סוף הקיץ – רחל פארן

סיפור שלי מתפרסם בעיתון  יקום, הזירה המקוונת לתרבות עברית.

את הסיפור והפוסט אני מקדישה לדודי אברהם האהוב. הדוד שהייתי קרובה אליו מאוד. הוא ודודתי, אהובה, אחות אמי, גרו בשכנות לנו. כילדה קטנה אני זוכרת שניסה ללמד אותי ליצור ארנבת ממגבת מטבח, תמיד  הזכיר לי בחיוך המיוחד שלו, איך אכלתי מרק. אהבתי לשבת לידו, לשמוע את דעותיו על המדינה, על הפוליטיקאים. מכל המדינאים הוא אהב להקשיב לנאומים של בגין התענג על דבריו ושפתו, למרות שהיה בצד השני של המפה הפוליטית. בגיל 80 עזרתי לו ברכישת מחשב, ברגע שהמחשב החל לפעול אמר לי “עכשיו אני רוצה פייסבוק.”  הוא היה חד וצלול וזכר כל פרט אישי או היסטורי עד מותו.

שנים רבות הוא לא סיפר איך שרד ומה עבר עליו “שם”. שמענו שברי זיכרונות ומעט פרטים מאשתו, דודה אהובה. בשנים האחרונות החל לספר את סיפורו.

אברהם וינשטיין ז”ל היה בן עשר כשפרצה המלחמה. הוא היה בן זקונים מפונק להורים עשירים. הוא שרד את שנות המלחמה במקומות מסתור, בעבודה במחנות עבודה והגיע למחנה בוכנוולד.

דוד אברהם עלה לארץ, המדינה הייתה  גאוותו, כאן הוא התגייס לצבא, הקים משפחה, נולדו לו שני בנים. הוא זכה ל 10 נכדים 12 נינים. ביום העצמאות לפני חמש שנים נפטר לאחר שחגג יום הולדת 90

הסיפור “סוף הקיץ”  הוא זיכרון ילדות. כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים חיים או מתים, מקרי בהחלט.

מוזמנים לקרוא כאן סוף הקיץ