ממשיכה להתפלל לשובם של החטופים, החיילים,והמפונים.
תפילת החלמה לפצועים, וחיבוק למשפחות השכולות.

למחרת היום – מליסה דה קוסטה

מה עושים כשהחיים נעצרים? ממשיכים הלאה, אומרת הקלישאה אבל איך? מהיכן מתחילים לאסוף את השברים כדי להמשיך?

“למחרת היום” הוא ספר של שיקום הנפש לאחר אובדן כואב.

לא יודעת למה המשכתי לקרוא ולמה סיימתי את הספר. הפתיחה שלו עשתה לי משהו בלב, רציתי להכיר את הדמות שהחליטה לברוח ולהסתתר בבית ישן  וחשוך בעיירה מנומנמת. בהמשך, העלילה היתה לי מוכרת מספרים אחרים שקראתי באותו הסגנון ובכל זאת המשכתי.

אולי רציתי לדעת איך הגיבורה  של הספר הזה תתגבר על המשבר הנוראי שנפל עליה, או שרציתי נחמה וידיעה שאולי בחיים ובמציאות העכשווית שלנו הספרות תמציא לי פתרון.

אז המשכתי לקרוא.

אמנד מאבדת את בעלה האוהב  ואת התינוקת שבבטנה. החיים ממשיכים, הזמן לא עצר, אבל עבורה כן.

היא מחליטה לעזוב את כל מה שהכירה ואת הזיכרונות ולעבור לעיירה מרוחקת. כשאיש חברת התקשורת מגיע אליה ומציע לה חבילות תקשורת היא מסרבת, “את צריכה להישאר מעודכנת במה שקורה בעולם” אומר לה והיא חושבת איזה עולם? כל מה שהיא רוצה זה להסתגר, לא מעניין אותה כשהמתווך אומר שיש אור וניתן לראות את הזריחה, לא צריך אור מהרהרת בינה עצמה, “אפשר לטפח את הגינה” הוא מוסיף.

ימים רבים מנסה אמנד להתחבא בבית באפלוליותו ובצערה, אבל העולם קורא לה החוצה.

הבית שבו גרה היה שייך למאדם אוג. אמנד מוצאת את לוחות השנה, מחברות מתכונים, מחברות הדרכה וטיפול בגינה של מאדם אוג. היא מעיינת בה, לומדת מהם טיפים ומכאן דף אחר דף היא תתחיל לגלות את העולם מחדש, האור ייכנס פנימה והיא תצא החוצה ולא תסתגר באפלולית. היא מתחילה לעבוד בגינה לפי ההנחיות של מאדם אוג שהם כמו ספרי הדרכה.

זה ספר על שיקום מאסון, על הקשר בין האדם לטבע, על יכולתו של הטבע לרפא את כאב האדם.

לצערי בחודשים האחרונים גם אנחנו מנסים לשקם את עצמנו ומשתמשים במטאפורה של הטבע שיודע להבריא את עצמו למרות האסון והכאב.

יש בספר את כל מה שצריך כדי להתגבר על אובדן: בעל חיים, גינה לא מטופחת שהופכת לגינת ירק, ילדים בני עשרה שמכניסים עתיד. ובעיקר הסיום הטוב השיקום שלה והבנת מהות הקיום.

ספר נחמד, חביב. מי שרוצה לקרוא בלי להשקיע מאמץ מחשבתי עם ידיעה על סיום טוב מוזמן לקרוא.

למחרת היום, מליסה דה קוסטה

מצרפתית, אביגיל בורשטיין

הוצאת תכלת, 2023