בוקר נפלא ומפעים חווינו היום.

זה היה אחד הבקרים המרגשים. שמחה נפלאה בימים אלו.

לאחר שדנתי הספרה של רוחמה אלבג “נשארתי בשבילכם” במועדוני הקריאה שלי התארחה רוחמה אצלי בסלון הספרותי והשאירה אותנו פעורות פה. חמישים נשים גמעו בצמא את סיפוריה שהיווה השלמה למה שכתבה בספרה.

רוחמה, חוקרת הספרות ומרצה מעולה, סיפרה לנו על הספר, תהליך הכתיבה והבחירות שלה.

את הספר כתבה בתקופת הקורונה, כיוון שהיה לה פנאי היא מצאה עצמה אוספת וכותבת את זיכרונותיה. השיחה איתה היתה פתוחה ולא רק מרתקת, אלא מרגשת. ישבנו דמומות בולעות כל מילה רוחמה כותבת כמו שהיא מדברת, בשטף בשפה רהוטה ומשובחת. מילה התחברה למילה ומשפט רדף משפט. היה לנו מוזר לשמוע פתאום לא פרשנות על עגנון, זך וביאליק, אלא שיתוף כן וחם מחוויות משפחתה.

היא סיפרה על הוריה, על אמה, התמקדה בשרשרת הדורות של המשפחה, בסבתא שגידלה אותה ואת אחיה ועד כמה היא היתה מאושרת בבית סבה וסבתה. היה בינה לבין הסבתא קשר מיוחד והדוק. גם היא, כמו ביאליק, המשורר הנערץ עליה גדלה בבית פרטי עם פרדס אצל הורי אמה.

בשיחה איתה היא ידעה לבחון את מערכות היחסים בין הסב לסבתא, בין אמה לאביה ובין סבתה אליה. בפתיחות וגילוי לב סיפרה שבין בתה שלה לאמה יש קשר חם והדוק, מה שמחמם את ליבה.

לסיום הראתה לנו את תמונת התחפושת חתן כלה שסבתה תפרה לה וכל המושב פער עיניים כשהיא עברה ברחוב. היא הצחיקה אותנו כשתיארה כיצד היה לה קשה ללכת “החתן מושך לי את הרגל.” אמרה לסבתה.

כששאלתי אותה על פרק הסיום היא הודתה שהיה לה קשה והיא אף דמעה כשכתבה אותו. זהו אחד הפרקים המרגשים בספר, עיני הבת הבוגרת מביטות בחמלה על אביה.

תודה לך רוחמה על בוקר מרגש, מרתק. בוקר של חגיגה ספרותית ואינטלקטואלית.

כולנו מחכות לספרך הבא וכן להוצאה מחודשת של ספרך “מחכים לאליהו”.

מי ייתן ונזכה לשובה של לירי אלבג, אחייניתך עם שאר החטופים.

מוזמנים לקרוא מה שכתבתי על ספרה נשארתי בשבילכם