של שנות השישים בחברה היהודית. שנים של שמרנות, נשים יועדו להינשא, לגדל את הילדים, ולעשות את כל מטלות הבית. ברור שמרלין מתנגדת, איידה דודתה המבוגרת ממנה בשני דורות  גם היא התנגדה למוסכמות החברה.

מרלין עוברת מסע חניכות. אביה רצה שדודתה תתקן ותסדר אותה לפי כללי החברה, אך דודתה מעצבת אותה לפי אישיותה העצמאית שלה.

“לא ראיתי תסריט שבו אני לא מוצאת את עצמי קוראת ספר ליד הכיריים במטבח עם ילדים שצורחים ברקע.”

איידה, בטוחה בעצמה, שנונה, יש לה תשובה לכל, וכל התושבים מכירים אותה ומתייחסים אליה בכבוד. מרלין מעריצה את דודתה, כיוון שהיא עצמאית מנהלת את עניני הכספים בעצמה  ללא עזרת גבר.

בין שתיהן נרקמת ידידות, איידה משמשת בתפקיד החונכת ומרלין לומדת לעצב את אישיותה “הפרועה” אך לא לוותר על חופש המחשבה והרצונות שלה. היא לא רוצה להיות איידה וגם לא אשה צייתנית. “כשזה יהיה נכון, תגלי שאת יכולה להיות שני הדברים.” אומרת לה איידה.

“אל תשכחי לכתוב” הוא ספר שנון וקריא עם דמויות שמהלכות קסם על הקורא. יש בו ביקורת על עולם הערכים של שנות השישים, פמיניזם, ארספואטיקה, מרלין מגלה את יכולת הכתיבה שלה, יש בו אהבה וגילוי עצמי. סוג של רומן רומנטי לפי כל הכללים, עם סיבוך והתרה.

סיום הספר איכזב אותי, כיוון שאיני יכולה לעשות ספוילר, אסתפק בכך שתלמיד שקרא את “התפסן בשדה השיפון”  אמר לי “מהולדן ציפיתי ליותר.” גם אני ציפיתי ליותר מהדמויות, אולם בהתחשב בתקופה, שנות השישים, גם הן היו מוגבלות.

 מי שמחפש ספר חביב וכיפי מוזמן לקרוא, זה מה שאני חיפשתי ומצאתי.

אל תשכחי לכתוב, שרה גודמן קונפינו

מאנגלית, רחל פן

פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2024