תפילה  לשובם בשלום של החיילים, החטופים והמפונים.
החלמה לפצועים וחיבוק תנחומים למשפחות השכולות.

דברים קטנים כאלה, קלייר קיגן

“דברים קטנים כאלה” היא נובלה קטנה ועמוקה. יש ספרים שבהם אני נפעמת מכוח מעט המילים של היצירה. מהיכולת בצימצום מילים ללכוד את ליבו של הקורא ולהטיל עליו קסם.  קלייר קיגן מצליחה לעשות זאת. היא יוצרת סיפור אנושי נוגע ללב שמעמיד אותנו מול עצמנו.

כשקראתי את פיסקת הפתיחה נשבתי מול יופי התיאור והציור שראיתי.

“באוקטובר הצהיבו העצים. אחר כך חזרו השעונים שעה אחת אחורה, והרוחות של נובמבר החלו לנשב בלי הפסקה והותירו את העצים עירומים. בעיירה ניו רוֹס פלטו הארובות עשן, והלה שקע מסביבן והתפזר בפתילים ארוכים ושעירים בטרם התפוגג לאורך המזחים, ועד מהרה גאו מי נהר הבּארוֹ, הכהים כמו בירת סטאוט, מרוב גשם.”

זהו סיפור על סודות, על הסתרה ועל הסכמה שבשתיקה, סיפור נוגע ללב על כוחה של הדת והחברה מול החלש.

עלילת הנובלה הקסומה הזו מתרחשת ב 1985 בעיירה אירית קטנה. עלילה המתרחשת במספר ימים, לפני חג המולד ומעט  ימים לאחריו. ביל פרלונג סוחר פחם, נשוי ואב לחמש בנות עובד קשה בימים שלפני חג המולד. השנה היא שנה קשה מבחינה כלכלית. התור לדמי אבטלה מתארך ואנשים אינם יכולים לחמם את ביתם.  ביל פרלונג מודה לאל על מה ישי לו.הוא מודע לכך שכל הטוב שלו עלול להילקח ברגע אחד.

פרלונג התחיל מאפס. כשאמא שלו היתה בת שש־עשרה היא נכנסה להיריון בזמן שעבדה כעוזרת בית אצל גברת וילסון, האלמנה הפרוטסטנטית שהתגוררה בבית הגדול השוכן במרחק כמה קילומטרים מהעיירה. כשבני משפחתה  גילו את ההיריון הם הבהירו שאינם רוצים עוד שום קשר איתה. גברת וילסון לא פיטרה אותה ובמקום זאת אפשרה לה להישאר והרשתה לה להמשיך לעבוד. בבוקר שבו נולד פרלונג היתה זו גברת וילסון שהסיעה את אמו אל בית החולים, ולאחר מכן גם הביאה אותם לביתה. ביל זוכה לחינוך ובית בניגוד לילדים שנולדו מחוץ לנישואים. הוא גם זכר את לעגם של חבריו.

ביל הוא אב מסור ובעל נאמן העובד לפרנסתו בכבוד ואף תורם ונותן נדבה לנזקקים, הוא לא שוכח מניין הגיע ולולא טוב ליבה של גברת וילסון לאן היה מתדרדר. לא סתם עיסוקו הוא מכירת פחם לחימום, הוא כמו השומרוני הטוב.

לפני חג המולד הוא תוהה בשביל מה כל זה, בשביל מה לקום בחושך להביא משלוחים, לחזור בחושך לנקות את הכתמים, לאכול ארוחת ערב. ולישון, מהי התכלית?

יום לפני חג המולד הוא עורך בעצמו את המשלוח למנזר ששוכן על גבעה מעבר לנהר. במנזר זה לומדת בנותיו שעורי נגינה. המנזר משמש בית ספר  מקצועי לחינוך. יש עליו סודות וסיפורים על נערות שסטו מדרך הישר והן עובדות במכבסה של המנזר. באותו היום הוא חווה חוויה שמטלטלת אותו ומשנה את התנהלותו ומחשבותיו על החיים.

למרות שהנובלה היא נובלה בעלת מסר דתי יש בה ביקורת על הכנסייה והמנזר, על השתקה, ניצול וחוסר חמלה, מה שהופך אותה לאוניברסלית ללא קשר לדתות. הנובלה גורמת לקורא לאי נוחות מסוימת. בסיום הקריאה הקורא שואל עצמו כמו ביל, מה התכלית וכמוהו הוא מקבל תשובה. והתשובה היא בדברים הקטנים.

במעט מילים ובעלילה צפופה ומרוכזת מצליחה הסופרת להעביר חוויות אנושיות שמרטיטות את הלב.

ומה יותר טוב מקריאתה בימים אלו, ימים שבהם אנו זקוקים לנחמה ורוצים להאמין בקיום הטוב שבאדם.

דברים קטנים כאלה, קלייר קיגן

מאנגלית, יותם בנשלום

הוצאת : אחוזת בית, 2024