מתפללת לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים. 

מאחלת החלמה מהירה לפצועים.

תנחומים למשפחות השכולות

חנות הספרים של מר ליווינגסטון, מוניקה גוטיירס

״גילוי אקראי של ספר טוב יכול לשנות את גורלה של הנשמה״

ספר כיפי לאוהבי הספרים. עלילה שאינה מורכבת עם דמויות אנושיות, מה  שמאחד אותם הוא חנות הספרים של מר ליווינגסטון.

ספר שיש בשמו  חנות ספרים תמיד מפתה אותי לקריאה. כישצא הספר ידעתי מייד שאני רוצה לקרוא אותו. תכננתי לי התענגות קריאה בשבת חורפית עם ספל שתיה חם. רציתי להשכיח את מחשבותי לכמה שעות, והצלחתי.

במונלייט בוקס, חנות הספרים של אדוארד ליווינגסטון, מוגש תמיד תה ועוגיות. האור הטבעי של החנות מגיע מצוהר  זכוכית נאה בצורת פירמידה המותקן בראש תקרת העץ. דרך הצוהר ניתן לראות את השמים ובלילה את השמים זרועי הכוכבים והירח.

אדוארד בן ארבעים, למרות שלפי התיאורים וכאבי הגב הוא כמו בן שישים, הוא בעל החנות, איש מבוגר נרגן שמתמודד כל שנה על תואר,מוכר הספרים הזועף של השנה. אדוארד הוא קרוב משפחה רחוק של דיוויד ליווינגסטון רופא ומגלה ארצות, שגילה את מפלי ויקטוריה. יומנו של אותו קרוב משפחה מונח בספריה בתיבת זכוכית. אדוארד מבין ספרים טוב יותר מאשר הבין בני אדם, ובחנותו היו יותר ספרים מבני אדם.

אל החנות מגיע כל יום אחה”צ אוליבר טוייסט, ילד גאון המתענין באסטורומיה ומבלה שעות בקריאת ספרי אסטרונומיה תוך כדי שהוא מביט דרך חלון הזכוכית אל השמים.לאוליבר אין חברים, לטענתו, הוא מעדיף להיות בספריה ולקרוא על החלל  ולא בחוגים שאינם מוצאים בעיניו.

אוליבר מציע לאדוארד לשכור עזרה, העזרה מגיעה בדמותה של אגנס, בוגרת לימודי ארכאולוגיה, שמגיעה מברצלונה ללונדון, כי אין עבודה במדינתה והיא חושבת שלונדון הידועה באהדתה לארכיאולוגיה תספק לה עבודה. להפתעה אינה מוצאת משרה. בעודה משוטטת מיואשת בלילה גשום היא מגלה את שלט החנות מונלייט בוקס ונכנסת כדי להסתתר מהגשם.

ברור שהיא תזכה במשרה. לרגע חשבתי שיתפתח בין אגנס לאדורד רומן, מה שמתבקש. אבל לא, אדוארד מאוהב בשיבון קלארק, אשת מכירות המסרבת להצעות הנישואים החוזרות  שלו, כי היא אוהבת אותו וזו הסיבה שלא תתחתן איתו.

כשאגנס נכנסה לחנות הספרים היא החלה לראות את המציאות דרך עדשת הספרים של ליווינגסטון, שעושה הכל לבלתי רגיל. גילתה שמעולם לא הקדישה לצפייה בכוכבים, לא הבינה את איורי הספרים, שמשקפים היסטוריה, או בכך שבעיר יש נוסטלגיה רומנטית. לאט לאט היא מתחילה להבין שלהיות ארכיאולוגית גולה אין זה אסון, והיא משתחררת ממתח.

וכמו בכל הרומנים הרומנטיים והממתקים, יש סיבוכים, התרות, אפילו ניסיון לפשע וחקירה, פוארו מתגלה בדמות חוקר צעיר, אבל הכל מינורי ואינו משמעותי, החשוב בעלילה הוא הקשרים שנוצרים בין הדמויות, אהבתם לספרות ושיבוץ שמות ותוכן של ספרים מוכרים,   ציטוטים מספרים, שאת חלקם אני מכירה וחלקם לא.  שייקספיר הוא המוביל במספר הציטוטים. ספר על ספרים וסופרים ואפילו כתיבה, ״כדי להיות סופר צריך אומץ״

ליווינגסטון חי דרך הספרים ומגלה לנו שזו הדרך הטובה ביותר לחיות. ליווינגסטון הוא הדמות המחברת בין כל שאר הדמויות, גם אם לא התכוון לכך. חוש ההומור הציני שלו כובש את הקורא וגורם לשאר הדמויות לשיחות מחויכות. אהבתי את הדיאלוגים בינו לבין אוליבר, הילד החכם שאומר כל מה שעולה בראשו.

וכמו בכל רומן כל דמות תעשה את המסע הקטן שלה ואת השינוי שלה. וכמו בכל אגדה טובה, גם אם היא מודרנית הסיום יהיה סיום טוב שמרכך ומרפד את הלב בימים אלו. הקריאה ברומן אינה מצריכה התמסרות. זו קריאה מענגת. מי שקרא את הספרים שמוזכרים יחייך ומי שלא ודאי יחפש אותם.

כמה טוב שיש ספרים שכל הקצוות מתחברים והסיום הוא טוב.

חנות הספרים של מר ליווינגסטון, מוניקה גוטיירס

מספרדית, מיכל שלו

הוצאת: הכורסא, 2024