מתפללת לשובם בשלום לביתם של החטופים, חיילנו, והמפונים.

מאחלת החלמה לפצועים ומחבקת את המשפחות השכולות.

באומגרטנר, פול אוסטר

היחסים שלי עם פול אוסטר מורכבים. לא את כל יצירותיו אהבתי. את ספרו 4321 כיניתי שירת הברבור, שאלו אותי האם הוא, פול אוסטר עומד למות?  והנה הגיע ספרו הנוכחי.

קראתי את הספר בחמלה. מודה, הקריאה שלי היתה רכה יותר בגלל הידיעה על מחלתו והמחשבה, שאולי זהו ספרו האחרון.

זהו רומן פילוסופי על החיים ועל קיצם. ולא רק על שני הקצוות, אלא בעיקר על מה שבינהם. אקזיסטנציאליזם.

סימור באומגרטנר פרופסור לפילוסופיה התאלמן מאשתו האהובה לפני עשר שנים. אשתו היתה שחיינית וספורטאית מצטיינת, שאיבדה את חייה בתאונה שחייה. באומגרטנר לא התאושש ממותה ומרגיש כמו אדם קטוע איבר שהגדם עדיין חי.

הספר מתחיל בבוקר  שבו הוא  יושב לשולחנו הוא נמצא באמצע משפט שלו על הפסידוננים של קירקגור  ונזכר שהספר שממנו הוא רוצה לצטט נשאר למטה בסלון. כשהוא יורד להביאו, הוא מגלה ששכח את הסיר על הכיריים והסיר נשרף, תוך כדי פעולות ניקוי הסיר ומחשבות אחרות, מצלצל קורא המונים של חברת חשמל, זו לו עבודתו לראשונה. אד, קורא המונים, מזכיר לו שהוא צריך להיות אצלו. כשזה מגיע באומגרטנר מוצא את עצמו יורד המדרגות למרתף רעועות ולא יציבות שהבטיח לעצמו לתקן, הוא מועד ומרסק את ברכו הימנית. הוא כבר שכח את המסה שלו על קירקגור ואת שיחת הטלפון לאחותו.

אד, עוזב אותו מעולף וכותב לו שיחזור אחרי שיסיים את עבודתו ויביא קרח. באומגרטנר מאושר שיש עוד אנשים אנושיים בעולמנו. רצף פעולות יוביל את באומגרטנר למחשבות פילוסופיות על חיו.

נזכר באשתו, בהכרות עמה ובמותה  בים. מותה גרם לו לשברון לב, לעיתים הוא חש בה כמו אדם קטוע איבר שמרגיש את האיבר. ניסה להדוף אותה מעליו, ובה בעת לאחוז בה, לטהר את הבית מכל שריד ויחד עם זאת לשמור על חדר עבודתה. מתאר פריטים של אנה שהיו לה חשובים ודרכם נזכר בה. מגלה כתבים שכתבה בגוף ראשון, הוא קורא את שיריה.

כיום הוא מנהל רומן עם ג’ודית, צעירה מנו בשש עשרה שנים, מרצה במחלקה ללימודי קולנוע. ג’ודית שונה מאנה.

זהו רומן שהעלילה בו מועטה ומצומצמת, זהו ספר פילוסופי שבמרכזו שאלות ותהיות על החיים, המוות, כל כולו של באומגרטנר הוא בעצמו ובבדידותו. הבדידות היא נושא מרכזי בספריו של פול אוסטר וברומן זה הוא מודגש וחריף. דרך הדמות מתאר פול אוסטר את הפחדים מזיקנה, בגידת הגוף, בדידות, שיכחה, אהבה. אלו הם עיסוקים ומחשבות של אנשים מבוגרים. כתיבת מאמרו של באומגרטנר על קירקגור אינה מקרית. קירקגור הוא פילוסוף מוערך שרבים עוסקים בו. “קירקגור ידוע בעיקר בזכות חקר החוויה הסובייקטיבית של הפרט, תוך התבוננות על הבחירה האישית, החופש והאותנטיות מול אי הוודאות של החיים. יצירתו של קירקגור, המאופיינת בהתבוננות עמוקה פנימה לנפש האנושית, הותירה חותם משמעותי וחשוב על הפילוסופיה הקיומית.” (ויקיפדיה) ובזה עוסק באומגרטנר ופול אוסטר בעצמו.

הספר משופע בסגנונות כתיבה, תיאורי יומיום מפורטים, סיפור בתוך סיפור העלילה.

הכתיבה  מוקפדת ומדויקת, עשירה בתיאורים, מאוד מפורטת, לעיתים טרחנית,  לי היה נדמה שהיא נטולת רגש, כתיבה שכלתנית.

אהבתי בספר את החמלה של באומגטנר על עצמו ועל חיו, את מידת הסלחנות שלו לעצמו על מה שלא עשה. דמותו של באומגרטנר הופכת בסיום הרומן לאוניברסלית, הקורא גם הוא מתכנס בתוך עצמו ומביט על חיו. יחד עם זאת הספר שיש בו עדינות לא הצליח לרגש אותי כמו ספרים אחרים של פול אוסטר. סיום הספר הוא הפתעה.

בסיום הספר מעלה המספר שאלה, האם מאורע מסופר חייב להיות אמיתי? שאלה שמחזירה את הקורא לתחילת הרומן. שאלה שבה מתלבטים סופרים ואפילו קוראים. זו מהות הספרות.

פול אוסטר כתב כאן את מחשבותיו והרהוריו על החיים. פורם את סבך חייו המלאים והכואבים בחלקם, לרגעים קטנים וחלקיקים שמרכיבים את חיינו.

מאחלת לו בריאות והחלמה.

באומגרטנר, פול אוסטר

מאנגלית, משה רון

הוצאת:עם עובד 2024