הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
אופי ספרו היחודי של פ’ בורדוייק
אופי,רומן על אב ובן, של פ’ בורדוייק הוא רומן חניכות מיוחד במינו.
סיימתי לקרוא את הספר לפני שבוע ועדיין איני מוצאת מילים לתאר את חווית הקריאה שלי בו. במהלך הקריאה בספר “אופי” חיפשתי מה הסוד שלו שהילך עלי קסם בקריאה. ספר מיוחד, אחר, כתיבה מינימליסטית, מהפנטת שגורם לקורא להיות מקורקע ומרותק.
ספר יחודי וחד פעמי על שלושה אנשים בעלי אופי עקשן . אופיו של כל אחד מנווט אותו לכיוון אחר ובחירות של החיים.
הולנד שלאחר מלחמת העולם הראשונה מתוארת בספר כמדינה, שיש בה גם עוני, אנשים חייבים כסף לנושים, עובדים קשה למחייתם.
יאקובה קָטָדרֵפֶה, הנקראת יובה, עוזבת את ביתו של מעבידה דרפרהפן, מוציא לפעול, כשהיא בהריון ממנו.
בלידה האחיות אומרות לה, שהאב חייב במזונות, והיא עונה “לילד לעולם לא יהיה אבא.” אומנם, לא יהיה לו אבא, שיגדל ויטפח אותו, שיתמוך בו כלכלית, אך יהיה לו אבא, שיתמודד מולו וינסה להכניע אותו.
היא אינה מעוניינת בו ובכספו. לאחר הלידה היא מסרבת להינשא לו, את כל ההמחאות, שהוא שולח לה היא מחזירה, וכותבת שהן תסורבנה. יובה היתה אמא טובה, קפדנית ונוקשה. הקפידה לשלם שכר דירה. בשכונה העלובה העריכה אותה ולא פגעו בה. יאקוב, בנה, למד ממנה לשמור על עצמו. הוא סיים לימודיו עד בית הספר היסודי והמשיך ללמוד בעצמו. למד גרמנית בעזרת המילון, עד לאות ט’, כי שאר הכרכים לא היו ברשותו. הוא מנסה את מזלו ופותח חנות לא בעירו, הוא נכשל ומוכרז כפושט רגל. אביו מגיע לביתו, האם והוא מזהים אחד את השנייה. אמו אינה עוזרת לו כעת ובכל פעם לאחר מכן. “תסתדר” היא אומרת לו. והוא מצליח בכל פעם לעמוד שוב על רגליו.
כשרואה את בנין המשרדים שבו עובד אביו, וכשהוא יושב בחדר ההמתנה הוא מתאווה להיות חלק. הוא נשבע שיבוא יום והוא יעבוד במשרדים האלו. מכאן הוא כולו נחוש להצליח, לומד בעצמו, ניגש לבחינות. מתנתק מאמו, חי בצימצום ובסגפנות. “והייתה לי, כשעמדתי שם לפני הבניין, הייתה לי תחושה ששם נמצא העתיד שלי. שם, בבניין ההוא, שם הוא מחכה לי. ודאי שלא ידעתי את זה, ובכל זאת חשתי כך.”
האב שצופה בו ויודע את זהותו, מלווה לו כסף ללא ידיעתו על מנת לפרוע את חוב פשיטת הרגל. וברגע אחד, מאוחר יותר הוא דורש את החוב שהיה קטנטן ובינתיים תפח, וכך שוב מוצא עצמו קטדרפה ללא כסף וחובות.
אך הוא אינו מוותר. הוא ירש מאמו את החריצות וחוסר הרצון להיות תלוי באחרים. הוא רצה להתקדם, חרף ולמרות פשיטת הרגל.
בחדר ההמתנה הוא מבין שזה אביו ומרגיש בעוצמתו, בפחד שהוא משרה על כל הסובבים אותו. את אותו הפחד הוא מטיל גם על בנו, אך בנו נחוש להילחם בו, הוא אינו מוותר ובאפיו העיקש והישר הוא יתעמת איתו ויצליח לשלם את חובו.
שלוש הדמויות המרכזיות שבספר, האם, האב והבן (השילוש הקדוש) הן בעלות אופי נוקשה, שכל אחת בדרכה שלה מתנהלת בעולם. האם בעלת גאווה, שאינה מוכנה לקבל אפילו את מה שמגיע לה, בוחרת לגדלו לבד בתקופה שבה אימהות יחדניות הועידו לילדם עוני וחרפה. היא עקשנית וקשוחה בחינוך בנה, כדי להכינו לחיים, “תסתדר” היתה מילת המפתח שלה.
אביו קשוח בחוקי עבודתו ואינו עושה איפה ואיפה אפילו לבנו.
הבן בעל אופי חזק בהתמודדותו עם החיים ורצונו לפלס לעצמו את נתיב חיו ולהצליח.
ומעל לכל הוא אופי החברה שבה הוא חי. חברה של עניים מול עשירים, חברה שבה מהדהדת התורה הקומוניסטית המאופיינת אצל חברו הטוב, יאן, מול החברה הקפיטליסטית.
הכתיבה היא כתיבה אינפורמטיבית של מספר יודע כל ויש בה אפילו דיווח. ולמרות זאת הכתיבה מרתקת ומסקרנת. כתיבה מצומצמת ברגשות, לא שהם אינם קיימים, הם נמצאים בכל שורה אבל מתחת לפני השטח.
בורדוייק בונה את הדמויות ומאפשר לקורא לראות את דמות מול עיניו ובעיקר את אופין, שכן זהו שם הספר. הוא מתאר שלוש דמויות קשוחות כסלע, או עשוית מברזל. כל אחת מנצלת את אופיה הקשוח למטרותיה. האב מנצל את כוחו כאילו היה מלך. האם מנצלת את עצמאותה וכוחה, כדי לא להיות תלויה בגבר, בעל. היא אף לועגת לכל הנשים. וקטדרפה מנצל את אופיו לבנות את אישיותה החזקה. את היושר הוא יורש מאביו, אומנם אביו ישר כפייתי של החוק ונטול רגשות.
הכתיבה הסגפנית, הרזה, אינה גורעת, להפך היא יוצרת מתח אצל הקורא, היא מצליחה לתאר את הנוקשות של הדמויות ובעיקר את המתח במאבק בין האב לבן.
כשקטדרפה עומד מול אביו ומבקש באומץ הלוואה על מנת לסיים את לימודיו לבחינות הבגרות, האב מתבונן בו וחושב עד כמה בעל אופי חזק הוא.
“״כן, אני רוצה להתמודד איתך. אם תיתן לי את ההזדמנות, אני רוצה לעמוד מולך.״ אומר לו
והאב עונה לו ״תזכור שאם היום אלווה לך כסף, מחר אוכל לשבור לך את המפרקת. אני מלווה רק בתנאים האלה, ואם אתה חותם, אתה קושר את עצמך לגרדום.”
אישית היה לי קשה לסבול את דמותו של האב שהיה בעיני רשע מרושע ונבל, שמחפש רק דרכים ערמומיות ואפילו לא חוקיות, כדי לפגוע באחר על מנת להרגיש עליונות. “לכל מקום שהלך, נשא עליו את הסרט הכתום והמדליון עם סמל הממלכה, הוא גילם את הדבר האימתני ביותר של החברה, את החוק. החוק נשאר סתום, אבל כולם מרכינים ראש בפניו.” לעומת זאת דמות האם, שגם היא נוקשה הצליחה לגרום לי לאהדה. בקשיחות היא מצליחה להוביל את בנה לעצמאות ולהבנת אישיותו. על קטדרפה עצמו, שכל חייו הקדיש לקידום מעמדו ריחמתי. האהבה שבה זכה נמוגה והתאיידה. אבל כמו כל גיבור ברומן חניכות המסע שהוא עובר יהפוך אותו לשלם יותר.
התרגום של רן הכהן משובח, כיוון שהוא מצליח להעביר את תיאורי התקופה ורוח הכתיבה המיוחדת של בורדוייק.
“אופי” הוא ספר מרתק ומהפנט בכתיבתו, יש בו מתח שגורם לקורא מנעד של רגשות, מכעס עד חמלה ועצבות.
הספר מצטרף לשורת ספרים משובחים שקראתי. בספרית הפועלים הגדירו אותו “חד פעמי” אני מצטרפת בחום להגדרה זו. הוא חד פעמי, אך אינו חד קריאה, יש בכוונתי לקרוא אותו שוב ולהתענג עליו.
למרות סגנון הכתיבה המיוחד שלו, אני ממליצה לכם לרוץ לקרוא אותו. זה האסקפיזם של ימנו. אין בו כלום ממה שסביבנו.
הבנתם נכון, המלצה חמה חמה.